גל הטרור אמנם לא מהווה איום קיומי על הרוב היהודי שחי בארץ, אך מבחינה פוליטית הוא עשוי לשמוט את הקרקע מתחת ליסודות הקמתה של הממשלה המכהנת. הרי לראשונה זה שנים רבות יש בישראל ממשלה על טהרת הימין. מחנה הימין רשם ניצחון גדול בבחירות האחרונות בעיקר בשל הנושא הביטחוני. למרות צוק איתן ותחושת החמיצות שהותיר, הצליח נתניהו לשכנע כי כשמדובר בביטחון, אין לו תחליף. אולם אם תימשך הרגשת חוסר הביטחון הכללית, עשויה להיפגע גם התמיכה שהממשלה המכהנת זוכה לה, ואולי הדבר יביא לאובדן אמון במחנה הימין כולו.
מנגד, גם לשמאל אין הרבה מה להציע בעת הזו. יו"ר האופוזיציה הרצוג מבין זאת ומתחפש לימני. רשימת דרישותיו מהקבינט התחרתה בקרביותה בזו שהציג ליברמן. נראה שהצורך בטיפול בתחושת ההשפלה שבה יהודים מסתובבים בארצם כעכברים בחוריהם, בעוד האויב מרים ראש בגאווה, חוצה עמדות פוליטיות.
בדיוני הקבינט השבוע התנהל ויכוח לגבי חלקו של אבו מאזן באירועים. בעוד מערכת הביטחון הצביעה על נתונים המראים כי הוא פועל לכבות את הלהבות, המשיך ראש הממשלה להטיל עליו את האחריות. לדברי חבר הקבינט זאב אלקין, "שניהם צודקים - כי אבו מאזן באמת קרא להפסיק את שפיכות הדמים, ועם זאת מדובר בתקופה ממושכת של עידוד אנשיו לבצע טרור נגד יהודים. עד עכשיו היה ברור שאוכלוסייה ערבית מצייתת פחות או יותר להנהגה שמעליה. כך היה בזמן ערפאת, למשל. היום המצב התהפך: הצעירים הם אלה שנותנים את הטון, ובאמצעות הרשתות החברתיות מלבים את השנאה וההסתה עד שכבר אי אפשר לדעת מי הולך אחרי מי - ההנהגה אחרי הצעירים או להפך".
ואז בא נאום השקרים של אבו מאזן, ולפי שעה הוויכוח הוכרע. תפקיד הרשתות החברתיות בטרור מנפץ את האשליה שחדירת האינטרנט ותרבות המערב לחיי התושבים הערבים תביא למתינות דתית. בפועל הוכח שהן משמשות להפך הגמור: לתיאום בין יחידות טרור ולהפצת השנאה והגזענות בקרב קהל גדול יותר.
תפקיד שר תמורת עטר?
ההתפרצות הפוליטית המשמעותית היחידה השבוע התרחשה בין ראשי הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, לראש הממשלה. השניים, כמו במהלך צוק איתן, ניסו לאגף את נתניהו מימין. בפעם שעברה זה לא עבד: הבית היהודי איבד לליכוד ארבעה מנדטים, אבל הדבר לא מפריע להם לנסות שוב. הבעיה היא שכשהם עושים זאת מתוך הממשלה, מאבד אפקט המתקפה מימין את האמינות. מה עוד שכשרים הם נושאים באחריות, גם ביטחונית, אבל בעיקר בתחום משרדיהם.
בנט, למשל, שקרא לצעדים תקיפים נגד הערבים בתחום הביטחוני - שבו אינו נושא באחריות ישירה - מהסס לפעול כשהדבר נוגע ישירות למשרדו. כבר זמן רב מנסה בנט לפעול נגד המצב האבסורדי שבו בתי ספר ממלכתיים במזרח ירושלים, הנתונים לפיקוח ולמימון של משרד החינוך, משתמשים בספרי לימוד ירדניים(!) שמכילים הסתה נגד היהודים ומדינת ישראל. היכולת לשנות זאת נמצאת בידי שר החינוך. בנט ניסה עד כה לטפל בעניין בהסכמות עם ראשי המגזר הערבי, אולי בצדק, אבל בפרוץ המהומות הנוכחיות היה עליו להפסיק באחת. זה לא קרה.
גם איילת שקד תקפה את הממשלה ודרשה במפגיע ביצוע פעולות לוחמניות נגד הערבים, אבל אצלה במשרד התקשתה לעשות סדר. שלילת תושבות ממחבלים ומבני משפחותיהם, הריסת בתים בהליך מזורז וצעדים נוספים שאותם סימן ראש הממשלה כיעדים, נתקעו במשרד המשפטים, ויישומם לוקח עוד ועוד זמן.
על פי המסתמן כעת, המצב הביטחוני לא פותח הזדמנות פוליטית לרה"מ להרחבת הקואליציה. אם היה נדמה כי היה אפשר לנצל את המצב לכניסתו של ליברמן, הרי כעת נראה כי האפשרות הולכת ומתרחקת. אין סימני קירבה בין השניים, מה גם שההערכה היא כי ליברמן לא ייכנס ללא תיק הביטחון. זה משהו שנתניהו לא מוכן כעת לתת לו.
גם לגבי מפלגת העבודה מעריכים שהכניסה רחוקה. אם המצב הפוליטי יתייצב והתקציב יעבור, יש האומרים כי תגיע גם ההזדמנות למו"מ מחודש בין הצדדים. ההנחה היא שהרצוג מעוניין מאוד להיכנס, רק שאין לו איך ועל מה כרגע. בינתיים הוא מנסה לשפר עמדות בקרב חברי ועידת מפלגת העבודה, המוסמכת לאשר הצטרפות לממשלה, וזאת באמצעות הבחירות לראשות קק"ל שיתקיימו השבוע.
הרצוג לא הביע תמיכה באף מועמד, אולם את עמדתו אפשר ללמוד מתמיכתו בשיטת הבחירה. בקיץ נלחם להעביר בוועידה שיטת בחירות המיטיבה עם אפי שטנצלר, ומחלישה את כוחם של חברי הוועידה על חשבון נציגי המפלגה בחו"ל. על הבמה הסביר הרצוג מדוע הוא מעדיף הצעה כזאת, אלא שבשבועות האחרונים התהפך ושינה את השיטה, הפעם לזאת המחזקת את חברי הוועידה על חשבון הנציגים מחו"ל. ההערכה היא כי השיטה הנוכחית מסייעת דווקא לדני עטר, שמתמודד בתמיכת איתן כבל.
במפלגה שורטט התסריט הבא: הרצוג פועל לחיזוק הוועידה וגורמים בולטים בה כמו כבל, עטר ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, כדי שיסייעו לו להימנע מפריימריז לראשות המפלגה ולהעביר החלטה על כניסה לממשלה בבוא היום. תפקיד שר תמורת עטר.
מי שמשלם את המחיר הוא שטנצלר, שעדיין מאמין ביכולתו לנצח. בזמן האחרון ניסו כמה גורמים בתקשורת ובפוליטיקה לטרפד את מועמדותו. אחת מהם היא ציפי לבני, שכשרת משפטים יזמה הצעת חוק נגד קק"ל. כעת, אם שטנצלר יפסיד ועטר ייבחר, תזכה לבני לנציגה שישית מטעם התנועה על חשבון מפלגת העבודה. אולם למרות אובדן המנדט, ממשיך הרצוג לקדם את עטר. אבל תמיכתה של לבני בהדחת שטנצלר עשויה לגרום לאפקט הפוך ולהביא דווקא לניצחונו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו