ההודעה על הסרת מועמדותו של גל הירש לתפקיד המפכ"ל תופסת את המשטרה באחד מרגעי העדנה הנדירים שלה: במקום העיסוק הרגיל בכישלונותיה ובעלילותיהם המבישות של ניצביה, שסללו את הדרך למינויו של מועמד חיצוני לתפקיד המפכ"ל (עלבון לבכירי המשטרה), בימים האחרונים היא נמצאת בכותרות בשל המלחמה שהיא מנהלת נגד ערבייה הפורעים של ירושלים. לראשונה זה תקופה ארוכה שקצינים בכירים לא מתבקשים להגיב מול המצלמות על פרשה חדשה שבה הם מעורבים, אלא למסור דו"ח מצב על הוראות הפתיחה באש החדשות ועל פעילות הכוחות במהלך הלחימה בבירה.
לדוברי המשטרה, הרווים נחת, יש כעת, כמובן, סיבה נוספת להיות מרוצים: סוכל המהלך שלו התנגדו כל כך - מינוי מפכ"ל חיצוני. עדיין לא ברור אם זהות המפכ"ל הבא, זה שיתמנה בסופו של דבר, בכל זאת תמחק את החיוך מפניהם, אבל את היעד הראשון הם השיגו.
הסיכון שלקח השר גלעד ארדן, כשהחליט למנות מועמד חיצוני, חשף אותו למטחי ביקורת אכזריים מצד בכירי המשטרה ותומכיהם. נראה שהיה זה צעד מחושב נוכח הדימוי השלילי של המשטרה, אך עדיין ארדן העמיד עצמו בסיכון נוסף כשהחליט שהמועמד החיצוני יהיה הירש.
אמנם לגבי מעלליו של הירש, מאז פרישתו מצה"ל, לא היתה לארדן דרך לברר, מלבד להציב בפניו שאלות קשות (כפי שאכן נעשה). לשם כך נבדק המינוי על ידי ועדת טירקל והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, אבל השאלה היא אם לא היה די בעברו הצבאי השנוי במחלוקת של הירש כדי לאותת לארדן שמינוי כזה יסבך אותו. ארדן דווקא התרשם שנעשה להירש עוול במהלך פרסום מסקנות ועדת החקירה בראשות דורון אלמוג על אירועי חטיפת שלושת החיילים, שהביאו לפתיחת מלחמת לבנון השנייה ולפרישת הירש מצה"ל.
עכשיו, פרשת מינויו שלא היה למפכ"ל, הותירה את הירש לא רק עם כתם על מדיו, אלא גם על בגדיו האזרחיים. עם הסרת מועמדותו, לעולם לא יוכל להוכיח שהיה שורד את הבדיקות המשפטיות בעניינו ללא פגע.
ארדן היה מוכן ללכת על המינוי עד הסוף, אך את המינוי צריכה לאשר ועדת טירקל. מינוי מפכ"ל ללא אישור הוועדה היה מביא לביטולו בבג"ץ. במקביל לבדיקות ועדת טירקל, הודיע גם וינשטיין כי יפתח בבדיקה מטעמו, זאת בעקבות פרסומים על עסקיו של הירש בגאורגיה, הכוללים סחר בנשק. מרגע שהיועץ המשפטי נכנס לתמונה, נאלצה ועדת טירקל להקפיא את פעילותה בנדון.
בשבוע שעבר ניסה ארדן ללחוץ על וינשטיין לקבל מסגרת זמן להחלטה. כבר חודש אין מפכ"ל והמצב הביטחוני בירושלים לא מאפשר מריחת זמן. אבל וינשטיין סירב להתחייב. זה ייקח כמה שבועות, אמר לארדן ולא נקב בדד־ליין. מרגע זה לארדן לא נותרה ברירה, והוא אמר להירש שאין באפשרותו להמשיך עם תהליך המינוי.
הירש סירב לקבל זאת. המשמעות מבחינתו ברורה: הבדיקה בעניינו תופסק - הכתם יישאר. יודגש כי עד לרגע זה לא לימדו התחקירים על עברו ועסקיו של הירש על חשד כלשהו לפלילים. ביום שני נפגשו ארדן, הירש ונתניהו. במוצאי יום כיפור התקבלה ההחלטה הסופית על הסרת המועמדות.
בלי לקבל מנדט
הפרשה חיממה עוד יותר את החזית בין ראש הממשלה ליועץ המשפטי. ההודעה שפירסם נתניהו בעקבות פרישת הירש לא מותירה מקום לספק את מי הוא מאשים. נתניהו תקף את "תהליך הבדיקה", כשאת שתי המילים הללו כתב בתוך מירכאות. הוא גם כינה את התהליך: קשה, מתמשך, פוגעני, וקובע כי הוא "ללא ספק ראוי לבחינה מחודשת".
האירוע שוב מעלה את שאלת סמכותו של היועץ המשפטי. השאלה עבור מי הוא עובד ואת מי הוא משרת נותרה פתוחה. גם אלה המתנגדים לפיצול תפקיד היועץ יתקשו כנראה להעניק הסבר משכנע איך הגענו למצב שבו בעל הבית האמיתי על הממשלה הוא מי שמעולם לא קיבל לכך מנדט על ידי הציבור.
גם אם יוצאים מנקודת הנחה שזכותו של היועץ להודיע על בעייתיות במינוי שעליו החליט הדרג המדיני, איך אפשר להסביר מצב שבו הממשלה מבקשת ממנו לבדוק מינוי מיידית, כי הצורך במפכ"ל חדש הוא בהול, אבל וינשטיין מסרב אפילו להעריך את זמן הימשכות התהליך. במצב מתוקן, לפני שהרגילו את היועצים המשפטיים שעל פיהם יישק דבר, היה מקום לתבוע מווינשטיין להעמיד צוות בדיקה מסביב לשעון כדי להכריע בסוגיה במהירות. אבל היום כל יועץ מלך, וכל פקיד אדון לעצמו.
לוקחים קרדיט
בשבוע שעבר כינס נתניהו דיון ביטחוני מיוחד נוכח המצב המידרדר בירושלים. שלושה מהלכים מיידיים ביקש ראש הממשלה להוציא אל הפועל, כדי להילחם בנגע זריקות האבנים: החמרת הענישה על ידי קביעת עונשי מינימום, שינוי הוראות הפתיחה באש ושלילת קצבאות ביטוח לאומי מהורי נערים שהשליכו אבנים או בקבוקי תבערה.
נתניהו לא רק הציג את התוכנית לשרים אלא הינחה את אנשי המקצוע במשרדים הממשלתיים הרלוונטיים להכין את שינוי החקיקה. השבוע ביקש נתניהו להתעדכן בנעשה עד כה בהליך גיבוש החוקים, ובמוצאי יום כיפור הודיעה שרת המשפטים איילת שקד על הצעות החוק שהגיעו למשרדה על פי הנחיית ראש הממשלה.
אולם, בהודעתה הציגה שקד את החוקים שהכין משרדה כיוזמה שלה. נתניהו רתח. זו לא הפעם הראשונה שראשי הבית היהודי נוטלים קרדיט על מהלכים לא להם: ב"צוק איתן" תבע נפתלי בנט לטפל במנהרות, אחרי שראה את הכוחות כבר נערכים לכך בעקבות פקודה שקיבלו מהדרג המדיני. בממשלה הקודמת הוא התראיין על הרפורמה בנמלים, כאילו הוא זה שעומד מאחוריה, ולא השר ישראל כץ.
גם כעת נמשכת התופעה: הבית היהודי שם את עצמו בחזית המאבק על העלאת שכר החיילים, בטענה שהסעיף המדובר נכתב בהסכמים הקואליציוניים עימה. זה נכון שסעיף העלאת שכר החיילים מופיע בהסכם הקואליציוני עם הבית היהודי, אבל הוא הופיע עוד קודם לכן בהסכם שנחתם עם "כולנו", ואף בהסכמים עם יהדות התורה וש"ס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו