אפשר לדבר עם המנהל?

יום רביעי בצהריים במזנון הח"כים בכנסת. בזמן שהשרים והח"כים של הליכוד אוכלים בהנאה את השניצלים והסלטים, מגיחה למזנון בריצה בהולה מנהלת סיעת הליכוד הוותיקה, עליזה בראשי. היא טופחת על גבם של השרים והח"כים מהקואליציה - וקוראת להם בטון תקיף לעזוב את האוכל ולרוץ מיד להצביע במליאה.

"נו, יובל, תיכנס כבר", היא דוחקת בשר האוצר שטייניץ. "כמה פעמים אני צריכה לבקש ממך להיכנס להצבעה? זה חוק חשוב", היא מעירה לח"כ אחר. השרים והח"כים לא עומדים בלחץ. הם מניחים את המזלג והסכין על הצלחת ורצים למליאה.

התיאור הזה ממחיש את העוצמה שמרכזים בידיהם מנהלי הסיעות בכנסת. באופן פורמלי הם מהווים חוליה מקשרת בין הח"כים המשתייכים לסיעתם לבין מזכירות הכנסת. תפקידם להודיע למזכירות מי הם הח"כים שייצגו את הסיעה בדיונים בהצעות חוק ובהצעות לסדר היום, לדאוג שהח"כים יגיעו להצבעות במליאה ובוועדות, ולקבוע (בתיאום עם יו"ר הסיעה) אילו ח"כים ינאמו בהצעות אי-אמון ובדיונים אחרים במליאה - אבל באופן מעשי הם מעורבים בכל נושא שבו עוסקים הח"כים.

המחליף של דרעי

דוגמה בולטת למנהל סיעה המעורב מאוד בעבודת סיעתו היא מנהל סיעת ש"ס זה 26 שנים, צביקה יעקובזון, שמספר עם שמינית של גאווה שהחליף בתפקיד מנהל הסיעה את אריה דרעי. יעקובזון מנסח לעיתים קרובות עבור הח"כים של סיעתו את ההצעות לסדר היום ואת השאילתות. "הנוהג הזה החל כשעבדתי עם הח"כים שמעון בן שלמה ויעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, בכנסת ה-11. העבודה השוטפת בכנסת לא היתה בראש מעייניהם, והם ביקשו ממני לחרוג מתפקידי ולמלא פונקציות שלהם. מאז, המצב הזה התקבע ועד היום אני לא ממלא רק את תפקיד 'שוטר התנועה' כמו מנהלי סיעות אחרים, אלא מתפקד גם בתור מי שמניע את משוטי הסירה במקום הח"כים", מספר יעקובזון. "זה תפקיד קשה כי עלי להשביע את רצונם של הח"כים, שכל אחד מהם רוצה להתבלט ולהעלות את מצוקותיהם של חרדים ומעוטי יכולת".

גם נאזם באדר, שהיה במשך יותר מ-20 שנה מנהל סיעת חד"ש, מספר כי היה מעורב לא רק בנושאים הניהוליים, אלא גם בתכנים. "הייתי שותף לעשיית הח"כים באמצעות כתיבת נאומים ויוזמות חקיקה וכו'", אומר באדר, שב-2005 היה לערבי הראשון שנבחר לכהן כסגן מזכיר הכנסת. הוא מספר כי פעמים רבות היה מעורב בתכסיסים פרלמנטריים, למשל בשיתוף פעולה בין חד"ש למולדת (בראשות רחבעם זאבי) במאבק לביטול אגרת הרדיו והטלוויזיה.

מעורבות מוגזמת

סימן נוסף למעורבות מוגזמת של מנהלי סיעות היתה לפני כחודש, כשמנהל סיעת בל"ד, מוסא דיאב, נכנס בניגוד להוראות למרכז אולם המליאה בעת שפרצה המהומה בזמן נאומה של ח"כ חנין זועבי, שהשתתפה במשט לעזה. קצין הכנסת שלל למשך שבוע את אישור הכניסה שלו לכנסת.

רונית חייקין-יעקבי, שהחלה את דרכה בכנסת כמזכירת סיעת שינוי וכיום משמשת מנהלת סיעת מרצ, מציינת שגם היא מעורבת בתכנים, ולא רק בנושאים האדמיניסטרטיביים.

"למשל, בתום דיון שהתקיים על דו"ח גולדסטון, הצעתי שנתאם יחד עם המפד"ל הודעת סיכום הקובעת שהכנסת החליטה להקים ועדת חקירה. כמובן שההצעה נדחתה, אבל הצלחנו להביך את הקואליציה". היא גם תורמת מניסיונה הרב בכנסת במתן עצות לח"כים החדשים בסיעתה. כך למשל, הציעה להם לא להגיש הצעות חוק לבדם (כי בהיותם סיעה קטנטנה אין להם שום סיכוי לגייס רוב), אלא לעשות זאת בשיתוף פעולה עם ח"כים מהקואליציה.

מנהל סיעה יוצא דופן הוא אורי בנק, מסיעת האיחוד הלאומי. בנק התמודד בבחירות לכנסת ה-18 מטעם מולדת ונבחר למקום החמישי ברשימת האיחוד הלאומי, אך נותר מחוץ לכנסת כי הסיעה, המשותפת לארבע מפלגות (תקומה, התקווה, א"י שלנו ומולדת), זכתה בארבעה מנדטים בלבד. בנק הסכים לשמש מנהל סיעה, בתקווה שאם ח"כ יפרוש, הוא ייכנס במקומו. "תפקיד מנהל סיעה מאוד מאתגר, כי אנו מייצגים ארבע מפלגות. בישיבות הסיעה יש לעיתים חילוקי דעות בנושאים רבים, אבל מצליחים ליישב אותם בדרכי נועם. בדרך כלל אני מצליח לתווך", אומר.

כל מנהלי הסיעות מדגישים כי קשה מאוד למי שממלא תפקיד זה שלא להיות מזוהה פוליטית עם הסיעה שלו. "מנהל סיעה הוא למעשה הח"כ הנוסף של הסיעה, ולכן הוא לא יוכל להצליח בתפקידו אם יהיו לו דעות מנוגדות", סבור בנק.

מזכירת הכנסת, ירדנה מלר-הורוביץ, לשעבר מנהלת סיעת הליכוד, חושבת אחרת: "יש סיעות שבהן ההזדהות בין מנהל הסיעה לקו הפוליטי שלה היא טוטלית, אבל היו גם מקרים שבהם הדעות היו שונות, אך מנהלי הסיעות הוכיחו נאמנות רבה לתפקידם".

* * *

מזכירת הכנסת התחילה את דרכה כמנהלת סיעת הליכוד

"הח"כים של היום הם הרבה יותר עצמאיים"

מזכירת הכנסת, ירדנה מלר-הורוביץ, החלה את דרכה בבית המחוקקים כמנהלת סיעת הליכוד ב-1977, ומילאה את התפקיד במשך 19 שנים. לאחר מכן מילאה שורה של תפקידים במשכן, עד שלפני כמה חודשים נבחרה לתפקיד מזכירת הכנסת.

מלר-הורוביץ נזכרת בערגה במנחם בגין כשהיה יו"ר הליכוד. "כמי שהיה במשך 29 שנים יו"ר האופוזיציה, בגין הבין את החשיבות שיש לפרלמנט ולמיעוט בתוכו".

מזכירת הכנסת, שעבדה גם עם יצחק שמיר, משה ארנס, משה קצב ואחרים, מספרת כי בניגוד למצב השורר היום, אז היתה משמעת קואליציונית חזקה. "ח"כ לא העז להעלות הצעת חוק ללא אישור הסיעה. כיום הח"כים הרבה יותר עצמאיים. אסור גם לשכוח שלמפלגות הגדולות היה אז המון כוח - לליכוד היו 45 מנדטים ועל אף שהיתה קואליציה עם המפלגות הדתיות, הצלחנו להעביר חוקים חשובים כמו חוק ההפלות, משום שהשר דאז משה נסים הנהיג חופש הצבעה בנושאי דת ומצפון".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו