באילו מקרים ניתן להגיש תביעת לשון הרע

תוכן בשיתוף מסחרי

חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של האדם ועל פרטיותו על ידי איסור פרסום ידיעות שקריות בפומבי, או פרסום ידיעות אמתיות שעשויות לפגוע בשם הטוב. על פי הוראות החוק חל איסור לפרסם פרסומים שפוגעים באדם אחר, גם אם יש אמת בדברים, אך אין בהם עניין לציבור.

לאחרונה הוגשה תביעת לשון הרע נגד תלמידת תיכון, אשר לאחר ביקור אצל קוסמטיקאית כתבה בעמוד הפייסבוק שלה כי הקוסמטיקאית הרסה לה את הפנים ומכרה לה משחה מקולקלת, ואף המליצה להתרחק ממנה תוך מסירת פרטי העסק.

הקוסמטיקאית פנתה אל הלקוחה הצעירה וביקשה ממנה להסיר את הפרסומים, בטענה שאין בהם שמץ של אמת והמשחה שנתנה לה תקינה וטובה לשימוש. לאחר שנענתה בסירוב פנתה הקוסמטיקאית לבית המשפט והציגה צילומים מהפייסבוק של הפרסומים המשמיצים, זימנה עדים שמסרו כי לא הגיעו לטיפולים בעקבות הפרסום ואף הביאה הוכחה לכך שלא נפל כל פגם במשחה ובאופן הטיפול. בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנערה לפצות את הקוסמטיקאית בסך של מאות אלפי שקלים.

ניתן לתבוע פיצויים כספיים גם ללא הוכחת נזק

החוק מציב מספר תנאים אשר בהצטברות כל התנאים יחד מתקיימת עבירה של לשון הרע. התנאי הראשון בוחן האם מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, כאשר הפרסום יכול להיאמר בעל פה, או לבוא לידי ביטוי בכתב, בצילום, בקריקטורה ואפילו בצליל ובמנגינה.

כדי לבחון אם מדובר בעוללת לשון הרע, השופט נכנס לנעלי המתלונן ומנסה לברר האם הוא חש מושפל או מבוזה מהדברים שיוחסו לו. התנאי השני בוחן האם המפרסם נהג בחוסר תום לב, והתכוון לפגוע במזיד בשמו הטוב של המתלונן במטרה להשפיל ולבזות אותו. התנאי השלישי הוא שהפרסום הגיע לפחות לאדם אחד נוסף חוץ מהנפגע עצמו.

לשון הרע נחשב לעוולה אזרחית, ובית המשפט יכול לפסוק למתלונן פיצויים גם ללא הוכחת נזק. אולם בעת הכרעת הדין פועל השופט על פי השכל הישר ומאזן בין הזכות לחופש הביטוי לבין הערך החברתי של פגיעה בפרטיות.

לא כל ציוץ בטוויטר מהווה לשון הרע

כדי להגיש תביעה בעילת לשון הרע נדרש המתלונן להוכיח שהפרסום נעשה באופן המהווה פגיעה קשה בכבודו, במטרה לבזותו ולפגוע בו ללא אינטרס ממשי של הציבור להיות מודע למידע שפורסם, וכי כתוצאה מהפרסום חלה פגיעה ממשית בחייו האישיים, כך למשל בעקבות הפרסומים הוא הפסיד לקוחות, פוטר מעבודתו, בת הזוג נפרדה ממנו, או כל פגיעה משמעותית אחרת.

החוק אינו מפריד בין הטכנולוגיות השונות, ולפיו גם פרסומים פוגעניים במסגרת קבוצות וואטסאפ, במסנג’ר, או בהודעות פרטיות בפייסבוק מהווים לעתים פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע. אולם יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר האם הפרסומים עלולים לפגוע והאם יש לתת חסינות לפרסום.

אדם שחש מושפל בעקבות פרסומים שיוחסו לו, נדרש לאסוף ראיות והוכחות להוצאת דיבה ולכך ששמו הטוב נפגע. מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום לשון הרע, כדי לקבל חוות דעת וכדי לברר האם מדובר בהוצאת לשון הרע, או בזכות לחופש הביטוי, ולבחון את הסיכויים המשפטיים לקבלת פיצויים. פעמים רבות בתי המשפט פוסקים פיצויים נמוכים ואף דוחים את התביעה, לכן רצוי להצטייד בהגנות טובות ובראיות משמעותיות, אשר יוכיחו ללא צל של ספק כי מדובר בעוולת לשון הרע.

הכתבה באדיבות http://www.libel.co.il/

תוכן בשיתוף מסחרי