"הייתי בכיכר ויקטורי המפורסמת וראיתי על אחת מבמות הנואמים 'אדום' בכיר מסית את ההמון - אלף-אלפיים איש. בשלב מסוים היתה שם הסתודדות של מנהיגי האדומים. כשעמדתי ללכת משם התחילו יריות וברחתי" - זוהי עדותו של יעקב שוקרון, המוכר לכולם בתור שוקי, מדריך טיולים ישראלי שעובד בסוכנות הנסיעות "טוריסמו אסיה" בבנגקוק.
זה נשמע מפחיד, אבל שוקי מרגיש שהוא חי בסרט. התיאורים שלו באמת נשמעים כמו לקוחים מתסריט: "לפני שלושה ימים יכולתי להגיע ממש ללב המהומות, אבל לאט לאט הצבא חסם צירים וכמעט אי אפשר לנוע בעיר. יכולתי לצאת מהבית רק כי אני יודע לנווט בין הרחובות הצרים ולברוח ממרכז העיר".
המאבק בין השלטון התאילנדי למתנגדיו - בין הצהובים לאדומים - הפך למהומות קשות, שאחדים הגדירו כ"נרחבות והאלימות ביותר" שידעה תאילנד אי פעם. ביום רביעי הצליח הצבא לפרוץ למתחם המרכזי של ראשי המפגינים בבנגקוק, ולהכניע אותם. אולם נראה שזו היתה רק יריית הפתיחה להסלמת המהומות. המוני מפגינים, שסירבו לקבל את כניעת ראשיהם, הבעירו את העיר.
עד אתמול בבוקר, נמנו לפחות 27 בניינים מרכזיים בוערים במרכז בנגקוק, בהם הבורסה התאילנדית, 16 בנקים מרכזיים וגולת הכותרת - ה"סנטרל וורלד" - הקניון הגדול ביותר בבנגקוק, ש-18 הקומות שלו מוכרות לכל כך הרבה תיירים, הוצת, נשרף כליל ונראה שעמד להתמוטט.
השלטון מיהר להגיב. לראשונה זה 18 שנה הוטל עוצר כללי למשך שלושה ימים על כל העיר - מטרופולין בן 11 מיליון תושבים. עוצר הוטל גם על 23 מחוזות בצפון - כשליש מהמדינה. על פי דיווחים, העיר, הצבעונית, העמוסה והרועשת בימים כתיקונם, התרוקנה מאדם. רק העשן המיתמר מתוך הבניינים הבוערים וקולות ירי ספורדיים מעימותים שהתפתחו בין כוחות הביטחון לכיסי התנגדות קטנים של האדומים, הפרו את השקט שהשתלט על בנגקוק.
בנגקוק - איזור מלחמה
בן הורוביץ חי שמונה שנים בתאילנד ומייצא משם אוכל לישראל. הוא גר באזור הכי מאובטח בבנגקוק - חצי קילומטר מבית ראש הממשלה, אך רק שניים-שלושה קילומטרים מפרידים בין ביתו לבין לאזור המהומות. הדברים שלו נשמעים מוכרים - בדיוק כמו שישראלים מתייחסים לתמונות ולדיווחים מעזה. "זו לא בנגקוק שהכרתי", מספר הורוביץ. "אף אחד לא האמין שהמצב יידרדר כל כך ועד לאחרונה ממש זילזלנו במחאות. אמנם החיים בשכונה שלי הם כסדרם, אבל חלקים מאוד גדולים בעיר חסומים. אנשים רבים במרכז העיר עזבו את בתיהם. אני משכן אצלי כמה פליטים מאזורי הקרבות".
ממשלת תאילנד הודיעה השבוע על יומיים חופש, כדי שאנשים יישארו בבית בזמן הטיפול במפגינים. "בגלל האזורים החסומים קשה להסתובב בבנגקוק. אי אפשר להגיע מצד אחד של העיר לצד השני כי המרכז סגור על ידי המשטרה", מסביר הורוביץ, "השטחים החסומים נעולים הרמטית על ידי הצבא, שלא נותן למפגינים לצאת ולהיכנס. תאילנדים שיוצאים או נכנסים לאזור עוברים ביקורת של הצבא".
רב חב"ד, נחמיה וילהלם, הוא אולי הישראלי המוכר והאהוב ביותר בתאילנד. רבבות מטיילים ישראלים עוברים אצלו בשנה. "המטיילים כל הזמן מגיעים אלינו, אבל הם לא בפאניקה", הוא מספר, עם זאת, הוא עצמו לא לגמרי רגוע. "כבר תקופה ארוכה שיש התמרמרות של האדומים", אומר הרב וילהלם, "אבל אף אחד לא צפה שזה יגיע לכאלה ממדים. זה התחיל בהפגנות ברחובות קטנים ועבר למחאות באזורי מלונות ובקניונים. המצב הלך והידרדר והיום זו ממש מלחמה".
"רוב הישראלים כבר עזבו את האזור המסוכן, ואנחנו בקשר עם מי שעוד נמצא שם", הרגיע חנוך עמדי, קונסול ישראל בבנגקוק, שמזכיר את אזהרת המסע של משרד החוץ: "ההמלצה היא כרגע לא להגיע לבנגקוק ולאיזורים הנתונים תחת עוצר בכלל, כפי שממליצות גם כל שגרירויות המערב. לגבי ישראלים שחיים פה, אנחנו מתדרכים אותם בפירוט לאילו אזורים אסור להגיע".
למרות המהומות, צדוק משיח, הבעלים של "המרכז למטייל תאילנד", שחי שש שנים בתאילנד, לא מתרגש: "ההורים בארץ לחוצים, אבל הישראלים כאן רגועים ולא מרגישים את הבלאגן, חוץ מבודדים שנמצאים באזור המלחמה. באזור התרמילאים ובאיים יש שלווה".
היסטוריה של הפיכות
הישראלים, כמו תיירים מכל העולם, מתים על תאילנד. המדינה בדרום מזרח מציעה הכל - בצפון ההררי טיולים הרפתקניים, במרכז מטרופולין ענק מלא פינוקים בבירה בנגקוק, ובדרום גן עדן - אותם איים קסומים מפורסמים. יש אטרקציות רבות לחובבי תרבות, היסטוריה, קולינריה, ים, נופים וספורט. תוסיפו לזה את העובדה שהכל מאוד זול והאנשים חיוביים, שקטים וחביבים.
הישראלים מוצאים בבנגקוק פרנסה טובה בתחומים כמו סחר ויצוא, הדרכת תיירים ואירוח מטיילים. הם מאוד נהנים לנהל עסקים עם התאילנדים, שהם, כאמור, עם רגוע, נינוח ובלתי מתלהם. וכמובן, יש ישראלים שבילו עם נשים מקומיות, ויודעי דבר מספרים ש"תאילנדיות זה כמו הרואין - אתה מנסה פעם אחת ולא יוצא מזה כל החיים". למרות שהאוויר בבנגקוק מזוהם, יש בה שפע ומגוון ממנעמי החיים. "שילוב אידיאלי של מזרח ומערב", קורא לזה שוקי.
אבל למרות שאנחנו רגילים לחשוב על תאילנד כעל מדינה שלווה, התרחשו בה עשרות אירועים אלימים בשנים האחרונות. למעשה, מאז שנות ה-50 התבצעו בה תשע הפיכות צבאיות והיו עוד אירועי שפיכות דמים. אלא שהיות שכלכלת המדינה מבוססת במידה לא מבוטלת על תיירות, תאילנד עשתה הכל כדי שאירועים אלה לא יתפסו כותרות ותישמר התדמית השלווה והחיובית.
תאילנד נחשבת לדמוקרטיה, אבל מדובר בממלכה, שבה מעמד המלך אינו רק ייצוגי. "מתיחת ביקורת, ולו מרומזת, על המלך נחשבת לעבירה פלילית", מסביר ד"ר רן שאולי, מומחה לפוליטיקה בדרום-מזרח אסיה, "המלך הפעיל בעבר את השפעתו - דרך מקורבים לו - כדי להשפיע על הרכב הממשלה ועל זהות ראשיה".
עד שנות ה-90 התנהלה תאילנד תחת משטרים צבאיים. המלך איפשר מעבר למשטר דמוקרטי, ועדיין בתאילנד יש ממדים פאודליים ותיאוקרטיים. "המלך נהנה מלגיטימציה דתית, ממעמד כלכלי מיוחד ומפופולריות רבה", אומר שאולי.
המלך הנוכחי הוא בומיבול אדוליאדג' והוא מכהן 64(!) שנה - הרבה יותר מכל מנהיג חי אחר. הוא כבר בן 82 ומצבו הבריאותי רע. צבע המלוכה בתאילנד הוא צהוב ולכן תומכיו הם "הצהובים". הצד השני בסכסוך הוא ראש הממשלה לשעבר, תקסין שינאוואטרה, שתומכיו הם "האדומים" - כוחות האופוזיציה שרוצים להפיל את הממשלה בראשות אבהיסיט וג'אג'יווה.
תקסין עשה קריירה כקצין משטרה, משם עבר לעסקים בתחום המחשבים והטלפוניה. הוא הפך למיליארדר שחולש על אימפריה עסקית והצעד הבא היה מעבר לפוליטיקה. מפלגתו "תאי ראק תאי" (תאילנדים אוהבים תאילנדים) זכתה לפופולריות רבה בקרב ההמונים, והוא נבחר שלוש פעמים לראשות הממשלה. כאן התעוררה הבעיה, מפני שתקסין הפופוליסט, שנבחר לכהונה שלישית ברציפות ברוב עצום, החל להתחרות בפופולריות של המלך.
בבחירות האחרונות תקסין שוב זכה, אך התוצאות נפסלו על ידי בית המשפט לענייני חוקה - על דעתו של המלך. תקסין הואשם בפרשיות שחיתות גדולות ונאלץ לגלות. הוא מצידו עשה דבר חריף ובלתי מתקבל על הדעת בתאילנד - תקף אנשים מקורבים למלך - עניין שגובל בעבירה פלילית.
לפני חודשיים וחצי נערך משפט בנוגע לערעור של תקסין על שלילת רכושו - בית המשפט פסק על פשרה, שבמסגרתה הוא קיבל חזרה חצי מרכושו, שנאמד בכ-10 מיליארד דולר.
"תקסין והמלך לא מעורבים ישירות בסכסוך - תקסין גולה והמלך מאושפז", מנתח שאולי, "יתר על כן, תקסין לא יעז לתקוף את המלך ישירות". מעבר למימד הפרסונלי ולמאבק על הפופולריות, שאולי מציין פן נוסף: "תקסין מסמל קפיטליזם וגלובליזציה, והמלך מסמל, גם אם אינו מקיים, אידיאלים של צניעות והסתפקות במועט".
תחזית פסימית
שאולי רואה את המהומות הקשות בבנגקוק באורח מעט שונה, הרבה יותר סמלי מכפי שמוצג בתקשורת: "מדובר בתיאטרון דמים עם גבולות מוגדרים וברורים, שתחום במרכז בבנגקוק ולא מתפשט, לפחות בינתיים, מעבר לכך".
יש הרבה שאלות פתוחות בעניין הסכסוך. למשל, האם תקסין באמת מושחת או שהוא נרדף על יד חצר המלוכה? מאבקו של תקסין הוא בעצם על האתוס הלאומי. הרי לא ירחק היום שבו המלך ימות ואז לאן יהיו פניה של המדינה - הישענות על המסורת או פתיחות לעולם הקפיטליסטי-
על כל פנים, מה שבולט בסכסוך הנוכחי היא השתיקה הרועמת של המלך בומיבול. נכון שהוא מאושפז, אבל כנראה שזה לא יותר מתירוץ לעובדה שהוא לא קורא להפסקת אש. הסיבה היא שהוא מעוניין לחסל את האנשים של תקסין, אך בד בבד לא להיות מזוהה עם שפיכות הדמים.
למרות כניעת ראשי האופוזיציה, זה עדיין לא סוף הסיפור. אבל על כל פנים, מי שראויים לציון על הטיפול במשבר הם כוחות הביטחון וראש הממשלה אבהיסיט שהתגלה כדפילומט מתון ומאופק. בתחילת השבוע חששו שהמהומות יהפכו לסכסוך רווי דם עם מאות ואפילו אלפי הרוגים, ומעשי טבח משני הצדדים, במיוחד לאור השתיקה של המלך וחשש מאיבוד סבלנות של כוחות הביטחון. אולם בינתיים, במהלך יום רביעי נמנו 12 הרוגים ועשרות פצועים. בסך בכל, נהרגו 75 בני אדם, רובם אזרחים, מאז החלו ההפגנות לפני כחודשיים.
היסטוריה של הפיכות
"אנשי העסקים שאיתם אני עובד, כולם צהובים כמובן, אמרו כבר לפני כמה חודשים שכשהם נוסעים במונית הם לא מעזים לדבר עם הנהגים, שרובם נמנים על האדומים, אחרי שהיו מקרים שנהגים הורידו נוסעים בגלל המחלוקת הפוליטית", סיפר השבוע איש עסקים ישראלי שגר בבנגקוק, ובחר להישאר בעילום שם. "צעד כזה נחשב לאלימות בוטה ומאוד נדירה בתרבות התאילנדית". לדבריו, "המהומות פגעו קשות בתיירות. לפני שבועיים היתה אמורה להיערך תערוכת מזון בבנגקוק והיא נדחתה. אנשי העסקים הצהובים רוצים שקט, והם לא האמינו שהעימות יתפתח לאלימות כזו. זה מוזר כי התאילנדים רואים את עצמם כעם סגולה בכל הנוגע לאי-אלימות".
איש עסקים תאילנדי מבנגקוק כתב לו אי-מייל: "משרדינו סגורים בגלל המצב ואנו נאלצים לעבוד מהבית. אני מתפלל שבתוך יום-יומיים המצב יירגע. עצוב לראות כך את תאילנד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו