יו"ר ועדת הפתקים

באחד הדיונים הסוערים שהתקיימו במליאת הכנסת לא חדלו נציגי האופוזיציה לשסע את דבריו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בצעקות רמות. לאחר שהשלים את דבריו ושב למקומו בראש שולחן הממשלה, התקשה נתניהו להבליג על ההפרעות הבלתי פוסקות. הוא נטל פיסת נייר וכתב ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין: "רובי, אני חושב שההשתלחות והגידופים נגד ראש ממשלת ישראל שהיו בישיבה הזאת מביאים חרפה לכנסת. תמהתי שלא התערבת בדיון גם ממקום שבתך. לחלופין, חשוב שבדיונים אלה תנהל את הישיבה כולה".

לא כל אחד זוכה לקבל פתק - בין שתוכנו שגרתי-יומיומי ובין שתוכנו היסטורי כמעט - מראש ממשלה או ממדינאי בכיר אחר. הנזיפה הקלה מנתניהו מופיעה באחד ממאות רבות של פתקים שנאספו במהלך השנים על ידי יו"ר הכנסת ריבלין. אלו פתקים שנשלחו אליו בעת שישב סביב שולחן הממשלה (כשר התקשורת בממשלתו הראשונה של אריאל שרון), כיו"ר הכנסת באמצע העשור (בשנים 2006-2003) ובקדנציה הנוכחית (מפברואר 2009).

אחד הפתקים שמרגשים את ריבלין במיוחד הוא זה ששיגר אליו נשיא המדינה, שמעון פרס, שנים ספורות לפני שיו"ר הכנסת התמודד מולו על כס הנשיאות. בימים שבהם פרס עדיין כיהן כיו"ר מפלגת העבודה הוא הגיע ללשכתו של ריבלין בראש משלחת של ח"כים ממפלגתו וביקש ממנו לפרוס את חובותיה הכבדים של המפלגה למדינה על פי חוק מימון מפלגות, בשל ההוצאות הרבות שהיו לה במערכת הבחירות. ריבלין נעתר לבקשתו של פרס, וזה שיגר אליו מכתב תודה קצרצר אך רב-משמעות: "רובי, תודה מקרב לב. אני לומד להעריץ את הגינותך. בכנסת שלנו זה מחיה נפש. שמעון".

גם פתק שכתב לו אריאל שרון בעת כהונתו כראש הממשלה מעורר עד היום התרגשות אצל ריבלין. "בעת כהונתו הראשונה של שרון כראש הממשלה, הייתי שר התקשורת בממשלתו", הוא נזכר. "יום אחד, במהלך ישיבת הממשלה, הוא בישר לי באמצעות פתק שהחליט, על דעתו של שר החוץ שמעון פרס, לצרף אותי לצוות השיחות עם הפלשתינים". בפתק, הכתוב בכתב רהוט, כותב שרון: "רובי, אחרי ששמעתי הבוקר ברדיו את הודעתו של דני נווה על אי השתתפותו במפגש עם הפלשתינים, החלטתי למנות שר אחר. המלצתי על כך בפני שר החוץ, והוא תומך במועמדותך. האם תיאות? אריק".

40 פתקים בכל יום דיונים

כשריבלין נשאל מדוע גמלה בו ההחלטה לאסוף פתקים, הוא מספר: "כשהייתי עדיין סגן צעיר אחרי מלחמת ששת הימים, הדרכתי את נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט והשופטים יואל זוסמן ואלפרד ויתקון בסיור שערכו על גבי קומנדקר באזור בקעת הירדן ובגשר עבדאללה. כשחזרנו מהסיור, הם שלחו מכתב תודה לסגן ריבלין הצעיר, שבו הביעו את הערכתם על ההדרכה. שמרתי את המכתב הזה למזכרת בתוך מסגרת שתליתי על הקיר. לאחר מכן, כשמוניתי לח"כ וקיבלתי פתקים מאישים כמו יצחק שמיר או אריאל שרון, הבנתי מיד שאלה פתקים בעלי ערך, שיש להם משמעות היסטורית שעשויה לעניין גם את הנכדים - והחלטתי לשמור עליהם. כשנבחרתי ב-2003 לכהונת יו"ר הכנסת, כמות הפתקים שנשלחו אלי נעשתה עצומה. להערכתי, בכל יום של דיונים מועברים אלי 40-30 פתקים משרים ומח"כים".

אחד השרים שמרבה להתכתב בפתקים עם ריבלין הוא חברו, ידידו ושכנו, השר בני בגין. באחד הפתקים, תחת הכותרת "שכני היקר, כבוד היו"ר", הוא מדווח לריבלין כי החליט לערער בפני מליאת הממשלה על החלטת ועדת השרים לחקיקה להגדיל את הרוב הנדרש להבעת אי אמון בממשלה מ-61 ל-65 ח"כים. "ראש הממשלה הסיר את הנושא מסדר היום של הממשלה ביום א', ולהערכתי ההצעה לא תעבור", כתב. בגין טרח לבשר לריבלין כי גם הוא מתנגד בתוקף לתיקון חוק יסוד: הכנסת בנושא זה.

יש שרים או ח"כים, לרבות יריבים פוליטיים מרים, שחשים צורך לשגר מדי פעם בפעם פתק לריבלין כדי להביע הערכה על תפקודו כיו"ר הכנסת, בעיקר על רקע חילוקי הדעות האידיאולוגיים. דוגמה מעניינת לכך היא הפתק ששיגר השר בנימין בן-אליעזר ממפלגת העבודה לריבלין: "גם שאיני מסכים לכל דעותיך, אני אוהב ומכבד אותך, כי אתה איש אמיתי והכאב והדמעה אצלך הם אמיתיים ולא פוליטיים, הם אמת ולא זיוף. רק תשמור על בריאותך. בהוקרה ובהערכה, פואד". בחודש יולי, לפני שהכנסת יצאה לפגרת הקיץ, כתב ח"כ דניאל בן-סימון ממפלגת העבודה לריבלין: "אתה שומר על כבודה של הכנסת ועל מעמדה בשעה לא פשוטה. אתה שומר על הדמוקרטיה. כותבי דברי הימים יזכרו לך את זה, וכמובן שגם אני ורבים כמותי. דני בן-סימון".

ריבלין מספר כי לעיתים השרים או הח"כים שמעבירים אליו את הפתקים מפצירים בו להשמיד אותם. "אני רואה זאת לפי מבע פניהם. הם נעשים נבוכים שנייה אחרי שהם שולחים אלי את הפתק וממש מתחננים שלא אשמור אותו כדי שלא תיגרם להם אי נעימות. מובן שאני נענה לבקשות האלה", הוא אומר. הוא מציין שיש ח"כים שמרבים לכתוב לו פתקים, ובהם יריבים פוליטיים ותיקים כמו שר האוצר לשעבר ח"כ רוני בר-און, אך גם ח"כים כמו שלי יחימוביץ' (עבודה) ואריה אלדד (האיחוד הלאומי). בפתקים של בר-און יש רצון להעלות אצל ריבלין חיוך או להעיר לו משהו. כך, באחד הפתקים, כתב בר-און: "אדוני היו"ר, אצל אריק ואפילו אצל אהוד אהובך בדיון של 40 חתימות, שולחן הממשלה לא נראה מעולם כה ריק". היה זה ניסיון לעקוץ את ריבלין על כך שרק קומץ משרי הממשלה נכחו בדיון שיזמה האופוזיציה והמחייב את נוכחותו של ראש הממשלה.

"הפתקים הם שיטה מצוינת להעברת מסרים או בקשות לראש הממשלה ולכל אחד משרי הממשלה", מסביר היו"ר הוותיק. "לעיתים ח"כים מהקואליציה או מהאופוזיציה רוצים לבקש משהו מנתניהו, אבל לא נוח להם לגשת אליו ולשוחח איתו כשכולם רואים זאת, ולכן הם מעדיפים לעשות זאת בפתק. במקרים רבים פוליטיקאים מרגישים שעליהם להגיב או להעיר על משהו שהוא כאש בעצמותיהם. הם לא יכולים להבליג, ואז בזמן אמיתי הם שולחים פתק. דוגמה לכך היה פתק ששיגר ליו"ר הכנסת השר לשעבר (שהיה גם ראש השב"כ ומפקד חיל הים) עמי אילון. הוא רגז על כך שהמאבטחים נכנסים לפריים כל אימת שמצלמים שרים ואישי ציבור אחרים בכנסת. "בעבר הזהרנו את המאבטחים לעמוד בפינת הבמה ולא בעין המצלמה", כתב אילון. "לא ראוי שאזרחי ישראל ייחשפו לתחושת הפחד המשודרת מעצם הופעת מאבטח בכל תמונה שבה מופיע איש ציבור. בברכה, עמי". ריבלין השיב לו כי "אלה חייליך לשעבר! אני הייתי מוותר עליהם ופותר עצמי מהגזירה! תפנה תשומת לב דיכטר (ח"כ אבי דיכטר היה אז עדיין ראש השב"כ, ג"א) להנחות אותם. בברכה, רובי".

הזמנה אישית מדליה איציק

בתקופת כהונתו השנייה של אריאל שרון כראש הממשלה, שבה היה בנו עמרי ח"כ מטעם הליכוד (2006-2003), הוא היה בעל עוצמה פוליטית רבה מאוד מאחורי הקלעים. ביטוי לכך ניתן בהתכתבות באמצעות פתקים שהתנהלה בינו לבין ריבלין כיו"ר הכנסת. ריבלין כתב לו: "אם מ"מ ראש הממשלה (הכוונה לאולמרט, ג"א) מביע את עמדותיו החדשניות בנושא הכלכלי-תקציבי שלא על דעת ראש הממשלה, כדאי שראש הממשלה יאמר זאת בדרך זו או אחרת. ביבי חי בהרגשה שאולמרט פועל על דעת אריק ובתיאום איתו. אהוד א' מבעיר שריפה נוספת בשדות הליכוד. רובי". עמרי שרון השיב לו: 'רובי, זה דיון. אין בו תיאום. מה שכן, בתקציב יש הרבה מאוד בעיות וצריך לדון בו ויש הערות. עמרי".

היחסים בין יו"ר הכנסת לקודמתו בתפקיד, ח"כ דליה איציק (קדימה), הם משובשים בלשון המעטה. הם בקושי מדברים זה עם זה. אבל בעבר היו תקופות של יחסי רעות ביניהם. בעת שאיציק כיהנה כיו"ר הכנסת, היא שיגרה פתק לריבלין בזו הלשון: "רובי, אני רוצה שתלווה אותי מחר להר הרצל. אני מזמינה אותך. שלך, דליה". איציק הזמינה את ריבלין להתלוות אליה באזכרה הממלכתית שהתקיימה בהר הרצל.

לא רק ח"כים יהודים נוהגים לנהל דיאלוג עם יו"ר הכנסת באמצעות פתקים. גם הח"כים הערבים. סגן יו"ר הכנסת, אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), שיחסיו עם ריבלין טובים מאוד, ביקש ממנו באחת מישיבות המליאה לתת לו את רשות הדיבור אף שלא אמור היה לדבר. טיבי כתב לריבלין: "רובי שלום, לפנים משורת הדין, אם אפשר לתת לי לדבר מעל הדוכן כי זה נושא שחשוב שגם אחמד ידבר עליו. אחמד טיבי". ריבלין לא יכול היה שלא להיענות לפנייה.

לקראת תום פגישתנו אמרתי לריבלין שכדאי אולי שיציע לח"כים היושבים במליאה במהלך דיונים בנושאים שנויים במחלוקת, צועקים בקולי קולות ומשסעים את דברי הנואמים, לעבור לשיטת הפתקים ובכך לאפשר רמת דיונים תרבותית יותר ושקטה. ריבלין חייך והשיב: "אני יכול לומר לשרים ולח"כים, היזהרו בפתקיכם, אתם שולחים פתק על פני המים וברוב ימים הוא עלול לזכות בפרסום".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו