מעריצי סגנון הקומיקס, גם בעלי הדמיון המפותח ביותר, היו מתקשים מן הסתם לדמיין לעצמם שביום מן הימים תצטרף למשפחת גיבורי העל של באטמן, ספיידרמן וסופרמן גיבורה מאוירת בשם אנה פרנק. כן, מעתה גם לאנה פרנק יש רומן גרפי. לפני כחודש יצא לאור בהולנד הספר "אנה פרנק - הביוגרפיה המאוירת", שמכיל 160 עמודים עם מאות איורים ובועות טקסט, כמקובל בז'אנר, המגוללים את קורות חייהם של הנערה אנה ומשפחתה בימים שקדמו למלחמת העולם השנייה, חייהם במסתור בעליית הגג שבבניין המשרדים על גדת תעלת הפרינסנחרכט, וסופם הטרגי - תפיסתם ושליחתם למחנות ההשמדה.
המהלך המפתיע ליצירת רומן גרפי על פי יומנה המפורסם של אנה נולד אצל מנהלי בית אנה פרנק, האמונים על שימור זיכרון משפחת פרנק. הספר זכה מיד למבול של תגובות קוטביות בכל רחבי העולם. היו שדיברו על "מהלך מבריק שיקרב את הנוער של היום לימים החשוכים ההם", והיו שתהו: "האם זאת הדרך הראויה להנציח את השואה-". בערוץ "אנה פרנק" ביו-טיוב נחשפו כבר אלפי בני נוער לספר החדש והספיקו לכנות אותו "מהמם", "מרגש" ועוד.
לא קומיקס, ביוגרפיה
שנטל דאוולניס, מנהלת מחלקת הוצאת הספרים בבית אנה פרנק שבאמסטרדם, סבורה שמדובר ברעיון מהפכני שיחבר את דור הפייסבוק לימים החשוכים של מלחמת העולם השנייה. בשיחת טלפון ממשרדה שמשקיף על עץ הערמונים הקשיש, שנזכר ביומנה של פרנק וקרס בסוף החודש שעבר בשל רוח חזקה ומחלה בשורשיו, היא מבהירה: "יש מי שקוראים לספר הזה בשם 'קומיקס' אבל ממש לא מדובר כאן בחוברת קומיקס. זו ביוגרפיה מקיפה ועמוקה ביותר של סיפור חייה של אנה. להבדיל מספרי קומיקס קלאסיים, שהם עתירי פנטזיה, יש בספר הזה מינימום של דמיון. לא המצאנו דיאלוגים או אירועים שלא התרחשו במציאות, ובטח שלא מדובר בתוצר הוליוודי או בספר שאמור להתחרות ב"סופרמן". ניגשנו לעבודה בשיא הרצינות והכבוד. המטרה העיקרית שהיתה לנו היא לחשוף דור חדש לערכים שעליהם כתבה אנה ביומנה. מדובר בספר מקיף ועמוק שהושקעו בו מחשבה אדירה ועבודה של שנתיים שלמות".
לא חששתם שיהיו מי שיראו במהלך שלכם זילות של השואה-
"ודאי שחששנו. גם נתקלנו בתגובות כאלו כשפורסם הרעיון. צריך להבין שהמהלך הזה נולד לא מתוך רצון לעשות רווח לבית אנה פרנק, אלא מתוך הבנת המציאות של היום. והרי היום פחות ופחות בני נוער קוראים ספרים. סקרים מראים שיש ירידה חדה בקריאת ספרים בקרב בנים, והדבר התחיל להתפשט גם אצל הבנות. המטרה של בית אנה פרנק היא להיות מרכז שיעביר את המסרים של אנה לעולם - מסרים של סובלנות ושלום. אנחנו מנסים כל הזמן לנסות לחדש ולקרב את עצמנו לאנשים חדשים שטרם נחשפו אלינו. בשנים האחרונות, לדוגמה, הוצאנו שני ספרים מאוירים המגוללים את סיפור מלחמת העולם השנייה שזכו להצלחה עצומה ולחיבוק חם ממערכת החינוך ההולנדית והאירופית. הספר הראשון נקרא 'החיפוש' והוא מביא את סיפורה של אסתר, ניצולת מלחמת העולם השנייה, שיוצאת לחפש אחרי הוריה הנעדרים. הספר השני נקרא 'סוד משפחתי', והוא מתאר את ימי המלחמה. התגובות שהספרים האלו קיבלו יצרו קרקע פורייה להוצאת הביוגרפיה המאוירת של אנה פרנק".
תיעוד היסטורי
מעבר לניסיון להפוך את הספר לביוגרפיה לגיטימית, איורי הקומיקס וסרטון פרומו שהועלה לערוץ אנה פרנק ביו-טיוב (וגרף עד כה 20,000 צפיות) מצביעים על מטרה נוספת של המהלך: למשוך קהל צעיר מאוד, שיראה בפרויקט משהו "מגניב".
"4 באוגוסט 1949. בבית על תעלה באמסטרדם נתפסה משפחה שההסתרה בעליית גג. אחת מהם היא אנה פרנק", קוראת הקריינית כשברקע מוזיקה דרמטית, צעדי חיילים ודמויות משפחת פרנק המפוחדים נראות על המסך, "אנה פרנק נולדה ב-1922 בגרמניה למשפחה יהודית. הוריה הם אוטו ואידית, ויש לה אחות אחת בשם מרגו. המשבר הכלכלי שפרץ באותן השנים יצר אי נחת בגרמניה וקרקע פורייה לעליית המנהיג הנאצי אדולף היטלר לשלטון.
"ב-1933 הנאצים עולים לשלטון ומשפחת פרנק מחליטה לעזוב לאמסטרדם. במאי 1940 הגרמנים פולשים להולנד וכובשים חלק גדול מאירופה ומתחילים לצוד את היהודים. אנה ומרגו צריכות לעזוב את בית הספר שלהן ולעבור לבית ספר יהודי. ליום הולדתה ה-13 מקבלת אנה יומן. היומן הזה יהפוך להיות מאוד יקר לה. לפתע, ב-5 ביולי 1942, מגיע מכתב שמחייב את מרגו לעזוב למחנה עבודה נאצי. אוטו הכין מחבוא למילוט. 'לאן נלך להתחבא', תוהה אנה? אחד הדברים הראשונים שהיא אורזת הוא היומן.
"משפחת פרנק מסתתרת בעליית הגג במשרד שבו עובד אביה. אוטו ואנה מנקים את עליית הגג ואנה מקשטת אותה בתמונות כוכבי קולנוע. יחד איתם נמצאים אנשים נוספים בעליית הגג. בסך הכל שמונה אנשים בחדר בגודל 75 מ"ר. אנה כותבת ביומן על כל מה שעובר עליה ובעיקר על המחלוקת שהיא חווה עם אמה. היא כותבת גם על הסיוטים שהיא חווה. בשנה השנייה למחבוא היא מתאהבת בפיטר. אבל ב-4 באוגוסט משהו נורא קורה. הם נבגדו ונאסרו".
תהליך העבודה על הביוגרפיה המאוירת החל, כאמור, לפני כשנתיים, ונעשה בשיתוף פעולה בין בית אנה פרנק להוצאות הספרים L Publishers ההולנדית ו? Hill & Wangהאמריקנית. נציגי בית אנה פרנק בחרו במאייר הוותיק ארני קולון (79), ממאיירי חוברות הקומיקס "קספר הרוח הידידותית", "ריצ'י ריץ''', ו"וונדר וומן" ("אשת חיל"), ובשותפו, כותב הקומיקס והעורך סיד ג'ייקבסון (81), להיות יוצרי הספר.
אחת הסיבות המעניינות לבחירה דווקא בהם טמונה בטיפול המאויר הרגיש שלהם במאורעות נפילת התאומים בניו יורק. הצמד, שמשתף פעולה כבר יותר מ-50 שנה, הוציא לאור ב-2006 את הספר המאויר "דו"ח 9/11" המתאר בצורה גרפית את מאות עמודי דו"ח החקירה ואת פרטי מתקפת הטרור על בנייני התאומים בניו יורק.
משהו טהור
ארני קולון, שנמצא בימים אלו בתהליך עבודה מתקדם על ספר הקומיקס ההיסטורי הבא שלו המתאר את תקופת העבדות בארה"ב, מספר מדירתו בניו יורק על תהליך העבודה על הביוגרפיה של אנה פרנק: "בהתחלה, כשפנו אלי, סירבתי לטפל בנושא הזה. חשבתי שזה גדול מדי עבורי לטפל בנושא כל כך רגיש. התשובה שלי היתה 'לא, תודה'. בסופו של דבר, סיד שיכנע אותי שאני יכול להתמודד עם זה, ושזה חשוב מאוד להשאיר לדורות הבאים את הספר הזה. חוץ מזה, אחרי הכל, כבר התמודדנו עם איור מאורעות 11 בספטמבר".
מה היו התגובות בארה"ב על איור הטראומה הכי גדולה של החברה האמריקנית-
"זו היתה הצלחה מאוד גדולה ואפילו כמה חברי קונגרס המליצו על הספר לציבור. הרעיון לספר נולד אחרי שניסיתי לקרוא את הדו"ח ופשוט לא הצלחתי להבין אותו. נהיה לי פלונטר מכל השמות והמאורעות שהתרחשו באותו יום, וזאת היתה הדרך שלי לעשות סדר בדברים. בסופו של דבר זה גם מה שמשך אותי לפרויקט של אנה פרנק".
ובכל זאת, זה לא מוזיל את הטרגדיה כשמאיירים אותה? מה הקשר בין אנה פרנק והשואה לקומיקס-
"אנחנו ממש לא הראשונים שמטפלים בהיסטוריה בצורת איורים. יש לא מעט ספרי קומיקס על ההיסטוריה, כולל על השואה, שיצאו ברחבי העולם. מה שבסופו של דבר שיכנע אותי לקבל על עצמי את האתגר היתה העובדה המדהימה שכל כך הרבה אנשים כבר מתחילים לשכוח את השואה, אירוע שקרה רק לפני כמה עשרות שנים. הסיכויים שהנוער של היום ייקח לידיים ספר 'כבד' על השואה הוא כמעט אפסי. סיד ואני חשבנו שספר כזה יכול לפתח את הסקרנות כלפי השואה עבור מי שייחשף אליו. זה יתחיל עם הספר הזה וימשיך לספרים עמוקים יותר. המטרה שלנו היא לעורר את הסקרנות של אנשים לאירועי התקופה".
ספר קצת על תהליך העבודה.
"זה היה מאוד מורכב. הפרטנר שלי ואני ניסינו להיכנס לתוך עולמם של אנשים שמתחבאים ומסתתרים, וחיים בתחושת פחד תמידית. שוחחנו עם ניצולים, ראינו סרטים ונעזרו בבית אנה פרנק, שסיפק לנו עשרות ספרים ומאות תמונות מהתקופה ההיא. היה חשוב לנו להיות מדויקים מבחינה היסטורית עד כמה שנוכל. למרות העובדה שהייתי חשוף למלחמת העולם השנייה ולשואה גיליתי כל כך הרבה עדויות חדשות וראיתי סרטים שהותירו אותי נפעם ונדהם. היו ימים שאפילו שקעתי בדיכאון קל והייתי זקוק לחיבוקי תמיכה מאשתי".
מה היה לך הכי קשה לאייר-
"את פרק מחנה ההשמדה והמחלה של אנה פרנק. שני הנושאים האלו כמעט שלא זכו להרחבה עד היום והחלטנו להוסיף את זה כחלק מסיפור חייה. הקושי היה גדול בגלל מספר סיבות: ראשית לא ידענו כמה מקום לתת לזה ובסופו של דבר החלטנו שהפרק הזה יהיה יחסית קצר מכיוון שלא רצינו להעמיס רגשית על הקוראים הצעירים. הקושי השני היה היעדר תמונות מהתקופה ההיא בחיים של משפחת פרנק. בסופו של דבר, אחרי התייעצות, ניגשנו למשימה וזה היה מאוד קשה רגשית. הייתי צריך לקחת הפסקות גדולות במהלך העבודה כדי להתמודד עם זה. עשינו את זה במלוא הרגישות והכבוד ואני באמת נרגש מהמחשבה שילדים צעירים ייקחו את הספר הזה לידיים שלהם".
"גרסאות מאוירות לסיפורים 'רציניים' הם דבר טרי יחסית באירופה אבל בארה"ב מדובר בתעשייה של ממש", מוסיפה מנהלת הוצאת בית אנה פרנק, "ראיתי אפילו כמה ספרים גרפיים המתעדים אירועים שונים בתולדות מדינת ישראל. הספרים האלו זכו ללא מעט פרסים ברחבי העולם מגופי חינוך שמצאו שהמדיום של סיפור גרפי יכול להעביר דילמות גדולות לדור שפחות מחבק את הפרוזה".
כמי שאחראית על הזיכרון של אנה, מה היה הדבר הכי חשוב לך שיבוא לידי ביטוי ביצירת הספר-
"הדיוק ההיסטורי. מכיוון שאין תיעוד רב מהתקופה האישית של משפחת פרנק בצילומים או בסרטים ובעיקר מכיוון שאין שום תיעוד צילומי של המשפחה המתחבאת בעליית הגג היינו צריכים לחקור היטב את התקופה ולשחזר עשרות פריטי מידע קטנים: מאיך נראה החלל שלהם וכמה צפוף הוא היה ועד מה הם לבשו ואיך הם נראו. נעזרנו בכל פיסת מידע שיכולה היתה לסייע לנו. ישבנו וצפינו בעשרות שעות של עדויות מוקלטות של אנשים שראו את המשפחה בזמנו. התייעצנו עם מומחים כדי לנסות להבין אפילו איך היה תהליך ההתבגרות הגנטי של כל אחת מהדמויות שבספר. אחרי הכל, אף אחד מאיתנו לא היה שם. ניסינו לחשוב מה יהיה יחס החפצים לגודל האנשים, איך לייצר את האווירה שהיתה בעליית הגג בתמונות ואיפה להציב את הטקסט בתוך התמונות. למזלנו הגדול, יש לנו סרטים מצולמים של אוטו פרנק, אביה של אנה, ויכולנו להיתמך בהם לא מעט. אוטו השאיר לרשות בית אנה פרנק את כל המסמכים האישיים שלו, תמונות בית המשפחה ואפילו מכתבים שקיבל מכל העולם אחרי פרסום היומן. איפשרנו ליוצרים גישה לארכיון שלנו כדי לתת להם השראה, ולא מעט חפצים ומסמכים היו רפרנס לעבודתם. היו מקומות שבהם לא היינו בטוחים לגמרי במידע והחלטנו לוותר על איורים כאלו ואחרים".
היומן של אנה מפסיק עם תפיסת המשפחה בעליית הגג ואילו אתם בחרתם להמשיך את העלילה כולל תיאור המאורעות במחנות ההשמדה.
"היה חשוב לנו לספר את כל הסיפור וגם פה היו לנו דילמות. כשאתה כותב טקסט אתה משאיר הרבה דברים לדמיון של הקורא ולעומת זאת כשאתה מאייר את הדברים והם הופכים לגרפיים אתה צריך לחשוב פעמיים. עד לאן אתה הולך עם זה? היתה לנו דילמה מאוד רצינית לגבי איור האכזריות במחנות ההשמדה ואני חושבת שבסופו של דבר הצלחנו לייצר משהו שהוא מצד אחד נאמן למציאות ומצד שני אינו מרתיע את הקוראים הצעירים שנחשפים לספר. הספר מתחיל במפגש של הוריה של אנה ומסתיים בפרסום היומן בשנת 1947. בספר מופיע גם סרגל זמנים שמנסה לבאר את פרק הזמן שעבר על משפחת פרנק".
מה היו התגובות בהולנד עם יציאת הספר בחודש שעבר-
"יוצאות מן הכלל. המחנכים והמורים להיסטוריה שמחפשים בנרות דרך לקרב את הימים ההם לדור שלא מכיר את המלחמה חיבק את הספר הזה. מבחינתו מדובר בהצלחה גדולה ולראיה יש התעניינות עצומה ברחבי העולם. בסוף ספטמבר הספר יוצא בגרסה האנגלית שלו בארה"ב, באוקטובר הוא יוצא בגרמניה ובהמשך השנה בצרפת, אנגליה, איטליה, ספרד, אוסטרליה ובסך הכל ב-50 שפות שונות".
הספר צפוי לצאת בהמשך השנה גם בישראל, ובימים אלו מקיימת אחת ההוצאות הגדולות משא ומתן לרכישתו. "חשוב לי לומר, בעיקר לקהל הישראלי, שניגשנו לספר הזה ביראת כבוד ומתוך מחשבה עצומה להמשיך ולספר את סיפורה של אנה פרנק לדור שלא מכיר את סיפורה. אני חושבת שהעובדה שיש התעניינות עצומה מכל הוצאות הספרים הגדולות בכל רחבי העולם לגבי הספר אומרת הכל".
איך את מסבירה את העובדה ששנים אחרי מלחמת העולם השנייה, אנה פרנק ממשיכה לגעת בלבבות של כל כך הרבה אנשים-
"אני חושבת שאחת הסיבות המרכזיות לכך שעוד דור מאמץ את אנה לליבו היא העובדה שהיא היתה נערה מתבגרת. זה יוצר הזדהות מאוד גדולה אצל בני הנוער שנחשפים לסיפור שלה. גם למורים להיסטוריה במערכת החינוך באירופה, שמחפשים דרך לקרב את סיפור מלחמת העולם והשואה, נוח להיעזר בסיפורה של אנה ובאמצעותו לקרב את הנוער של היום. אבל מעל לכל, אנה באמת כתבה מצוין. אני לא חושבת שהיא היתה ילדת פלא או גאון בכתיבה אבל היתה לה אמביציה עצומה להיות סופרת ואנחנו יודעים שהיא גם שיכתבה חלקים מהיומן שלה. בזמן שבו היא שהתה עם משפחתה בעליית הגג היא שמעה ברדיו הודעה שעודדה את הציבור לשמור את המכתבים והיומנים מהתקופה ההיא כדי לתעד את הימים ההם. היא ראתה בזה תקווה לעתיד המקצועי שלה כסופרת. היא שיכתבה את היומן הראשוני שלה, כתבה סיפורים קצרים שקיימים אצלנו בארכיון ואפילו כתבה שיר אחד אבל החליטה שזה לא בשבילה. היה בכתיבה שלה משהו טהור ואמיתי וזה בסופו של דבר מה שנוגע בעולם".
* * *
חשיפה ראשונית של עמודי הספר
ית אנה פרנק אישר ל"ישראל היום" לחשוף בפני הקהל הישראלי שניים מתוך עמודי הספר "אנה פרנק - הביוגרפיה המאוירת", שייצא בעוד כמה חודשים בעברית בהוצאת כנרת. בעמודים המובאים לפניכם תרגום חופשי לטקסט המקורי שנכתב בהולנדית, עמודים המתמקדים בחלומה של אנה פרנק להיות עיתונאית וסופרת, על רקע השהות במחבוא והחדשות על מצב המלחמה במהלך אביב 1943. כל הזכויות לספר ולאיורים שייכות ל-Sid Jacobson and Ernesto Colón.
סייעה בתרגום מהולנדית: תמר מילנוף
* * *
מאוס: שבר את חוקי המשחק
במסגרת השתייכותו לתנועה של יוצרי קומיקס מחתרתיים בשנות ה-60 בארה"ב, ארט ספיגלמן, דור שני לניצולי שואה, כתב ואייר שני ספרי קומיקס המצטרפים לכ-300 עמודים של תיאור קורותיו של אביו בשואה בפולין. הספר הראשון, "עכבר: סיפורו של ניצול", עוסק בשנים שלפני המלחמה, דרך הגטו ועד כניסתם של אביו ואמו לאושוויץ. בשני, "עכבר II: וכאן החלו צרותיי", אנו עוברים איתם את אושוויץ, את מצעדי המוות ולבסוף גם את הגאולה ואת התאחדותם מחדש אחרי המלחמה.
בספריו ספיגלמן שבר למעשה את חוקי המשחק של הקומיקס. מלבד השימוש בפורמט של סיפור בפריימים מאוירים עם בועות דיבור, בועט המחבר אפילו בנרטיב המוכר של גיבור-על המציל את האנושות בדרך פלאית. הוא פשוט בחר לספר על השואה, כמתעד אישי של אביו, דרך עיניו היצירתיות.
ברגישות רבה בוחר ארט לצייר את כל היהודים כעכברים, כאסוציאציה מצמררת לסרטי התעמולה של גבלס, שבהם הוצגו היהודים כעכברים וכעכברושים נושאי מחלות. את הלאומים האחרים הוא מצייר כחיות אחרות, כאילו היתה זאת "חוות החיות" של ארוול אבל בגרסה פשיסטית במיוחד. וגם כשהוא מציג את עצמו מחוץ לסיפור הוא בוחר לצייר דיוקן עצמי שלו עם מסכת עכבר שאינו מצליח להסיר, כמו אשמה שאינו יכול לקלף מפניו.
אלעד יאנה
* * *"קומיקס הוא דרך שטחית להציג את הטרגדיה"
באדי אליאס, בן דודה של אנה פרנק, מסויג מהקומיקס החדש. ביד ושם מברכים "אני לא אוהב את חוברת הקומיקס החדשה על אנה שמתיימרת להיות הביוגרפיה שלה", אומר באדי אליאס (85), בן דודה של אנה פרנק (אמו ואביה של אנה היו אחים; י"א) והצאצא האחרון למשפחתה, המתגורר כיום בבזל שבשווייץ ומשמש יו"ר קרן אנה פרנק. "אני לא חושב שנעשה כמו שצריך ואני לא חושב שזה תחליף ליומן האמיתי שנכתב בידי אנה. אולי זה טוב לבתי הספר ואולי ילדים יאהבו את זה אבל אסור להמציא תחליפים למקור של אנה שהוא הדבר האותנטי והמרגש ביותר. כל דבר אחר שמקל רק פוגע במציאות הנוראית ההיא".
אבל עדיין מדובר במהלך שינציח את זכרה ואת סיפור המשפחה. אתה לא רואה בזה משהו חיובי-
"חוברת הקומיקס של אנה פרנק היא חוברת קומיקס ולא משנה איזה שם ייתנו לה. האיורים גרועים וחוברת קומיקס היא דרך שטחית ביותר להציג את הטרגדיה של משפחת פרנק ואת השואה. ילדים צעירים יסתכלו בציורים ויסתפקו בזה. חלק אולי יקראו לעומק את הטקסט אבל זה לא יפעיל אצלם שום רגשות. אחרי שהם יגיעו לעמוד האחרון הם ילכו לשחק כדורגל או לשחק במחשב. אין תחליף ליומן של אנה שעד היום מרגש אנשים בכל רחבי העולם. אני עדיין מקבל מכתבים מאנשים שכותבים לי: 'היומן של אנה שינה את חיי'. לחוברת הקומיקס לעולם לא תהיה אותה ההשפעה. שתבין, אין לי התנגדות להחייאת הסיפור של אנה ונעשו לא מעט סרטים, סדרות והצגות שהתרגשתי לראות. היתה הפקה יוצאת דופן של הבי.בי.סי והפקה בימתית עם נטלי פורטמן שהעבירו את הסיפור בצורה ראויה. ספר קומיקס יכול להיות טוב רק אם הוא צויר כהלכה ונעשה כמו 'מאוס' של ארט ספיגלמן, למשל".
לעומת זאת, שולמית אימבר, המנהלת הפדגוגית של בית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם, מחבקת את מלאכתם: "מחקרים גילו כי ילדים בחו"ל קוראים קומיקס. זו שפה שמדברת אליהם. הספר 'יומנה של אנה פרנק' שכתוב ומאויר ברמה גבוהה תורם להרחבת הידע על ההיסטוריה של התקופה דרך הסיפור האישי של אנה פרנק. השימוש בקומיקס מעורר את הילדים לרצות לקרוא, ובזה תרומתו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו