במהלך גל הסכינאות המתמשך עולה השאלה מה נכון לעשות לאותם מחבלים שמבצעים את הפיגועים. ברור לכולם שיש זכות ואולי חובה לנטרל כל מי שנמצא בתהליך הניסיון לרצוח, כאשר ידו מונפת עם סכין או כשהוא נוהג לתוך קבוצה של אנשים. אז ודאי שנכון לירות עליו או לפעול כדי לנטרלו ולו במחיר חייו. כשזה המצב, המהלך הנכון ברור וקל להצדיקו.
השאלה היא מה עדיף מבחינת התועלת בעתיד? להרוג או לפצוע את אנשי הסכין? זמן רב חשבתי שככל שיותר מחבלים ייצאו מהאירוע על אלונקה בדרך לבית הקברות כן ייטב, שהרי לכאורה המחבל הבא, זה המתלבט בביתו, יעשה את חשבון מותו הכמעט ודאי ויירתע.
לאחר חשיבה מעט יותר מעמיקה הגעתי למסקנה שלא נורא אם ייצאו מחבלים פצועים מאירועים אלה, כי יש נסיבות שבהן מחבל נכה עדיף ממחבל מת. הסיבה לכך היא "תרבות המוות" של הצד השני.
בחברה שבה כל הרוג עלוב נפש שיצא לפגוע עם סכין בזקנים כילדים הופך ל"שאהיד" שאת שמו מעלים על נס ואת מעשיו מציינים במערכת החינוך; בסביבה שבה כל זב ומצורע הופך לגיבור כי דרס טרמפיסטים הממתינים בתחנת הסעה או עוברי אורח תמימים - לא תמיד נכון להרוג את הרוצחים הללו. עדיף מבחינות רבות שימשיכו להסתובב כנכים ברחובות קריה וכפר, יסבלו במהלך חייהם ולא יהפכו לסמל עבור הדורות הבאים. מאחר שהחברה הזאת, המחבבת את המוות והמפארת אותו, כנראה תיכשל באופן מחפיר ביחס שתיתן ברבות השנים לאותם נכים, אף שבמותם היו זוכים כאמור לתהילה, יהיה בכך עוד סממן של אזהרה ואולי אף הרתעה.
מעבר לכך, לפצועים אין הלוויות רבות משתתפים, ומיטת בית החולים אינה מקום מתאים לנאומים נלהבים ומסיתים, ובכך יתרונו המיידי של הפצוע על פני המת. לכך מצטרף גם עניין מקצועי. מועיל יותר כשניתן לחקור את המפגע, כדי להגיע דרכו לשולחיו - אם בכלל יש כאלה, ואם אין - להבין את מניעיו.
התועלת המודיעינית והקטנת מימד ההסתה בחברה הפלשתינית מחייבות להתנהג בקור רוח באירועים, וכאשר ניתן לנטרל אוחז בסכין תוך פציעתו גם ללא הריגתו, ייתכן שיש להעדיף זאת. כדאי גם לזכור שככל שיורד מספר ההרוגים בצד השני, כך פחות קשה להתמודד בשדה המערכה המורכב של ההסברה בעולם. זה תחום שאסור שישפיע על שיקול הדעת בכלל ונוכח סכנת חיים בפרט - אך אין להתעלם ממנו לחלוטין. לאחר תחקור ראשוני נכון להעביר את הפצועים לבתי חולים שבאחריות הרשות הפלשתינית, כדי שבמשך הטיפול הרפואי ישהו עם בני עמם, להמחשת המחיר.
ההרתעה אינה עובדת
יש הממליצים על כך שבמקרים שבהם עומדים אותם רוצחים לדין יש להטיל עליהם עונש מוות כדי להרתיע, לכאורה. אמנם יש בכך משום סיפוק של יצר הנקמה הטבוע בנו, אך כל המעמיק מעט חייב להגיע למסקנה שזאת תהיה טעות גדולה, מעשה שטות ממש, בעיקר כי עונש מוות אינו מרתיע אנשים אלה.
כמוסבר למעלה, בחברה שממנה הם באים מוות הוא מוטיב חיובי, וישראל תביא לעצמה נזק כפול ומשולש אם תוציא אותם להורג. ראשית, נגדיל את עוצמת הסמל שלאורו ילך הדור הבא בקרב צעירי הפלשתינים, עוד עשרה גרדומים ישפכו שמן על אש הרצחנות הנוכחית והעתידית. העומד למשפט יהפוך, עוד יותר מסתם רוצח, לדמות שעל ברכי מורשתו הרצחנית ועמידתו בפני שופטים יהודים ניתן יהיה לחנך ילדים בעתיד.
לאחר כל הוצאה להורג ייצאו אלפים להפגין ומעטים מתוכם אף לרצוח עוד יהודים, עם תפילה על השפתיים למות כשאהיד. כבר כיום, ללא משפטי מוות, בערך שני שלישים מניסיונות הרצח מסתיימים בחיסול המחבלים תוך כדי נטרולם, כך שהסיכוי לצאת מאירוע כזה חי נמוך, אך ההרתעה לא עובדת.
שנית, יהיה קשה יותר להתמודד בזירה הבינלאומית. כבר היום לא קל להסביר בעולם, שרובו בור וחלקו מיתמם, כיצד מתים פלשתינים כה רבים (עד כה מדובר בכמה עשרות) באירועים שבהם נרצחים כה מעט ישראלים, זאת ללא הבחנה בין הרוצח לבין מי שמגן על עצמו. בוודאי יהיה קשה להסביר מדינה מתקדמת המתיימרת להיות נאורה, מידרדרת לאחור ומנהיגה עונש שהופך בעולם פחות ופחות לגיטימי.
ושלישית, מבחינת החברה הישראלית. לא בכדי קבעו חז"ל כי אף על פי שיש בידי סנהדרין רשות לגזור דין מוות, הרי סנהדרין שפסקה כן פעם ב־7 או אפילו ב־70 שנה (על פי דעה אחרת), היא בית דין רצחני. חכמינו הבינו שאוי לה לחברה שבתי הדין שלה ישתמשו בעונש מוות לעיתים מזומנות; יש לדעתם להותירו רק במקרים מאוד יוצאי דופן.
אני ממליץ להקשיב לקול העצה החכמה של חז"ל, היא מתאימה לעם ישראל בעת הנוכחית. לא יהיה בישראל טוב יותר אם יהלכו בקרבנו מי שהוציאו להורג בדם קר עוד כמה אנשים שנמצאו אשמים בבית הדין, וכדאי לחשוב איך באמת ייראה הדבר במציאות.
שהרי לאחר שתי ערכאות משפט שיימשכו חודשים, כי בדין מוות עסקינן, תחל מערכת לחצים בינלאומית ופנימית, הפגנות ופניות פומביות, דפי העיתונות יימלאו בדיונים, כשגדולי אנשי הרוח בעולם, חלקם ידידים של עם ישראל וחלקם פחות, ינסו להניע את ישראל מביצוע גזר הדין. זה מה שחסר לנו? לעמוד מול כל העולם כשעמודי תלייה מאחורינו? העצה היעוצה להחיל גזרי דין מוות נוכח האירועים היא מחסרות ההיגיון שהוצעו במקומותינו בעת האחרונה. כדאי לפסול אותה על הסף.
בכל מקרה, יש לעשות הכל כדי למנוע לינץ' לאחר שנושא הסכין נוטרל, בין שלאחר ביצוע הפשע ובין שלפניו. אסור לאפשר לסכינאים לדרדר את החברה הישראלית לתגובות המתאימות לרמתם של אותם רוצחים. אסור לאפשר לאזרחים להפוך לאספסוף הפועל על בסיס רגשי זעם ונקמה.
זאת לא רק עבירה על החוק, אלא גם פתח להידרדרות מוסרית הפוגעת בחברה ובאפשרות של מדינת ישראל לעשות הפרדה מוחלטת, ערכית, בינה לבין הסכינאים. זה עניין שאין לאיש רשות להיות סלחן כלפיו, והמשטרה חייבת להביא את האחראים לאירועים כאלה לדין, בתקווה שעונשים מתאימים כן ירתיעו את מי שחושב ליטול לידיו סמכויות לא לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו