עוף, גוזל. למכבי

בתחילת שנות ה-80 חוקק בכדורסל הישראלי "חוק ווינפרי", לפיו שחקן זר לא יכול להחליף קבוצות בארץ. הוא נוצר כדי למנוע את המעבר של הזר הנהדר של גליל בשעתו, קארל ווינפרי, למכבי ת"א.

ווינפרי לא עבר, אבל בשנים הבאות הפכה גליל לחממה עבור הצהובים. זה הפך לאג'נדה של כפר בלום: לא לעבוד עבור מכבי כמובן, אלא כשיטה להישרדות שבה כולם מרוויחים. גליל מקבלת צעירים, משביחה אותם ומרוויחה מהם עונה-שתיים, מתוך ידיעה שממילא לא תוכל לשמור עליהם, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת פיתויים מקצועיים בדמות שדרוג ליורוליג.

בגליל גומרים פרויקט ומיד קופצים לפרויקט הבא, ובגלל זה היא ידועה כבר שנים כקבוצה המובילה בארץ בפיתוח שחקנים. בגליל העליון זה קרה בגלל האופי המיוחד של המקום: הריחוק ממרכז הארץ, החוסר בפיתויים, השקט שמסביב, היכולת לעסוק בכדורסל כל היום והאולם הזמין איפשרו לשחקנים להתרכז אך ורק בכדורסל. כל שחקן צעיר שבא לשם ידע שהוא יקבל דקות בקבוצה שתמיד רצה בצמרת.

שחקן שהתלבט למשל בין ירושלים לגליל ידע שבצפון אולי יקבל פחות כסף, אבל יתפתח ויקפיץ את מניותיו לקראת החוזה העתידי. לא לחינם היא קיבלה בעבר את הכינוי "הקולג' הישראלי". התופעה המשיכה גם עם המעבר לעמק, שאמנם קרוב יותר לת"א ואין בו את אותם תנאי חממה, אבל כשבונים מסורת זה כבר הופך ל"בילט אין".

הבעלים חיים אוחיון הסביר כאן לפני כמה חודשים בראיון את הדרך: "יש לנו מסורת של לגדל שחקנים וכשיש דרך זה הכי חשוב. במצב כזה, גם כשלא מצליחים, אתה יודע שיש לך משהו ביד. תסתכל על ירושלים. אם הם לא מצליחים, הם לא שווים גם בעיני עצמם".

הנפלד בעמדת החלוץ

רוב הישראלים המובילים של מכבי בשנים האחרונות עברו בגליל. מכבי היא הקבוצה שמשקיעה יותר מכולם בנוער, דבר שמתבטא באליפויות בליגות הצעירות, אבל המקום שמספק לה הכי הרבה שחקנים הוא גליל. קחו לדוגמה את פניני שגדל בנוער הצהוב: תראו איזה סיבוב ארוך הוא עשה כדי להגיע לקבוצה הבוגרת. ייתכן שהדרך היתה מתקצרת לו עברה בהתבשלות בצפון.

יש גם את הצד של מכבי בסיפור. למרות שגלבוע קבוצת צמרת, מכבי מעדיפה שאת החישול יעברו שחקניה שם. זה לא רק בגלל הטיפול שהם מקבלים, אלא גם בגלל שאין לה דם רע מולה כמו ירושלים, ובמכבי גם רואים, לא תמיד בצדק, את ירושלים כאיום מקצועי גדול יותר. זה עובד גם בכיוון ההפוך: בגליל תופסים מעבר של שחקנים למכבי - קידום, להבדיל ממעבר לבירה.

"זה מאוד משמח אותי שהשחקנים שלנו פורחים ומתקדמים", מספר עמית גל. "זה כמו ילד שאתה מגדל מגיל צעיר. כמו בשיר של אריק איינשטיין 'עוף גוזל'. מצד אחד זה פספוס שהם לא ממשיכים איתנו, מצד שני זאת גאווה גדולה. לפעמים נוצר מצב שאי אפשר לעצור אותם. אליפות אחת כבר לקחנו, ככה שאנחנו פחות לחוצים".

זכות ראשונים על "הפטנט" היתה לנדב הנפלד בסוף שנות ה-80. אחר כך באו דורון שפר, עודד קטש, גור שלף, שרון ששון, ליאור אליהו ועומרי כספי. התנועה תמשיך בקיץ ולא משנה מה תהיה התוצאה הערב. אלישי כדיר מועמד, לגל מקל יש חוזה לעוד עונה במכבי וייתכן שגם קטש בדרך.

מקל הוא דוגמה קלאסית לכוח המשיכה הגלילי. אחרי ששוחרר ממכבי, הוא רצה לחזור רק לשם, למרות שמקצועית זו לא היתה ההחלטה הנכונה. הוא היה יכול ללכת לקבוצה אחרת כשחקן מוביל, אבל העדיף לחזור לקבוצה שכבר רצה עם זר דומיננטי בעמדה שלו (פארגו). בעונה שעברה המעבר שלו היה הצלחה גדולה, והעונה - הרבה פחות.

גם מאמנים, אם כי בכמות קטנה יותר, עשו את הדרך הזו. דיוויד בלאט הגיע מהגליל כעוזר והפך למאמן. קטש הגיע היישר לעמדת המאמן וייתכן שיעשה את המסלול שוב, אם כי הפעם כעוזר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו