בראש של תומס מאן

ביום שישי, 31 בינואר 1936, עלה לאיטו תומס מאן, אולי הסופר הגרמני הגדול ביותר במאה ה-20, במדרגות בנין העיתון השווצרי החשוב "נויה צירכר צייטונג". מאן הגיש לעורך העיתון מכתב, פרי עטו, שבו הוא מוקיע את המשטר הנאצי. המכתב אמור היה להתפרסם בגיליון יום שני בבוקר. ביומנו כתב הסופר: "תם ונשלם בסערת רוחות. החבילה התפרקה, מוטב כך".

הכל החל כאשר נסע מאן עם משפחתו לחופשה בארוזה שבשוויץ, וקיבל טלפון מביתו שנשארה בגרמניה. מאימת האזנת הסתר של הגסטפו, סיפרה לו הבת כי מזג האוויר בגרמניה הולך ומחמיר ומסוכן לבריאותו. הוא הבין את הרמז.

בריטה בוהלר, משפטנית ממוצא גרמני וחברת הסנאט ההולנדי, מלווה את תומס מאן במשך שלושת הימים בהם היה יכול לעצור את פירסום המכתב, ומזכה אותנו במבט אינטימי על לבטיו. היא מסתייעת ביומנו, אותו כתב ערב-ערב, כחלק מהתבוננות עצמית, אותה ראה כחובה. הוא חלק את כל נבכי נפשו עם המחברות האלו, תיעד בהם מה שלא יכל לספר לאיש.

בוהלר מלווה את מאן צעד אחר צעד. עיניה אינן משות ממנו. הנאצים החרימו כמעט את כל נכסיו של הסופר הגדול. לא עזר פרס הנובל שקיבל ב-1929 ושלאחר קבלתו אמר: "אני מניח את הפרס העולמי הזה לרגלי עמי וארצי". גם לא תשלום "מס היציאה" במלואו. מאן אהב את מולדתו; על ספריו אמר "הם גרמניים להחריד"; הוא התקשה לדבר אנגלית וצרפתית, והשפה היחידה בה שלט היתה גרמנית, לפני שנסע מגרמניה לשווייץ חפף ביסודיות את ראשו. הוא לא רצה להיפרד מהמולדת ששערו מלוכלך.

היטלר נעשה קנצלר, ובריחת המוחות הגדולה תפסה תאוצה. בין הבורחים: הבמאי פריץ לנג, השחקנית מרלן דיטריך, האדריכל אבי הבאוהאוס וולטר גרופיוס, ברטולד ברכט , אלברט איינשטין, וגם הסופרים האחים תומס והיינריך מאן. היו שנשארו, שבחרו את דרך "ההגירה הפנימית" (כך קראו לזה), כסופרים הנס פאלאדה ואריך קסטנר. הם קיוו לזמנים יותר טובים.

האם יתיר את פרסום המכתב ויעשה את הנכון מוסרית, או יפעל בדרך המועילה לו, ישמור על פרופיל נמוך וימנע מקריאת תיגר על המשטר הנאצי? בוהלר מתארת כיצד את שגרת יומו של מאן בגולה, המחוות היומיומיות שלו שמלמדות על מצוקת הנפש האדירה שאליה נקלע. בעת הופעת קברט שאירגנה ביתו אריקה שמע מאן מקהלת מהגרים: "את מולדתו וארץ אבותיו המהגר נושא עמו, מאדם לאדם, ממקום למקום, בסוליות נעליו ובממחטה שלו, ועיניו מלאו דמעות". בבוקר יום שני אישר את פרסום המכתב וחש לפתע שלווה - הרי אי אפשר לקחת מאדם את מולדתו. "היכן שאני נמצא - שם גרמניה", כתב.

ההחלטה / בריטה בוהלר

מהולנדית : רחל ליברמן; ספרית פועלים, 150 עמודים

כריכת הספר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו