אסור לפחד - חובה להילחם במונופול

תירוצים לחושך־על־פני־התהום שפקד השנה את ישראל יש בפי אנשי החשמל מכאן ועד קצה החוט, וכולם נאמרים במתח גבוה. רשות החשמל נגד מינהל החשמל, וכולם מאשימים את כולם. אתמול שוב נקלעו רבבות למכת החושך, ואין להם סיבה לחשוב כי ייחלצו ממנו במהלך החורף העומד בפתח.

החלק הקל־קשה בשערורייה הוא במלחמת המינהל ברשות, אלה מורים ואלה אוסרים, והמחדל מנצח. שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ הציע פתרון סביר אם כי שנוי במחלוקת לאחד את שתי הרשויות לאחת. נפתחה מלחמת עולם וקמו שני מחנות, האחד נושא את דגלה של אורית פרקש והאחר של ד"ר יהודה ניב, והרפורמה טרם יצאה לדרך ובינתיים הגיעו הרוחות העזות והחושך.

רק שמלחמה מילולית זו היא משנית. העיקר הוא שחברת החשמל היתה ונשארה מונופול גם אם עלה בידי שטייניץ - בעיקר בשמשו כשר האוצר - לעודד יצרניות מתחרות. אלא מה? כל ההולכה נותרה בידי חברת החשמל המדממת והעבשה, שאיש אינו צריך להוסיף מילה אחת בגנותה למקרא דו"ח מבקר המדינה יוסף שפירא אשר פורסם אתמול.

עובדי חברת החשמל ציפצפו על רבבות משפחות השרויות בעלטה ולא מיהרו לתקן את נזקי הרוח הפראית, ועזות מצחם כה גדולה שאין הם חוששים כי יאונה להם כל רע. להפך, כל דאלים גבר - והם גברו. דווקא יאיר לפיד כתב נכון כי שטייניץ היה היחיד שהקים קול צעקה והאחרים מילאו פיהם מים, מפני שרבים מעובדי חברת החשמל התפקדו למפלגות הגדולות שמקיימות בחירות מקדימות, פריימריז, וכל הפוליטיקאים משחרים לפתחם.

המאוס אינו ממוקד, אפוא, רק בעובדי חברת החשמל. לא פחות מכך בפוליטיקאים החנפים, שחוששים להכעיסם, חלילה.

יש כמה מוקדים שבהם ציבורי עובדים שהשתלטו על ה"שאלטר" נוהגים במדינה כבשלהם ושמים את האינטרס הציבורי ללעג. כך היה גם בנמלי הארץ (ועדיין), אבל שני המעגנים הפרטיים שבונה ישראל כץ במימון סיני והולנדי מרמזים כי יש סיכוי לשבור את עול הוועדים המחוספסים לאורך חופי הכרך. הגיע הזמן שהממשלה תנהג בהתאם גם במשק החשמל.

נוכח המציאות העגומה של עובדי חברת החשמל, שמאטים במתכוון את תיקון הנזקים, חזר שטייניץ אל זאב ז'בוטינסקי. צריך לקבוע בחוק בוררות חובה לסכסוכי עבודה בשירותים חיוניים כחברת החשמל וכנמלים, אבל מי יעז להתגרות בהם? או מתאבדים פוליטיים או מי שממילא מצויים בשלהי הקריירה שלהם.