המכון הבינלאומי לחקר המדע וביטחון, שמקום מושבו בארה"ב, טוען בדו"ח חדש שפרסם כי ברשותה של ישראל 115 ראשי נפץ גרעיניים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מחבר הדו"ח, הנשיא ומייסד המכון דיוויד אולברייט, הגיע למסקנה הזאת על בסיס ניתוח המידע על אודות כמות הפלוטוניום המצוי לכאורה בידי ישראל. עם זאת, הוא הסתייג וציין כי מדובר בהערכה המתבססת על מסת הפלוטוניום בכל טיל גרעיני: בין 3 ל־5 ק"ג, לטענתו. עוד הוא מוסיף כי מכיוון שישראל אינה מספקת מידע קונקרטי על יכולותיה הגרעיניות, לא ברור כמה מהפלוטוניום המצוי ברשותה הפך בסופו של דבר לחלק מהטילים הגרעיניים, שחלקם, על פי הדו"ח, מיניאטוריים.
"נראה כי לאור בעיות בלתי צפויות בכור הגרעיני ובמפעל ההפרדה של הפלוטוניום (מהדלק הגרעיני שבכור), נוצרו צווארי בקבוק בתהליך הייצור", נכתב. בהמשך הדו"ח מצוין עוד: "בנוסף, ייתכן שישראל הגיעה לנקודת רוויה ולכן אינה רוצה עוד טילים. עם זאת, היא עדיין מעוניינת להפריד ולאגור את הפלוטוניום". לטענת מחבר הדו"ח, כמות הפלוטוניום שהיתה לישראל בסוף שנת 2014 עמדה על כ־660 ק"ג, אך מספר זה מבוסס, כאמור, על ניתוח סטטיסטי בלבד. בדו"ח נאמר עוד כי ישראל הצליחה ליצור רמת תחכום גבוהה בגלל ניצול "המאפיינים השונים" של החומר הרדיואקטיבי.
מניתוח כלל המידע שהתקבל על אודות תוכנית הגרעין שיש לישראל, לכאורה, עולה כי "הגבול התחתון הוא 80 והגבול העליון הוא 290 בכל הנוגע למספר הטילים הגרעיניים". עם זאת, לטענת המחבר סביר שישראל לא ניצלה את כל הפלוטוניום שלכאורה ברשותה. בדו"ח מוזכרת ההשערה, שהתפרסמה גם בעבר במקורות זרים, כי הטילים עצמם מיוצרים במתקן חשאי בצפון הארץ.
כבר בשנות ה־80 פורסם במקורות זרים כי לישראל 200 ראשי נפץ גרעיניים, אך מדיניות העמימות הישראלית נותרה בעינה. הדו"ח, שהתפרסם ביום שישי, גם מציין כי לישראל "מגוון רב" של אמצעים לשיגור טילים אלו במקרה הצורך, לרבות טילי יריחו שפותחו בסיוע צרפתי. לטענת הדו"ח: "מאוחר יותר ישראל הצליחה לשדרג את טילי היריחו ואף ליצור טילי שיוט בעצמה, ובנוסף יש לישראל כלי טיס המסוגלים להביא את הטיל ליעדו". הדו"ח מציין גם כי צי הצוללות הישראלי מסוגל לשגר טיל גרעיני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו