"יום הדין" של צחי הנגבי

שופטי בית משפט השלום בירושלים - יואל צור, עודד שחם ואריה רומנוב - יפרסמו הבוקר את הכרעת הדין במשפטו של השר לשעבר ויו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ צחי הנגבי, מואשם שהביא לעשרות מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה.

מדובר בפסק הדין העקרוני והתקדימי הראשון בסוגיית המינויים הפוליטיים בישראל, שבו אמורים השופטים לקבוע את האחריות הפלילית בנוגע למעורבותם של שרים בהליכי מינוי בשירות הציבורי. הפרקליטות מייחסת לתיק חשיבות רבה במאבקה בשחיתות השלטונית, והתובעים, עוה"ד נעמה סלוטניק וארז פדן, ביקשו מביהמ"ש להרשיע את הנגבי בעבירות המיוחסות לו: שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים, ניסיון להשפיע על בוחר ועדות ושבועת שקר. ככל הנראה, הנגבי אינו מתכוון לערער על הכרעת הדין.

על פי כתב האישום, בעת ששימש הנגבי השר לאיכות הסביבה, בשנים 2003-2001, פעל באופן מתוכנן ושיטתי, בעצמו ובאמצעות אחרים, והביא למינויים של עשרות חברי מרכז הליכוד ומקורביהם למשרות ולתפקידים רבים במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים אליו. זאת, במטרה לזכות באהדתם ובתמיכתם הפוליטית של חברי המרכז וכדי לחזק את כוחו הפוליטי.

עו"ד פדן טען בשלב הסיכומים במשפט כי הנגבי הוא זה שחיבר את המודעה שפוצצה את הפרשה, ואשר התפרסמה ב-2002 בעיתון פנימי שהופץ בקרב חברי מרכז הליכוד ערב הבחירות לכנסת ה-16. תחת הכותרת "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי במינוי חברי ליכוד", פורסמו במודעה שמותיהם של 74 חברי ליכוד שהנגבי פעל, לכאורה, להעסקתם במשרד לאיכות הסביבה. בתחתית המודעה פורסם משפט בשמו של הנגבי: "אני מודה באשמה, כל אימת שיכולתי להציע למישהו מחברינו תפקיד שהולם את כישוריו, ביקשתי שיציג מועמדות".

בעקבות פרסום המודעה הגישה התנועה לאיכות השלטון תלונה לוועדת הבחירות, ופנתה למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. מבקר המדינה לשעבר, אליעזר גולדברג, פירסם דו"ח בעניין, והיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, פירסם הנחיות בנוגע למעורבות שרים במינויים בשירות המדינה. בספטמבר 2006 הוגש נגד הנגבי כתב האישום.

מנגד, הדגישו פרקליטיו של הנגבי, ד"ר גרשון גונטובניק ועו"ד עודד גזית ממשרד ד"ר י. ויינרוט, כי מעשיו של הנגבי לא נעשו מתוך כוונת שוחד. לטענת ההגנה, העברת קורות החיים מטעמו של הנגבי לא לוותה בכפייה או בלחץ, שיקול הדעת של הדרג המקצועי במשרד נשמר ורוב גדול של המועמדים נדחה. עוד ציינה ההגנה כי העברת קורות חיים שהגיעו ללשכות שרים לבחינת הדרג המקצועי היתה נוהג רווח בכל שירות המדינה, ולא נאסרה באותו הזמן.