שבועות האחרונים, לקראת ביקורו של ראש הממשלה בוושינגטון, הירבה ראש הממשלה נתניהו להשמיע הצהרות שיש בהן לצרום לאוזניהם הרגישות של אנשי הימין, כולל של חברי מפלגתו שלו. בעוד טרור הסכינים והדריסות עודנו משתולל, מעדיף נתניהו להצהיר אמונים לרעיון שתי המדינות, לקרוא לאבו מאזן לשבת לשולחן המו"מ ואף לרמוז על מהלך מדיני חד־צדדי, אף שמאוחר יותר הבהיר כי לא מדובר בנסיגה נוספת נוסח גוש קטיף.
יו"ר הבית היהודי מיהר כמובן לנצל את המצב ולתקוף את נתניהו מימין. ביום רביעי אף תיאם עם שני חברי מפלגתו על היעדרות מהצבעה בכנסת - מה שהביא לניצחון האופוזיציה בהצעת חוק פרטית. חברי הליכוד, כולל שרים בכירים, שנותרו בארץ השבוע בזמן שהייתו של נתניהו בארה"ב, התקשו להסביר את התבטאויותיו של ראש הממשלה.
עד כה רווחה הסברה כי נתניהו מתמיד בהכרזותיו אלה כדי לרצות את אובאמה ואת דעת הקהל בעולם. בעוד ישראל נלחמת בסכינאים באמצעות הוראות פתיחה באש מקילות מאין כמותן, ובעקבות החלטתו של אובאמה להעניק לישראל חבילה ביטחונית עתירת ממון ואמצעים, סבור נתניהו, כך העריכו, כי בהינתן העובדה שאין מו"מ מדיני, לא בפועל ולא בתכנון - עליו לרצות את העולם על ידי הצהרתו בתמיכה בתוכנית שתי המדינות ועל ידי הפצרה בצד השני לחזור למו"מ.
נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי // צילום: אורן בן חקון
אולם בימים האחרונים, ככל שמתקדמים להצבעה על תקציב המדינה - שצפוי על פי כל ההערכות לעבור בשבוע הבא, הולכת ומתפשטת במערכת הפוליטית ההערכה כי דבריו של נתניהו לא מכוונים כלל לאוזניים אמריקניות וגם לא אירופיות, אלא בכלל לחברי ועידת מפלגת העבודה, שייתכן כי בקרוב יעמדו בפני החלטה אם לאמץ את הצעת יו"ר מפלגתם, יצחק הרצוג, להיכנס לממשלה.
הרי בשורה התחתונה אין שום צורך מדיני או בינלאומי להכריז על מחויבות לתוכנית שתי המדינות. הרי נשיא ארה"ב בעצמו הוריד את הנושא מסדר היום כשדובריו הודיעו שלא יהיה מו"מ בזמן כהונת אובאמה, כלומר בשנה הקרובה לפחות. והרי ברור שאם הנשיא האמריקני כבר החליט לא ללחוץ (בניגוד, אגב, לכל הפרשנים שטענו שאובאמה מתכנן להנחית הסדר מדיני מטעמו ולכפות אותו על ישראל), אין שום גורם בינלאומי משמעותי אחר שכן ילחץ. ואם זה המצב, שישראל נמצאת במציאות מדינית טובה מאין כמוה שבה אין לחץ בינלאומי משום סוג לסגת משטחיה, מדוע לו לנתניהו לנדב אמירות כגון מחויבותו לשתי מדינות, ולמעשה כמעט להזמין במו פיו את חידוש הלחץ? אלא, כאמור, שלא אובאמה הוא הכתובת וגם לא מזכ"ל האו"ם.
זה לא סוד שהרצוג משתוקק להיכנס לממשלה. עד העברת התקציב זו לא היתה אופוזיציה. כל עוד יש סיכוי שקואליציית ה־61 לא צולחת את ההצבעה היחידה שעשויה להביא להפלתה, אין לו סיכוי להוביל מהלך להצטרפות. אולם אחרי התקציב, ובהנחה שמעתה ובשנתיים הקרובות לא יהיה סיכוי כמעט להפיל את הממשלה - בכירי העבודה עשויים לעשות הערכה מחדש. שנתיים או יותר במדבר השממה האופוזיציוני, או להצטרף ולאייש את שלל התיקים שנותרו פנויים לצורכי מיקוח, החל מהחוץ, דרך הכלכלה, התקשורת ועוד.
אך נתניהו גם לא מתכוון לוותר על הבית היהודי. עם כל הכבוד לרצון להרחיב את הממשלה - מפלגת העבודה היא משענת קנה רצוץ. לא כולם ישלימו עם המהלך כבר מהרגע הראשון, וככל שיתקדם הזמן, בפרט תושבי הספסלים האחוריים שלא יקבלו תפקידים ירגישו ממורמרים, ואז יחלו הצרות וקולות הפרישה. אז במקום להוציא את הבית היהודי, מה שהיה מקל מאוד על הרצוג להוביל מהלך הצטרפות, משמיע נתניהו אמירות הערבות לאוזן השמאלית הממוצעת: שתי מדינות, אבו מאזן, תוכנית חד־צדדית - כל הדרך להצבעה בוועידת העבודה.
עם שובו של נתניהו מביקורו בוושינגטון, שלכל הדעות היה ביקור מוצלח, כדאי להיזכר כיצד בערה המערכת הפוליטית כשנתניהו העז לצאת בגלוי נגד הנשיא אובאמה, הן תחילה בנאום בקונגרס, והן לאחר מכן כשהתייצב נגדו ראש בראש מעל כל במה אפשרית בנושא האיראני. היום כבר ברור כי המערכה שניהל נתניהו רק סייעה לישראל וחיזקה אותה. די ברור שאלמלא היה יוצא חוצץ בכל הכוח נגד הסכם המעצמות עם איראן, לאובאמה לא היה כל קושי להעביר את ההחלטה בקונגרס, והתחייבותו לצירי בית הנבחרים ולאומה האמריקנית לחזק את ישראל ולהבטיח את ביטחונה - בין השאר על ידי חבילה ביטחונית חסרת תקדים בהיקפה - היתה נחסכת ממנו, ומאיתנו.
פוליטיזציה בבית הנשיא?
פרשת רן ברץ לא עמדה גם היא באופן מפתיע במוקד ביקור נתניהו בוושינגטון. הראשון שליבה את האש בסיפור הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין, שלשכתו הוציאה תגובה חריגה בחריפותה נגד המינוי, אחרי שברץ העליב את הנשיא בפייסבוק. זמן קצר אחר כך כבר יצאו הדיווחים על מעורבותו של ריבלין בניסיון לטרפד את המינוי.
הנשיא ריבלין // צילום: נועם ריבקין
השבוע הודיע הנשיא כי הוא תומך בקיצור הצינון לבכירי מערכת הביטחון. היות שאין הרבה מועמדים רלוונטיים התמקדה הודעתו ברמטכ"ל היוצא בני גנץ. האם ריבלין מחפש יורש לנתניהו מתוך משכן נשיאי ישראל? בעיני כמה גורמים בליכוד זה לא מופרך כלל. יש לריבלין לפחות עוד השבעת ממשלה אחת בתקופת כהונתו - אולי אפילו שתיים. נראה שאחד הרגעים השמחים בחייו יהיה, הם אומרים, אם לא יהיה זה נתניהו שיעמוד לצידו בצילום המשותף. בבית הנשיא הכחישו את הדברים ואמרו כי "תמוהות הטענות מצד גורמים עלומי שם שלא הגיעו בשום צורה לבית הנשיא".
פסטיבל שוויון בנטל
הח"כים החרדים לא ממש מעוניינים להעביר את התיקון לחוק הגיוס. הרי נתוני גיוס החרדים עמד ביעדים שנקבעו. אם תימשך המגמה - לא יהיו סנקציות כלל על לומדי תורה. אבל הרבנים הם שלוחצים. מבחינתם, מדובר בשינוי הסמל של הממשלה הקודמת - ממשלת לפיד - שיש להעבירו מהעולם. דרישתם להעביר את החוק יחד עם התקציב, סוגיה שתוכרע ככל הנראה רק בשבוע הבא, נובעת פחות מהחשש שהחוק לא יעבור, ויותר כדי למנוע את אריכות פסטיבל השוויון בנטל שנפתח. ככל שהעסק יידחה - הפסטיבל יהיה ארוך יותר. אבל בינתיים נראה שאין לחרדים כל כך ממה לחשוש. בניגוד לעבר נראה כי היחס הכללי לשוויון בנטל די עובר בשוויון נפש. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו