בחמש הדקות הראשונות עוד נדמה היה כי למרות הדיבורים והספקולציות של האוהדים והתקשורת, שחקני מכבי ת"א מתכוונים לתת פייט למכבי חיפה. העובדה שניצחון צהוב היה מסדר להפועל ת"א את האליפות נראתה למשך כמה דקות כמו נתון לא משמעותי. אבל אז זה נגמר. כמו ליברפול באנגליה, כמו לאציו באיטליה, כמו כלה בליל כלולותיה, גם מכבי ת"א פתחה רגליים כפי שציפו ממנה - העיקר לא לעזור ליריבה השנואה שלה. עשר דקות חלפו עד שחיפה הבקיעה את הראשון. כשזה קרה, קשה היה לפספס אוהדים בצהוב ביציע מוחאים כפיים בשמחה. יניב קטן פתח מבערים, העביר לעלי עותמאן, שהרים כדור מדויק לראשו של שלומי ארבייטמן שנותר בלתי מכוסה ברחבה. לירן שטראובר יצא, התחרט, ומלך השערים נגח פנימה את שערו ה-28 העונה. והנה עוד הוכחה לאלישע לוי שארבייטמן יכול לספק את הסחורה גם בהרכב ולא רק כסופר סאב. לאחר שער היתרון יצאה חיפה מטראומת ההפסד במשחק העונה והחלה ללחוץ על השער של המקומיים. החמצות גדולות של שחקני ההתקפה מנעו ממנה לכבוש עוד שלושה-ארבעה שערים שכל כך נחוצים לה לצמצום הפרש השערים מהפועל ת"א. בשלב הזה החלו האוהדים הירוקים בשירת "רק תביאו את הדרבי", ובתוך זמן קצר הצטרפו אליהם לשירה גם האוהדים הצהובים. בשבת הקרובה יש דרבי, וניצחון צהוב הוא עניין שמקובל על כל הצדדים. בהמשך שיתפו האוהדים פעולה בשירים בגנות אבי לוזון, שהתכווץ בכיסאו צמוד צמוד ללואיס פרננדז, שהבין את המסר למרות קשיי השפה. בדקה ה-41 ליאור רפאלוב, שחזר להרכב, הצדיק את המהלך של אלישע ושלח מ-20 מטר בעיטה חופשית לא ממש חזקה אל הרשת של שטראובר. בהחלטה תמוהה העדיף השוער לזנק לאחור (במקום לעבר הכדור) ולא הצליח אפילו לגעת בכדור שריחף מעליו באיטיות עד לרשת. שער מוזר. שריקת הסיום איחדה שוב את קהלי האוהדים, שבימים רגילים ממש אין ביניהם אהבה. מצד אחד, החיפאים יודעים שרק הפסד נקודות של הפועל בדרבי התל-אביבי ישאיר להם סיכוי לשמור את צלחת האליפות בכרמל; מהעבר השני, אוהדי מכבי מודעים לכך שרק ניצחון בדרבי - דבר שהם כבר שכחו איך הוא מרגיש - ימתיק מעט את העונה הזאת. מה שנקרא, צרות של עניים. מה עוד נשאר להן: מכבי חיפה: בית"ר ירושלים (ב), בני יהודה (ח) הפועל ת"א: מכבי (ב), בית"ר ירושלים (ח)
