יכול להיות שהברזילאים עלו על פטנט חדש. במונדיאל 2002 - שמזכיר את הנוכחי באינסוף בחינות - התקשורת רבה עם המאמן לואיס פליפה סקולארי, שזכה לכינוי "חמור". הם לא אהבו את הסגל שבחר, ראו בו מאמן הגנתי מדי, ונבחרתו כלל לא נספרה כפייבוריטית. איך זה נגמר? עם מאמרי סליחות ותודה לסקולארי, וחגיגות הגביע החמישי. 800 עיתונאים ברזילאים מסתובבים כאן וכמעט כולם מתעבים את דונגה, והוא מתעב אותם לא פחות. המאמן קרא לעיתונאי מ'או גלובו' "מעפן, אפס, חרא" במסיבת עיתונאים, ומאז עסוקים בכתבות שיטנה כלפיו ולא מזכירים את שמו - הוא נקרא 'מאמן נבחרת ברזיל', זהו; העיתון 'לאנסה' אפילו הרים ידיעה כי הספונסרים זועמים על מדיניות הניכור לתקשורת של דונגה, שמגביל את הגישה לשחקניו. דונגה יעזוב בסיום הטורניר, כמו סקולארי בזמנו. ייתכן שבעוד שבועיים הם עוד יבקשו ממנו להישאר. אמש נראתה ברזיל כמו קבוצה בוגרים שמשחקת מול נערי צ'ילה. זה נגמר רק 0:3. צ'ילה הפכה לדרום אמריקנית הראשונה שמודחת, ונותרו עוד ארבע. חבל כי העולם היה הרבה יותר יפה אם היו עוד כמה מרסלו ביילסה. מאמן צ'ילה חסר שני שחקני הגנה בכירים, אך לא זז מטר מהסגנון ההרפתקני. כשנבחרתו מתקיפה זה נראה בערך כמו מערך של 2 בלמים, 3 קשרים ו-5 חלוצים. זה היה ניצחון שמיני ברציפות של ברזיל על צ'ילה, כשהפרש השערים כבר טיפס ל-3:29. רבע גמר חמישי ברציפות לסלסאו.
