המטרייה של נשיא מד"א

כשיו לא מדובר כבר בעצימת עיניים בלבד של נשיא מד"א, פרופ' יהודה סקורניק, מנהל מחלקה כירורגית ב"איכילוב". עכשיו לא מדובר רק בנשיא אדיש, מנותק, שמתחת לאפו ממש זורמים מי הביוב של ארגון ההצלה הלאומי.

עכשיו מדובר במי שהיה בכוחו להקרין על סולם הערכים הרעוע של הארגון והוא ברח מהשליחות הזאת. עכשיו האיש המרחף הזה, שקולו לא נשמע בפרשות השונות במד"א, ירד מהאולימפוס והשמיע פתאום קול. יש לו מה לומר לעובדים.

עכשיו, אחרי מעצרם ושחרורם בערבות של מנכ"ל הארגון, אלי בין, ושל ראש אגף הכספים, עופר דן - שני החשודים בהונאת המכס בסכום עתק של 175 מיליון שקלים - נקרעה המסכה מעל פניו: כבוד הנשיא מתייצב לימין החשודים בפלילים. הוא ממש מחבק אותם. הוא תורם בהתנהלותו לנורמות פסולות, למינהל לא תקין, להעמקת הקלקולים. הוא מתנהג כאחד התפוחים הרקובים והמרקיבים במד"א.

אחת הראיות לכך: הנשיא מתעלם במופגן מהחשדות החמורים שהציגו ראש מינהל המכס, אלון פלד, וראש הצח"מ בפרשה, חזי יחזקאל, בבית המשפט. שני בכירי הארגון מבחינתו נקיים. באיגרתו לעובדי מד"א הציג הנשיא את השניים כעדים בלבד - כמי שבסך הכל נקראו לתרום לבירור האמת.

המנכ"ל של מד"א הוא רק עד? הוא לא חשוד במקרה, עם דן, בהונאת ענק? שופט שלום לא שיחרר את השניים בערבות ואסר עליהם לצאת מהארץ בחצי השנה הקרובה? כבוד הנשיא אינו מבין בעצמו את חומרת הפרשה? הוא אינו מבחין פתאום בין אמת לשקר? הוא אינו מבין שאסור לו להכשיל בצורה כזאת אנשים שבידיהם חיי אדם ואמירת אמת חייבת להיות אצלם ערך עליון-

קראתי את האיגרת שלו, שעליה חתום גם יו"ר הוועד הפועל במד"א, ד"ר נועם יפרח, והתביישתי בשביל שניהם. התביישתי אבל לא הופתעתי. יפרח הוא נאמנו ונושא כליו של אלי בין. הם חברים, הם שוחים יחד בתעלות הביוב של מד"א; הם קורצו כנראה מאותו חומר שמוציא שם רע לארגון.

עכשיו כבוד הנשיא מתנהג כאילו הוא שבוי של שניהם. כאילו תמורת הכבוד ונשיאת התואר של נשיא מגן דוד אדום, הוא מוכן להקריב ערכים בסיסיים של יושרה. הוא מתנהג כמי שאיבד את הבושה.

הצהרה הנשמעת כבדיחה

פרופ' סקורניק אכן איבד את הבושה. גרוע מזה: במכתבו לעובדים הוא עוסק לא רק בהטעיה ובאי כתיבת אמת, כי אם גם בהצגת עובדות בצורה מעוותת.

"חשוב שתדעו כי מד"א מקיים את כל הנהלים וההוראות על בסיס ייעוץ משפטי וחשבונאי שוטף של יועציו המשפטיים", כתב הנשיא באותה איגרת, ואנשים חייכו בסלחנות. מאין בדיוק הוא יודע את הדברים האלה? מי בדיוק אמר לו אותם - המנכ"ל אלי בין? ילדי "הגנון" שהמנכ"ל פתח במד"א אגב חלוקת תפקידים בכירים ודרגות בכירות להם ולחבריהם, כאילו מדובר בסמיילי שהגננת מדביקה לכל ילד ממושמע על דש בגדו-

במכתבו מסביר הנשיא לעובדים כי בדירקטוריון יושבים נציגים של משרד הבריאות ושל אגף התקציבים ורומז שהנה יש פיקוח חיצוני על ההנהלה. זו עוד בדיחה אומללה.

האם בדק למשל פעם בכמה ישיבות נטל חלק נציג האוצר בוועד הפועל? האם עשה מה שעשו בנושא הזה עמיתיי מיכל שבת ועוזי דיין במסגרת סדרת הכתבות במוסף שישבת של "ישראל היום" לפני כחצי שנה? האם בדק מה באמת קורה באותן ישיבות ואילו דו"חות הוצגו בדיונים ה"מעמיקים" בנושאי טוהר המידות בארגון?

פרופ' סקורניק מנסה במכתבו ליצור רושם שאין ממש בממצאי הצח"ם בראשות חזי יחזקאל. "מגן דוד אדום", הוא כתב לעובדים, "נמצא זה תקופה תחת מתקפה חסרת בסיס מצד מספר גורמים, אשר עושים כל שביכולתם לפגוע בארגון וב-14 אלף עובדיו".

זה טקסט מוכר של מי שמגן על שחיתות ולא של מי שמעודד להילחם בה. הנשיא אינו יודע שהמלחמה מתנהלת נגד קומץ בכירים בצמרת, ולא נגד אלפי עובדי הארגון? הוא יודע. ולמרות זאת כותב הנשיא כי "המתקפה שמולה אנו נאלצים לעמוד, לא תחליש את אמונתנו בצדקת דרכנו".

בצדקת איזו דרך - זו של חיפוי על נוכלים, רמאים, שרלטנים ורודפי מתריעים בשער? זו של חיפוי על אנשים שסרחו משום שלא היה פיקוח אמיתי עליהם? כבוד הנשיא יודע על מה הוא בכלל מדבר ומגונן-

גרסת כבוד הנשיא

על רקע החקירה המסתעפת בפרשות מנכ"ל מד"א ואחרים בארגון, הציג עמיתי עוזי דיין מספר שאלות נקודתיות לפרופ' סקורניק וביקש תשובה.

הליבה של השאלות: מדוע לא פעל עדיין להשעיית המנכ"ל, אלי בין, כמקובל בגופים ציבוריים עד לסיום החקירה נגדו? מדוע מבחינתו המנכ"ל הוא "עד" ולא "חשוד" במעשים פליליים חמורים? מדוע לא השמיע קולו בפרשת דובר מד"א שנתפס עם תעודת שוטר מזויפת? מדוע לא נשמע קולו בעניין הקלקולים שהתגלו בשנים האחרונות במד"א ובנושאים ערכיים ומוסריים בארגון-

מה קיבל דיין בתשובה? הצהרה סוחפת ונחרצת של הנשיא: "אני וחברי הדירקטוריון עומדים מאחורי הנהלת הארגון, המנכ"ל והעובדים, ומגבים אותם לחלוטין". כלומר, בדקנו, אנחנו יודעים את האמת, הכל בסדר.

בהמשך טוען הנשיא: "הסכום הוא אכן דמיוני וחסר כל אחיזה במציאות". לשון אחרת: אנשי רשות המסים אינם רציניים. לדיווחיהם לשופט שדן בבקשת המעצר והשחרור בערובה – אין ולא היה על מה לסמוך.

המטרייה שפתח הנשיא בתגובתו ל"ישראל היום" נמתחת עוד ועוד. "חשוב להדגיש כי אין המדובר בחקירה מול מנכ"ל מד"א דווקא, אלא במספר רב של עובדים ברמות שונות... המנכ"ל הוא שהורה לעובדים שהציגו בפניו את הנושא, לפנות ולברר את העניין עם רשויות המס... מיותר לציין שלא מדובר במצב שבו מיוחסת למנכ"ל טובת הנאה אישית".

איך מסביר הנשיא לעוזי דיין את העובדה שלא פעל להשעיית המנכ"ל-

בחוסר סמכות. "על פי תקנון הארגון, המנכ"ל אינו כפוף לנשיא ולנשיא אין סמכות להשעותו".

מדוע קול הנשיא לא נשמע בנושאים ערכיים? הנה ההסבר שלו: "אני מביע את דעתי בנושאים מגוונים וביניהם נושאים ערכיים ומוסריים. כאשר אני סבור שעלי להשמיע אותן, דעותיי מושמעות בפורומים המתאימים ולאו דווקא בהצהרות לתקשורת".

כנס סטלין בתל אביב

באקלים הזה של הכל מותר במד"א, רק טבעי היה שאנשי החונטה של המנכ"ל החשוד יארגנו כנס תמיכה בחשודים. הכנס התקיים ביום רביעי בצהריים בבית מרכז מד"א בתל אביב כשמשתתפים בו כ-100 עובדים ועוד כמה עשרות מתנדבים. היה שם הרבה פקה פקה, בתקווה שהמנהיג המוכה יתעודד ויהיה מרוצה.

הרעיון שהסתתר מאחורי המפגש הזה, שציניקנים בארגון כינו אותו "כנס סטלין", מאוד שקוף: מפגן שרירים וכוח של המנכ"ל אלי בין. איתות ברור לאנשים הטובים בארגון, הרוב הדומם במד"א, שאין להם בינתיים סיבה למסיבה. שהמנכ"ל שולט עדיין בשטח, ואין לו כוונה ללכת מרצונו הביתה.

מי בדיוק אירגן את המפגש הזה בפועל? יו"ר ועד העובדים, עוזר לייפר, מנאמני המנכ"ל. באיגרת קצרה לעובדים הוא קרא להם להגיע לכנס כי נוכחותם חשובה "לאחדות ולשלמות הבית". באותה נשימה הבטיח איש הוועד "הסעות הלוך ושוב מהמרחבים השונים".

ואכן היו הסעות. עובדים רבים הגיעו באמבולנסים, במיניבוסים ובאוטובוסים, והמנכ"ל זכה כצפוי לתמיכה. בחוץ, אחרי שהחברים יצאו מ"כנס סטלין", טילפנו אלי כמה מהם וסיפרו על נפלאות הכנס. השורה התחתונה מבחינתם: מד"א עדיין חיה במזרח אירופה של שנות הארבעים והחמישים. כולם יודעים מי באמת האיש שעליו מגוננים, אבל חוששים לצעוק המלך הוא עירום. הילד מהאגדה של אנדרסן לא הגיע לכנס הזה.

מי עוד לא הגיע לכנס? חתן השמחה. הסיבה: באותה שעה הוא היה שוב בחדרי החקירות.

בחצר של יואל לביא

בחצר של ראש עיריית רמלה, יואל לביא, גדלו באדיבותו ובעזרתו במשך שנים כמה עשבים שוטים. אחד הבולטים שבהם היה שמעון לוי, איש סודו ומקורבו לשעבר של ראש העירייה, שבידיו הפקיד לביא את ראשות ועדת המשנה לתכנון ולבנייה. הוא ראה בו איש ראוי, אדם כלבבו. הוא לא שינה דעתו עליו גם אחרי הגשת כתב אישום חמור נגדו.

לוי הואשם לפני שנתיים בהטרדה מינית של עובדת בכירה במחלקת מהנדס העיר; בביצוע מעשה מגונה באותה עובדת, ובאיומים על המבקר הפנימי דאז, שמעון זיסין. בין היתר סיפר לוי לזיסין: "פנו אלי גורמים פליליים ושאלו אם להוריד את המתלוננת".

מיכל שבת ועוזי דיין בדקו לפני שנה וחצי את עובדות המקרה המביכות, שאלו את ראש העירייה כיצד השארת נאשם בפלילים בתפקיד רגיש מתיישבת עם מינהל תקין, ונהדפו בתירוצים עלובים. הפרשה פורסמה כאן בהרחבה והשבוע ניתנה הכרעת הדין בתיק. שופטת השלום ברמלה, אסתר נחליאלי חיאט, הרשיעה את שמעון לוי במעשה מגונה בבכירה ובאיומים על המבקר הפנימי וזיכתה אותו מחמת הספק מהטרדה מינית.

פסק הדין המנומק, המאמץ את עיקר טענות נציגי התביעה, קורע חלון לעזות המצח של הנאשם שלא ידע שהוקלט בחשאי בידי המבקר הפנימי זיסין ולכן הרשה לעצמו לשקר שוב ושוב לחוקריו. רק אחרי שאלה הציגו בפניו את תמלילי שיחותיו, שינה גרסאות וניסה לחפש דרכי מילוט חדשות.

השופטת מתארת זאת, נותנת אמון מלא בגרסת המתלוננים בשני סעיפי האישום שהסתיימו בהרשעה ומותחת ביקורת קשה על לוי. האדם המפוקפק הזה, ששלט בתחום אישורי הבנייה, מצטייר בפסק הדין כמי שצריך להתרחק ממנו. כמי שיש לו קשרים גם עם עבריינים.

זו יותר מסתם סטירת לחי ליואל לביא. זו ממש סטירה מצלצלת, ולא ראשונה, בפרשות הציבוריות השונות שבהן נקשר שמו עד כה.

האם עכשיו לפחות למד לביא את הלקח מהחיפוי על שמעון לוי ומרדיפת המתלוננת, שאותה ניסה לפטר בטענות על תפקוד לקוי, ונחסם בבית הדין לעבודה? ספק גדול. היו לו כבר כמה הזדמנויות לעשות זאת והוא לא ניצל אותן.

היכן המצפון של העבודה

אוי, אוי, אוי, מי דואג לבעלי השכר המופלג בנוסף לבנימין נתניהו, יובל שטייניץ, ויעקב נאמן? שרי מפלגת העבודה. השבעים, המדושנים, אוהבי החיים הטובים. המנותקים מהעם.

מי מפקיר את החלשים, את מאות אלפי השכירים שלא מתים ולא חיים? אותם שרי העבודה.

מי נלחם בעניים? אותם סוציאליסטים מדומים. זו לא טעות.

מי החליט לקדש מלחמה בהצעת החוק הכל כך שפויה של ח"כ עמיר פרץ להעלאת שכר המינימום בכמה מאות שקלים? שרי מפלגת העבודה. למה? כי הממשלה נלחמת הלאה בעניים וההסכם הקואליציוני מחייב לכבד את החלטת הרוב; כי יובל שטייניץ מזהיר אותנו ברצינות כי אם נעזור בפרוטות האלה לעניים, נגיע למצבה של יוון.

במילים אחרות: כמות העניים בארץ כל כך גדולה עד שתוספת שכר קטנה לכל אחד מהם עלולה לסכן חלילה את יציבות המשק. הנה חומר למחשבה.

על הנושא הזה, חברים יקרים, מפלגה שפויה, עם דגל וסדר יום חברתי, מפילה ממשלה. אבל אתם, בדיוק כמו ישראל ביתנו, בדיוק כמו ש"ס, לא מפלגה שפויה: אין לכם חוט שדרה, אין לכן תפיסת עולם, אין לכם נשמה וחמלה. במילים אחרות: אין לכם זכות קיום. נמאסתם. לכו כבר הביתה.

השכר המטורף של הבכירים

פעם הליכוד הניף את הסיסמה "נתניהו טוב ליהודים". צחקו עליו, אבל בקלפי הוא ניצח. היום הסיסמה צריכה להיות נתניהו טוב לבכירים, אבל אותה לא יניפו אנשי הליכוד.

הם יודעים גם למה: עם ישראל לא מורכב מאותם 50 אלף שנמצאים במסעדות בגוש דן, מעתיקים מקומות בילוי מדי שבוע, אומרים זה לזה: תראו, הכל מלא, תמיד מלא, לאנשים יש כסף. הנה ההוכחה שהמצב הכלכלי טוב.

אז לא, הוא לא טוב, ועל הרקע הזה, בין היתר, מנסים חברי הכנסת חיים כץ ושלי יחימוביץ' כבר כמה חודשים לשכנע את הממשלה להעביר את הצעת החוק לקיצוץ שכר הבכירים המטורף בחברות ציבוריות (חצי מיליון שקלים בחודש, מיליון, מיליון וחצי ויותר). לשווא: אנשי נתניהו משדרים להם שלא יתירו פגיעה במשכורות ההזויות האלה. הם לא יסכימו לפנות חלק מכספם של העשירים לטובת החלשים.

ח"כ כץ, בשיחה עם עוזי דיין, מאשים את ועדת נאמן בניסיונות ברורים למסמס ולקבור את החוק החשוב. "הם יושבים, צועדים אליהם האבירים, והם שומעים, שומעים, שומעים - מנסים להרויח זמן. הם לא רוצים הצעות מעשיות פשוטות. הם רוצים סימפוזיון שיש לו התחלה אבל אין לו סוף. התוצאה ידועה כאן מראש.

מה שאתה אומר, בעצם, זה שהמשחק מכור-

"בוודאי. כשבנו את הוועדה ידעו טוב מאוד את מי לוקחים. הם מכירים את משנתו של יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, המתנגד לחוק והם יודעים מה עמדת יעקב נאמן ויובל שטייניץ. אז לקחו עלה תאנה ששמו בוז'י הרצוג והכניסו אותו לוועדה. שיהיה קישוט, שיהיה אחד שיתמוך בהצעה שלנו".

מה עמדת בן אליעזר-

"אינני יודע מה איתו. אבל אפילו יתמוך בחוק, יהיו תמיד שלושה מול שניים. תראה, אני ושלי יחימוביץ' הוזמנו לוועדה לפני שבועיים ויעקב נאמן אמר לנו שלדעתו הצעתנו אינה ראויה. שאלתי אותו אם משכורת של מיליון וחצי שקלים בחודש זה דבר ראוי והוא לא ענה. היתה שתיקה".

שום דבר לא ייצא מהוועדה הזאת-

מלגלג: "למה? יכול להיות שהם יחליטו שצריך בכלל להעלות את שכר הבכירים המיליונרים האלה. אז ייצא בכל זאת דבר טוב. מישהו ייהנה מהוועדה הזאת".

עוד כישלון של אולמרט

כמה כוחות, התייעצויות, ולחצים על עיתונאים השקיעו אנשי אולמרט בניסיונות להציג את עדת התביעה מפרשת ראשונטורס, הדר זלצמן, כבעייתית שלא סיפקה לתביעה את הסחורה-

קשה להעריך. מכבש היחצנים של ראש הממשלה לשעבר עבד מסביב לשעון לאורך כל עדותה. הקמפיין הנבזי של ההגנה התנהל בבית המשפט ומחוצה לו, אבל לא הניב תוצאות. העדה לא חזרה בה מדבריה במשטרה.

הניסיונות לגרום לה לשנות את עיקר גרסתה במשטרה - שם תיארה איך טופלו באמת חשבונות הטיסות של אולמרט ואיך נבנתה למענו קופה ב' הגדולה - נכשל. אולמרט ירה לעצמו כדור ברגל. שוב הצית אש מיותרת ושוב איבד נקודות.

motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו