יש להניח כי יחסי אובאמה־נתניהו יזכו לפרק נכבד בספר הזיכרונות של הנשיא ברק אובאמה, אולם עד לכתיבת הספר צריך הנשיא ה־44 של ארה"ב לסיים את השנה האחרונה שלו בבית הלבן. והשנה הזאת, אם נסתמך על המפגש בין שני המנהיגים בחדר הסגלגל השבוע, לא אמורה לספק הרבה פיקנטריה ביחסים בין השניים. לשני הצדדים יש את כל הסיבות שבעולם לעבור את השנה הקרובה בשלום. על יחסי העבודה ביניהם, עד לבחירות האמריקניות (שבהן הדמוקרטים זקוקים לקול היהודי), הם צפויים לקבל את הציון: התנהגות טובה. לא כי אובאמה ונתניהו הפכו פתאום לחברים (הם לא), אלא פשוט כי לשניים אין ברירה.
כמה מילים נכתבו ונאמרו לפני הפגישה ביום שני שעבר בין אובאמה לנתניהו. הפרשנים חזו "אפוקליפסה עכשיו". אם היה צריך רה"מ להסתמך על הערכות המומחים, מומלץ היה לו להיכנס לתא הטייס של מטוס ה־777 של אל על ולהורות לקברניט לנחות בכל יעד אפשרי, רק לא וושינגטון. אלא שנתניהו ידע את מה שגם הפרשנים ידעו: רוחות פיוס ולא רוחות מלחמה נשבו מוושינגטון.
הבעיה היחידה שעולה, עד עתה, מסיכומי המפגש, היא המבוכה שעימה צריכים עתה להתמודד כל אותם אלה שתיארו לנו, כאמור, פגישה אחרת שבה הבעיה של אובאמה היא ד"ר ברץ ולא דאעש... מגוחך.
רק הכתבים נותרו סקפטיים
בפועל חיפשו אובאמה ונתניהו את המכנה המשותף. לא פלא שזמן קצר לאחר תום הפגישה כבר העלו באתר של רשת CNN את הכותרת: "אובאמה ונתניהו הסירו את הכפפות". כותרות העיתונים האמריקניים דיברו על ריכוך בקשר שבין שני האישים. באמריקה אפילו תהו אם הפיסגה מסמלת אתחול מחדש. רק הכתבים הישראלים נותרו סקפטיים מאחר שמה שאירע לא הסתדר עם הערכותיהם.
ובזמן שהכתבים הישראלים התייחסו די בספקנות להצהרות של רה"מ שדיבר על "אחת הפגישות הטובות אי פעם" עם אובאמה, דווח באתר הרשת האמריקנית NPR (הרדיו האמריקני הציבורי) כי "שני המנהיגים ישבו ליד האח בחדר הסגלגל, כאשר הם עושים מאמץ גדול על מנת להיראות כמו בעלי ברית. לאובאמה ולנתניהו לא היו מעולם יחסים חמים והקשר אף מאוד התקרר כאשר נתניהו ניסה ליירט בקונגרס את הסכם הגרעין עם איראן שעליו עמל אובאמה. כעת, אחרי שההסכם נחתם, הנשיא מבקש לעבור הלאה". כך בדיוק שודרו הדברים.
היה גם עוד סימן לכך ששני המנהיגים החליטו על פתיחת דף חדש ביחסים ביניהם. "בשונה מפגישות קודמות, הפעם הם חסכו זה לזה את ההרצאות שהם נשאו מול המצלמות, שבהן הציגו את משנתם ההפוכה. הם בחרו דווקא הפעם את המחויבות והשותפות של שתי המדינות והבטיחו לעבוד יחדיו על מנת להתמודד מול האתגרים הביטחוניים העומדים בפניהם במזרח תיכון סוער", הוסיפה לדווח תחנת NPR. מרטין אינדיק, לשעבר השגריר האמריקני בישראל ומי שהיה אמון על התנעת תהליך השלום, הודה כי בהיבט הזה "המפגש הוכתר כהצלחה. הם הסכימו לקבור את הגרזנים במקום לעשות בהם שימוש האחד נגד האחר".
כעת נשאלת השאלה למה? מדוע בחר אובאמה לאתחל מחדש את יחסיו עם נתניהו במקום "לנקום", כפי שחזו נביאי הזעם הרבים בתקשורת הישראלית? הכאוס בסוריה, התעצמות דאעש, שאלת עתיד משטר אסד, הפעילות הרוסית בסוריה - כל אלה מחייבים את ארה"ב וישראל לשתף פעולה.
בכלל, הממשל האמריקני הבין כי המזה"ת לא הולך למקום טוב יותר בקרוב. קשה להאמין כי בשנה האחרונה של אובאמה בבית הלבן הדברים הולכים להסתדר. המלחמה בסוריה היא עניין לשנים. וגם תופעת דאעש לא הולכת לחלוף ברגע. הטרור המשתולל באזור, המאיים ישירות גם על ארה"ב, מחייב את הממשל לשיתוף פעולה עם השותפות הטבעיות שלו. ישראל היא אחת כזו ויש לה ניסיון במלחמה בטרור. אלה לא זמנים לדבר על שלום - אלה זמנים המתאימים יותר לדבר על הנמכת הלהבות.
מעדיפים לסיים בתיקו
בדיוק מאותה סיבה לא ספג נתניהו כל לחץ בפגישה בנושא הפלשתיני. במכתב שפורסם ב"ניו יורק טיימס" אף ראינו מחאה של קורא שתהה מדוע אובאמה לא לחץ יותר בסוגיה הפלשתינית.
היינו מאוד רחוקים מהימים שבהם העלה אובאמה את נושא החזרה לגבולות 67' והרצון שלו להגיע להסדר בין ישראל לפלשתינים במשמרת שלו. היום הסיפור מעט שונה. הטרור הפלשתיני משתולל ברחובות ישראל. אובאמה הרגיש את הצורך להצהיר כי הוא מחויב לביטחונה של ישראל ואף גינה את הטרור. נתניהו השיב לו בכך שהוא ממשיך להיות מחויב לרעיון שתי המדינות, עם התנאים המוכרים: הכרה במדינה יהודית ובמדינה פלשתינית מפורזת.
צריך לדעת כי אובאמה אמנם לא לחץ על נתניהו, אך מרחב התמרון של רה"מ הצטמצם; אבל גם זה של אובאמה. מדובר במנהיגים חזקים שלא חוששים מעימות, התעמתו, ומעדיפים לסיים בתיקו.
נתניהו כנראה הצליח לשכנע את אובאמה כי לא יושג שלום עם הפלשתינים במשמרת שלו, אך חלום שתי המדינות עדיין קיים. אז במקום שלום עם הפלשתינים, בחר נתניהו לעשות שלום עם הדמוקרטים והלך להרצות במכון מחקר ליברלי דמוקרטי.
אובאמה יודע כי לישראל יותר מ־70% תמיכה בקרב האמריקנים, רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. הממשל לא צריך לריב עם ראש ממשלת ישראל. זה גם יזיק ליורש/ת במאבק על כיסאו. הנה עוד סיבה לכך שגם אובאמה מבקש להנמיך להבות.
למעשה, לשתי המחלוקות הגדולות ביניהם נמצאה פשרה: בסוגיה האיראנית, ועדה משותפת של שתי המדינות תעקוב אחר יישום ההסכם, ואילו בסוגיה הפלשתינית, ישראל לא צריכה להוסיף שמן למדורה. זה אומר שעד תום הקדנציה של אובאמה אין לצפות לחידוש הבנייה ביהודה ושומרון. הרעיון הוא לא להרגיז זה את זה. הם בסך הכל צריכים להחזיק מעמד שנה. בהחלט משימה אפשרית.
ובינתיים, ישראל וארה"ב יתחילו לדון בנושא הגברת המענק האמריקני לישראל, בתקווה שיעמוד על 50 מיליארד דולר לעשור. ייתכן שההסכם ייחתם רק אחרי שאובאמה יסיים את הקדנציה, אבל למען ההגינות נודה כי גם זה יתווסף למורשת שלו. זה לא מזיק לו, וזה בטח לא מזיק לנו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו