לאו מסי בראיון ל"ישראל היום": "מראדונה יש רק אחד"

שימו לב בפעם הבאה שליונל אנדרס מסי קוצ'יטיני כובש שער. אחרי שהוא מתחבק עם החברים וצוחק באופן ביישני - כמו מישהו שיודע שהוא הכי טוב בשכונה אבל מתבייש להגיד את זה לכולם - הוא יסתכל לעבר השמיים ויקדיש את הגול לסבתא שלו ס-לי-ה.

"היא היתה מאוד מיוחדת, פינקה את כל הנכדים. היא מתה לפני שהספיקה לראות אותי מצליח", הוא אומר בראיון ל"ישראל היום". "זה מרגיז אותי שהיא ראתה אותי כילד קטן עושה דריבלים בין כיסאות ואפילו עובר אותה בדריבלים, אבל לא זכתה לראות אותי זוכה בכל התארים".

תזכרו את האישה שמהווה השראה לשחקן הכי טוב בימינו ואגדה בהתהוות. אותה סליה שתמיד אמרה לו שהוא מיוחד ושיום אחד הוא יהיה כוכב כדורגל, אותה סליה שלקחה את ליונל הקטן למגרש של גראנדולי בשכונה של הטאבלאדה בעיר הולדתו רוסאריו כדי לראות את הילדים משחקים.

יום אחד לקבוצת הילדים (עד גיל 7) היה חסר שחקן, וסבתא סליה שאלה את המאמן אם הוא רוצה לקחת את ליונל כשזה היה רק בן 5, אבל בתנאי אחד: "אם ליונל מפחד או בוכה, תוציא אותו מיד מהמגרש". מי שבכה היו היריבים. הילד נכנס, לקח את הכדור והפך למסי שכולנו מכירים. מאז לא מוציאים אותו מהמגרש אפילו לא במכות ותיקולים חריפים.

17 שנים אחרי זה, וכל עולם הכדורגל מתרכז בכל מהלך שלו. הכוכב הארגנטינאי יביט לעבר השמיים של דרום אפריקה כדי לומר שוב תודה לסבתא. כמו שעשה 47 פעמים השנה כשהוא מנהיג את ברצלונה, הקבוצה הכי טובה בעולם, לפי דעותיהם של לואיס ואן חאל, סמואל אטו ואפילו קובי בראיינט.

זה אמור להיות המונדיאל של לאו מסי. הפנים שלו יעטרו את כל שערי המגזינים, הקליפים והפרסומות. זכייה של ארגנטינה במונדיאל תציב את השחקן הטוב בעולם היום כאגדה לצד הגדולים ביותר בדברי ימי הכדורגל.

מסי, שגדל בעיר רוסאריו, אולי הפך לשחקן ענק, אבל נשאר אדם צנוע שממעט לדבר מחוץ למגרש ולא אומר דברים יהירים, מתגרים או מעוררי מחלוקת. מלח הארץ, הגרסה הארגנטינאית.

לא נלחץ מהמעמד

כשהייתי צעיר לא הפסדתי משחק אחד של דייגו ארמנדו מראדונה בימיו כשחקן ברצלונה. לא יכולתי להימנע מזה. הכוכב הארגנטינאי היה שואו בתוך הקמפ נואו ומחוצה לו. 30 שנה לאחר מכן היורש שלו, מסי, שיחגוג במהלך המונדיאל את יום הולדתו ה-23, הוא גם שואו - אבל רק במגרש. עכשיו שניהם משתפים פעולה ולמאמן האלביסלסטה אין ספקות. "מזל גדול שהוא נולד ארגנטינאי", אומר מראדונה על הכוכב שלו, "הוא השחקן הכי טוב בעולם והוא יהיה יותר טוב ממה שאני הייתי במונדיאל 1986".

אם בשנות ה-80 מיליוני ארגנטינאים התפללו לרגל שמאל של מראדונה ואחרים קיללו את היד שלו, היום הם עושים את זה לשמאלית של "הפרעוש" ("לה פ-ו-ל-ג-ה" בספרדית), ולא רק הם. כל אחד שרואה כדורגל בתור ביטוי של אמנות, מחכה בהתלהבות להופעה של מסי. לא בכדי קוראים לו "המשיח". עם כל הכבוד לאנשים שחושבים שהעיקר הוא הניצחון, אם הכדורגל הוא דת - זה בגלל הדרך. מוריניו מסמל שהכי חשוב זה לנצח, מסי הקטן מסמל שלא פחות חשובה היא הדרך לנצח כי זה מה שמביא יותר מאמינים לדת הכדורגל.

בראיון הבלעדי ל"ישראל היום" מסי עונה כמו במגרש. באופן מהיר, ישיר וקטלני. אבל אל תשלו את עצמכם - מחוץ לדשא לילד הביישן אין את כושר הביטוי של אלפרדו די סטפאנו, הכריזמה של פלה, האומץ של מראדונה או המנהיגות של יוהאן קרויף. אולי בגלל זה הוא כל כך אהוב, שהרי הוא כמו השכן שיורד בטרנינג לסו-פ-ר לקנות חלב. אבל כשהוא לובש מכנסיים קצרים ומתחיל ללטף את הכדור, הוא הופך לשילוב קסום של ארבעת הגדולים האלה.

"הלוואי שזה יהיה המונדיאל שלי ושל ארגנטינה", אומר מסי על החלום שלו, "אני הראשון שרוצה לשחק ולהצטיין בנבחרת שלי. אני רגיל לחיות עם הלחץ העצום לעשות את הדברים כמו שצריך ולזכות בתארים. הלחץ לא מדאיג אותי כי ארגנטינה היא לא רק מסי".

כדרורים, לחימה, עקבים, שינויי קצב, מהירות עם הכדור, כישרון, דמיון ושערים. הרבה שערים. מסי הוא הסקורר הכי טוב בספרד שסיים את העונה עם "נעל הזהב" באירופה - 34 שערים ב-35 משחקי ליגה, ובסך הכל 47 גולים ו-13 בישולים. שמונה צמדים, שלושה שלושער ורביעייה אחת. במשחקי הליגה הוא עבר שחקנים בכדרור 217 פעמים. בטח כמה מהם מחפשים את הכדור עד עכשיו.

הילד מרחוב מדינת ישראל

מסי האנושי הוא בחור רגוע שאוהב להיות עם המשפחה ועם הח-ברה - גם היא ילידת רוסאריו - בבית בקסטיי-דפלס מול הים וקרוב לקמפ נואו. הוא מעדיף פלייסטיישן על פני דיסקוטק. מעדיף כדורגל על פני מיקרופון. הוא סובל יותר משאלות תמימות מאשר מתיקולים חריפים של היריב. "אני לא מדבר על עצמי אף פעם", הוא מצטנע שוב, "אני לא אוהב את זה ולא רוצה את זה. אני רק רוצה לשחק כדורגל ולעשות את הדברים כמו שצריך כמו תמיד". הוא לא חולם על הוליווד אלא לחזור - שימו לב - לרחוב מדינת ישראל (Estado de Israel) - שם הרחוב שבו גדל.

מסי לא רק נטל את השרביט בבארסה מרונאלדיניו אלא דומה לו בעוד שני מובנים – התשוקה למשחק והאהבה לקומביה (סגנון מוסיקה לטינית). מריאנו ויינסטיין, איש עסקים ארגנטינאי שגר בברצלונה משנות ה-80, מתאר את מסי: "הוא ילד מאוד צנוע שתמיד אוהב את חיק המשפחה, והעיקר לא אוהב להשוויץ". גם לא אוהב להשוויץ באלטרואיזם שלו. "בחרתי להאמין" - זה הסלוגן של קרן לאו מסי, שהוקמה ב-2007 כדי לאסוף כסף לטובת פרויקטים של בריאות וחינוך.

ככה מסי בחר כשהיה בן 19, אחרי ביקור מרגש של ילדים בבית חולים. "שם ראיתי את המאמץ שילדים עושים בשביל לשרוד ולהתקדם. זה היה מרשים מאוד", הוא אומר, "שם הבנתי שאתה יכול להיות במצב מאוד גרוע, וזיק של תקווה יכול לשנות הכל. הגעתי לבית החולים והרבה ילדים ראו אותי באופן אישי בפעם הראשונה אחרי שראו אותי הרבה פעמים בטלוויזיה. הפנים שלהם החליפו צבע והם התחילו לחייך רק בגלל העובדה הפשוטה שהם ראו מישהו מוכר. אם אתה נותן גרגר מעצמך, הם יכולים להאמין באמת שהם יתגברו על כל הבעיות והמכשולים שיש בחיים".

מסי הוא גם שגריר יוניצ"ף. ביום שמונה לתפקיד הוא התרגש והודה: "החלום שלי התגשם - הגעתי להיות כדורגלן. בכל יום אני נלחם כדי להיות איפה שאני, והיום, כשאני יכול, אני בוחר לעזור לעוד אנשים להאמין".

לא רק דדש חותם על מפית

הוא נראה קטן בגלל שהוא מאוד קטן. 169 ס"מ בלבד, 67 ק"ג. המספרים האלה יכלו להיות נמוכים בהרבה אלמלא בארסה נתנה לו את הטיפול המיוחד כשהיה בן 12. מסי הוא ללא ספק הרכש הכי ספקטקולרי וזול שהגיע לברצלונה, ומדהים לחשוב שהוא בכלל הגיע לקטלוניה בזכות הגורל ובעיות חמורות בגדילה.

כשהיה בן 10 הוא כבר היה כוכב אבל רק בגובה מגוחך של 1.27 מ'. המועדון שבו גדל, ניואלס אולד בויס, בסיוע מקרן סיוע, השיגו יותר מאלף יורו בחודש כדי לשלם עבור שתי זריקות יומיות של הורמון גדילה שמסי נזקק לו מגיל 8. אבל הטיפול היה יקר, ולכן חורחה, אבא של לאו, ניסה לסדר לילד שלו מעבר לקבוצות גדולות כמו אינדפנדיינטה וריבר פלייט.

בהחלטה שבדיעבד נראית קטסטרופלית, אותן קבוצות לא רצו את לאו כי טענו ש"בארגנטינה יש עוד מאות שחקנים כמוהו". הכישרון שלו נועד להיות מרוכז בגוף הקטן, אלמלא חוש הריח של בארסה. הקטלונים השקיעו במסי 57 אלף יורו בשנה, והצליחו לגרום בטיפול מיוחד לכך שמסי יגבה ב-23 ס"מ.

כשהגיע למבחנים בבארסה מסי עשה בדיוק מה שהוא עושה היום, כלומר להרשים בשערים ובכדרורים. ההבדל היחיד הוא שבמקום מיליוני צופים, ב"לה מאסיה" (מתקן האימונים של בארסה) היו רק מאמנים, ביניהם קרלוס רשאק. "תוך שתי דקות ידעתי שהוא פנומן. את החוזה הראשון איתו חתמנו במסעדה על מפית", אמר בזמנו רשאק.

ההנהלה ראתה את החוזה-מפית של רשאק, ואת כל ההוצאות הנלוות הרבות שהטיפול בילד הארגנטינאי האנונימי דרש. חברי ההנהלה לא השתכנעו בכדאיות ההשקעה ודרשו דו"ח מקיף ומפורט על הילד בעל הפוטנציאל. רשאק, שכשחקן היה כישרון גדול אבל אף פעם לא אהב לעבוד קשה, כתב דו"ח קצר ומשכנע: "הוא תותח".

למרות שמסי גדל וחי שנים בבירת קטלוניה ונחשב לאחד מהקאנטרה (קבוצת הנוער) של בארסה (בן המחזור של פברגאס ופיקה) - מסי מרגיש מאה אחוז ארגנטינאי. "אף פעם לא חשבתי לשחק בנבחרת אחרת", הוא מסביר, "אני ארגנטינאי ואוהב מאוד את הנבחרת שלי".

רק שלא יתעצבן

הנה המלצה לשחקני ההגנה של יריבות ארגנטינה במונדיאל - אל תכניסו לו בעיטות, אל תעצבנו אותו. המתכון הכי טוב בשביל לעצור את מסי הוא לשעמם אותו. לטפוח לו על השכם ושהדקות יעברו מבלי שהחיה שבתוכו תתפרץ. אם אתם לא מאמינים, תשמעו את אחד המאמנים בצוות המקצועי של בארסה. "השנה היינו במשחק ליגה בחוץ ומסי היה מאוד כבוי, אז המגן שלו התחיל להרביץ לו, פעם אחר פעם. על הספסל אמרנו לעצמנו 'איי איי איי, הם מעצבנים אותו. הם לא יודעים מה הם עושים'". מסי התעורר ואחרי עשר דקות כבש את השער הראשון שלו, ועוד פסטיבל נפתח.

הארגנטינאים צריכים את המסי של ברצלונה. אחרי כל כך הרבה הצגות במועדון הקטלוני, הם מרגישים שהוא חייב להם באופן פרדוקסלי. הוא בדרך כלל אדיש לביקורת, אבל אם יש משהו שכואב לו זה שמטילים בספק את הנאמנות שלו לנבחרת.

לפני פתיחת המונדיאל מסי נדרש לענות כל יום על אותה שאלה - האם יופיע אותו מסי של בארסה? "אני מקווה שכן", הוא אומר בביטחון, "יש לי הרבה מוטיבציה כי זה מונדיאל - התחרות הכי גדולה, שכל כך חשובה למדינה שלי".

הרבה אנשים, ולא רק בארגנטינה, חולמים לראות חיבוק של מסי ומראדונה אחרי זכייה במונדיאל. זו גם התמונה המועדפת על ערוצי הטלוויזיה בעולם. לשני הגאונים הגמדים של ארגנטינה היו בתחילה קשיים בקשר, בעיקר בגלל הגדולה בעבר של האחד והגדולה בהווה של השני.

כדי להרוג שמועות, מראדונה הגיע לפני כמה חודשים למלון "מאג'סטיק" בברצלונה ובמשך יותר משעתיים סגר את מסי בחדרו. מראדונה, שייתן למסי חופש ללא גבולות במונדיאל, חשף: "פתרנו הרבה דברים. סיפרתי לו מה שקרה לי בתחילת הקריירה. הוא צריך להשתפר מיום ליום והוא בינתיים עושה את זה בצורה מדהימה", אמר המיתוס שהפך למאמן. אם מדברים על מיתוס, מראדונה אמיץ מספיק כדי לנבא: "מסי יכול לגמור את הוויכוח מי יותר טוב, מראדונה או פלה".

עבור דייגו מראדונה, מסי הוא המראדונה העכשווי על המגרש. באימונים לפני המונדיאל הוא כל הזמן משבח אותו: "כל יום אני אוהב את מסי יותר. הוא עושה דברים בלתי נתפסים באימונים. נוזל לי הריר מהפה. זה תענוג לראות איך שהוא עוצר את הכדור ואיך שהוא מטפל בו. שאלתי את העוזרים שלי איך אפשר להיות כל כך מושלם עם הכדור".

ומסי? הוא נשמע רגוע לפני המונדיאל.

"ארגנטינה היא תמיד מועמדת כי אנחנו תמיד נלחמים עבור התכלת-לבן שלנו. נצא למגרש כדי להילחם ללא גבולות במטרה לנצח כל משחק. אני לא יודע מי הפייבוריט לזכייה, אבל המועמדות הן כמו תמיד הנבחרות הגדולות, למשל, גרמניה, ברזיל וספרד".

הרבה ארגנטינאים לא מבינים למה אתה לא משחק בארגנטינה כמו בבארסה. אתה מרגיש יותר לחץ בנבחרת-

"אני לא מרגיש יותר לחץ. אני אוהב את שתי החולצות, למרות שבסוף הדברים לא תמיד יוצאים כמו שאתה מקווה. אבל ככה זה כדורגל. עכשיו, כשהעונה של בארסה נגמרה, אני מאה אחוז מרוכז בנבחרת".

אם מדברים על אגדות, איך אתה רואה את העבודה של מראדונה בתור מאמן-

"דייגו יודע מה זה להיות בנבחרת והמוטיבציה זה אקסטרה בשבילו ובשביל כולנו. הוא ינסה לעשות הכי טוב כמונו. בנבחרת יש שחקנים מאוד טובים וחלוצים שכובשים הרבה שערים. לדייגו יהיה מאוד קשה לבחור הרכב, וזה דבר חיובי מאוד".

לא נמאסו עליך ההשוואות עם פלה ועם מראדונה-

"תמיד אפשר לעשות השוואות בכדורגל, אבל דייגו יש רק אחד".

באחד הראיונות אמרת שכדי להפוך לאגדה צריכים לזכות גם במונדיאל. אתה רואה את דרום אפריקה כאתגר אישי עבורך-

"זה לא אתגר. אני רק רוצה להגיע, לתת את המקסימום ולעשות את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר".

בישראל אתה נחשב לשחקן הכי נערץ בעולם. ברחובות רואים הרבה ילדים עם החולצה שלך שחולמים להיות המסי הבא. איך אתה מרגיש עם ההערצה הזו-

"כשילדים לובשים את החולצה שלי זה מכניס בי שמחה אדירה ונותן לי סיפוק גדול. זה אומר שלפעמים אני עושה את הדברים בצורה נכונה. זה לא נותן לי אקסטרה מוטיבציה אבל זה מאוד משמח אותי".

אתה משחק בליגה מול דודו אוואט והתמודדת בעבר מול יוסי בניון. עד כמה אתה מכיר את הכדורגל הישראלי-

"זו ליגה שמאוד השתפרה. אני חושב שהכדורגל הישראלי הוא ברמה טובה עם שחקנים איכותיים. לדודו אוואט וליוסי בניון מגיעה הרבה הערכה".

"הפרעוש" יודע שאפילו אם הוא מאוד קטן, כולם יעקבו אחריו. הוא יזכה לסיקור הכי גדול וגם להגנה הכי צמודה מצד היריבים, גם אם הוא טוען ש"ארגנטינה זה לא רק מסי". אבל הרבה אנשים שראו את מסי משחק על המגרש, יצאו מהאיצטדיון עם אותו משפט: "הכדורגל זה מסי".