משמים. אין מילה אחרת כדי לתאר את פרק הסיום בסאגת "משחקי הרעב". על הנייר, לפחות, אירועים דרמטיים ביותר מתרחשים בפרק הזה: מאבקים אפיים מגיעים לסופם, החלטות הרות גורל מתקבלות, דמויות מרכזיות מוצאות את מותן. אבל על המסך? תרדמה מוחלטת.
קאטניס (ג'ניפר לורנס), הגיבורה האמיצה שלנו, וחבריה העשויים ללא חת מזדחלים כמו צבים אל עבר היעד שלהם - הקפיטול - במטרה לסגור חשבון עם הנשיא סנואו (דונלד סאת'רלנד). במשך כמעט כל הסרט הם עושים את דרכם לשם. אף על פי שמסביבם מתחוללת מלחמה עקובה מדם, הם לא נתקלים באף אחד בדרך. אף שחלקם אינם שורדים את הדרך, הקרבות המועטים שמוצגים בפני הצופים כל כך מטושטשים, רועדים וחסרי קוהרנטיות שיהיה לכם קשה להבין מי בכלל מת, וכיצד זה קורה. זו ככל הנראה המהפכה האזרחית הסטרילית ביותר בתולדות הקולנוע. אין גופות. אין זוועות. העיקר לא לזעזע את הצופים הצעירים חלילה (או לפגוע בהכנסות של הסרט).
בסופו של דבר החבר'ה מגיעים ליעדם, ולפתע קורה משהו כל כך נורא ואכזרי, וכל כך לא קשור לכל מה שקרה קודם לכן, שאתם עשויים לחשוב שהמקרין התבלבל ושם בטעות סרט אחר. אבל דווקא כשהעניינים מתחילים להיות מעניינים, באקט תמוה ומטופש הבמאי פרנסיס לורנס מחליט להזדרז.
כתוצאה מכך, האקט המשמעותי ביותר שקאטניס עושה בסידרה כולה אינו מקבל את תשומת הלב שלה הוא ראוי. ולמרות הקיצוניות של האקט הנ"ל, אף אחד כלל לא מתעכב עליו, ואף אחד לא טורח להסביר לנו כיצד ייתכן שאין בכלל השלכות על קאטניס.
אם בכך אין די, הרי גם הדילמה הרומנטית הגדולה (והכה גנרית) של קאטניס, שהעסיקה אותה לאורך כל הסידרה כמעט - במי לבחור, בפיטה (ג'וש האצ'רסון) או בגייל (ליאם המסוורת') - פשוט באה על פתרונה ללא טיפה של טקסיות או היגיון.
בתוך כל זאת, כוכבת העל לורנס נראית כבויה לחלוטין. המבט המעונה וחסר החדווה - שהפך לסימן ההיכר שלה בסידרה חסרת ההומור הזאת - לא מש מפניה. אם לא הייתי יודע טוב יותר, הייתי יכול להישבע שהיא מתה משעמום ופשוט מחכה שייתנו לה ללכת הביתה.
That makes two of us.
ציון: 4
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו