הסופרת והעיתונאית הבלארוסית סבטלנה אלכסייביץ' היא כלת פרס נובל לספרות לשנת 2015, כך הודיעה בשטוקהולם אתמול מזכירת האקדמיה השבדית פרופ' שרה דניוס. אלכסייביץ' (67) הובילה את בורסת ההימורים של המועמדים לפרס השנה. היא תקבל את הפרס, בסך 8 מיליון קרונות שבדיות (כמיליון דולר), בטקס במעמד מלך שבדיה בדצמבר הקרוב. אלכסייביץ' היא האישה ה־14 הזוכה בפרס נובל לספרות מאז הוענק לראשונה ב־1901.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סבטלנה אלכסייביץ', שנולדה ב־1948 במערב אוקראינה, גדלה בבלארוס ולאחר סיום התיכון החלה בקריירה עיתונאית, שבמהלכה החלה לגבות עדויות מקיפות מאזרחים שחיו בבלארוס בכיבוש הנאצי ולאחריו במשטר הסובייטי. היא פירסמה שמונה ספרים עד כה, ובנימוקי האקדמיה השבדית הפרס מוענק לה "על כתיבתה הפוליפונית, שהיא אנדרטה לסבל ולאומץ בזמננו".
לדברי מאשה באן, פסיכולוגית ישראלית שעלתה מבלארוס לישראל בשנת 1995 ועוקבת אחר יצירתה של אלכסייביץ' באדיקות לאורך השנים, הספר המכונן של אלכסייביץ' הוא "הפנים הלא נשיות של המלחמה" ("The Unwomanly Face of War"), שראה אור ברוסית ב־1985 ומציג אלפי עדויות של נשים מזמן הכיבוש הנאצי בבלארוס.
"הספר היה פצצה ועבר מפה לאוזן בבלארוס", אומרת באן, "לא היה בית במדינה שלא היה בו עותק - אפילו בבתי הכפריים שהיו ידועים כאנשים שקראו פחות. אלכסייביץ' כתבה בו באנושיות - לא בבומבסטיות - על מה שאירע לנשים במלחמת העולם השנייה. היו אלה עדויות יומיומיות - איך נשים היניקו בזמן המלחמה, איך הן גידלו את ילדיהן במחבוא, איך הן התמודדו עם מחזור. זה היה ספר אמיתי מאוד, כי הבלארוסים סבלו מאוד מהנאצים ואלכסייביץ' היתה עבורם קול".
"מארג של סיפורים"
לאחר כמה שנים פירסמה אלכסייביץ' ספר נוסף, "Zinky Boys" שמו, ובו עדויות של חיילים סובייטים צעירים שנשלחו לחזית באפגניסטן. "היא תיארה איך הילדים הללו יצאו לארץ רחוקה וחזרו לביתם כמתים מהלכים", מעידה באן. בהמשך פירסמה ספר עם עדויות מאזור האסון הגרעיני בצ'רנוביל, ספר נוסף על ילדים בזמן מלחמה, וכן ספר העוסק בהשמדת היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה ובהתנגדות הפרטיזנים. בין השאר, היא אף כתבה תסריטים רבים לסרטים דוקומנטריים, ואף שלושה מחזות.
כתיבתה של אלכסייביץ' היא תיעודית, ולדברי באן, הקולאז' שהיא מייצרת אפקטיבי: "היא רוקמת מארג של סיפורים, היבט על גבי היבט, עד שנוצרת תמונה גדולה של סיפור אחד. לא מעניין אותה לכתוב באופן מתריס על שלטון זה או אחר, אלא יותר להביא את הקולות של אנשים ללא שם. היא מספרת סיפור אנושי בתנאים לא אנושיים. ספריה רצופים עדויות קשות מאוד - מסוג הספרים שאימהות אומרות לילדיהן שלא לקרוא, אלא כשיגיעו לגיל בגרות".
ראוי לציין כי בשנה שעברה זכה בפרס נובל לספרות הסופר הצרפתי פטריק מודיאנו, שאף הוא נודע בבחירה המתמדת שלו לכתוב על "הגורלות האנושיים הבלתי נתפסים בחיים תחת כיבוש", כפי שנכתב בנימוקים לפרס שהוענק לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו