ערב ראשון בלעדיו

ירון לונדון נגע בפיל הענק שבחדר במהירות הבזק. הודיע שהוא עדיין כאן ולכן שם התוכנית לא ישתנה, רק כי שותפו הלך לעולמו. אחר כך התוכנית חזרה לעסוק בדברים שהיא עושה הכי טוב: אקטואליה רכה וכבדה, דיונים מעמיקים במושגים טלוויזיוניים, קידום תוכני הערוץ שבה היא משודרת וסיום. לונדון נראה היה מבולבל יותר מתמיד, אבל אפשר להבין אותו, מי מאיתנו לא היה מרגיש אותו דבר. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

יש שיגידו שהקרירות שבה טיפל לונדון בנושא, אפיינה אותו ואת שותפו לתוכנית ולכן גם השפיעה על רוח התוכנית. בשלושת הימים האחרונים נדמה שכל אדם שאי פעם דרך באולפן טלוויזיה ראה לנכון לשתף אותנו בחוויה שלו עם קירשנבאום ז"ל. זה קרה בעיקר בטוויטר, אותה רשת חברתית שבישראל תפסה רק את הברנז'ה המקומית המצומצמת. הפייסבוק, המוצר העממי יותר, נגע לא נגע במותו של ענק הטלוויזיה. הוא לא היה עממי מוטי קירשנבאום, וגם התוכנית "לונדון את קירשנבאום" שידרה זחיחות מופגנת, כמעט התנשאות על הצופה וממש לא חשבה שהיא צריכה להתנצל על זה. וזה עבד. אולי זה לא הפך לשלושים אחוזי רייטינג, אבל עבור הרבה אנשים זו היתה ועדיין התוכנית היומית הכי טובה בטלוויזיה. 

הצופים קיבלו אמש גם בלי קירשנבאום את הדיונים שבשום מקום אחר בטלוויזיה כמעט (למעט "רואים עולם" המצוינת) לא נמצא: הסבירו לנו לאט מה זה אומר שרוסיה השתלטה על סוריה, מה זה בעצם אומר שמצאו מים על המאדים וקינחו בסרט הרפתקאות חדש. כן, החיסרון של השותף הטבעי של לונדון זעק וסביר להניח שהוא יזעק גם בימים הקרובים, עד שנתרגל, כי ככה זה בחיים וככה זה בטלוויזיה.

השאלה המעניינת כעת היא האם יימצא מנחה חדש לצידו של לונדון, או שהוא מתכוון לשאת את המשואה לבד מדי ערב ולהוביל את התוכנית. יש מעט מאוד אנשי תקשורת כמובן, עם ותק וניסיון כמו של קירשנבאום, אבל יש עוד כמה שיכולים לנסות ולהיכנס לנעליים שהשאיר. אצל צופי הטלוויזיה אין ואקום, הם נפרדו מענקים גדולים בחיים וגם באופרות סבון, והמדיום נשאר הדבר החזק ביותר שמושך אליו את הצופים. ולכן, בעידן שבו אנחנו חיים, פרידות מגיבורי טלוויזיה הן פרידות כואבות ודרמטיות למדי, מכיוון שהמסך הוא הדבר העיקרי שרובנו חיים מולו ומעבירים את חיינו. קירשנבאום צמח יחד עם הטלוויזיה הישראלית ועבר איתה כמעט את כל התחנות המשמעותיות על כל צדדיה. אבל בעוד הטלוויזיה הלכה ומיסחרה עצמה לדעת, קירשנבאום ושותפו לונדון הפכו למגדלור היחיד בתוך ים הרדידות. ועם כל זאת, הם ביחד ולחוד קודם כל כוכבי טלוויזיה שאף שסיפקו נגיעות בנושאים שנחשבים "כבדים" לעידן שאנו חיים בו, היו עסוקים בעיקר בסיפוק בידור להמונים ועשו זאת בצורה הטובה ביותר. הניסיון להעניק לדברים פאתוס גדול מכך, נבע בעיקר מאותם אנשי טלוויזיה, ששכחו שמדובר קודם כל בבידור. קירשנבאום עצמו וגם שותפו לונדון אמש בתוכנית, דאגו תמיד להקליל את העניין ולהזכיר לנו שבכל זאת, מדובר "כולה" בטלוויזיה. או כמו שאמר פעם גראוצ'ו מארקס: "טלוויזיה היא באמת כלי חינוכי מהדרגה הראשונה, כל פעם שמישהו מדליק אחת בחדר, אני הולך לחדר השני לקרוא ספר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו