שבוע עבר, אבל אנחנו עדיין מלקקים את פגעי מכת האובך, שהפילו עלינו היקום ורעייתו. זקני החזאים אומרים שדבר כזה לא קרה כאן 150 שנה, אם כי לא ברור לי מי סופר ואיך בדיוק יודעים מה קרה לפני כל כך הרבה זמן, כשאת ההבטחות של כחלון מלפני כמה חודשים אנשים בקושי זוכרים.
את הגברת הראשונה הלכלוך הזה טימטם לגמרי. היא, שחייבת שהכל יהיה נקי ומסודר, לא יכלה לסבול את שכבת החול הדקה שהצטברה במרפסת, על החלונות, על העציצים, על האוטו ועל הקרחת של בעלה. היא לא רצתה לחכות, והעדיפה לנקות את הכל ומייד. אני, כמו כל גבר ממוצע, חשבתי שאין טעם: הרי תכף מגיע עוד גל של אובך והכל יתכסה שוב, אז בשביל מה לטרוח? אבל מי שואל אותי.
• • • •
מאחר שאני טיפוס אופטימי, שמוצא את הטוב בכל דבר, הצלחתי לחיות בשלום עם הלכלוך ולראות את היתרונות הטמונים בו. המכונית קיבלה לוק קרבי, השכונה נראתה כמו ניו מקסיקו, ופתאום היה לי תירוץ טוב למה אני לא יוצא מהבית שלושה ימים. אמרו בחדשות בפירוש שעדיף שאנשים מבוגרים לא יסתובבו בחוץ.
עכשיו אני מבין שרוב האוכלוסייה לא נהנתה כמוני. חבר שלי, רוכב אופנוע, חזר הביתה בערב עם כמויות כאלה של בוץ בתוך האף, שאשתו ביקשה ממנו להתעטש רק על העציצים במרפסת, בתקווה שישתחרר ממנו קומפוסט. המכוניות הפכו לסוג של דף פייסבוק, שעוברי אורח כותבים על שמשותיהן סטטוסים מהורהרים בסגנון "ככה היא רוצה ביום של הפצצה" ו"החול יזכור".
אזרחים רבים מצאו לנכון להתיישב במקומות ממוזגים כמו סניפי בנק, ובתמורה למחסה, לשמוע במשך שעתיים נאומים על תוכניות חיסכון נהדרות ב־0.1 אחוז ריבית לשנה. הילדים נתקעו שעות מול המחשב והסלולרי, ואחרי שיצאו מהם נראו חלשים וחיוורים מאוד. אמרתי לבת שלי שככה השמיים נראים אחרי הפצצה גרעינית, אבל היא רק אמרה "סבבה" ונכנסה פנימה.
ברדיו התחרו ביניהם השדרנים במציאת שירים רלוונטיים לקטסטרופה. הלהיטים המובילים במצעד פזמוני החול היו "סתם יום של חול" ו"אבק דרכים בתלתליו". בתחנה אחרת השמיעו את חום יולי־אוגוסט של שלמה ארצי, אפילו שכבר מזמן לא אוגוסט, וביקשו שנשים לב לשורה "פתאום אביך נכנס..."
במהדורות החדשות נראו החזאים כמו הסוקרים בליל הבחירות, כששרון וקסלר בתפקיד מינה צמח ודני רופ בתפקיד קמיל פוקס. הם נתפסו מופתעים ולא מוכנים, ומילמלו משפטים אפולוגטיים כמו "ידוע שהעננים משקרים בסקרים", או "הלכנו לישון אופטימיים וקמנו למציאות אחרת".
אבל מאין נפלה עלינו המכה הזאת? כרגיל, הציבור חצוי בדעותיו. יש את אלו שרואים כאן עניין אלוהי, ואולי רמז לשכר ועונש. הם אומרים שיכול להיות שהיושב במרומים מנסה להעביר לנו איזה מסר. אני מהמר שגם לו נמאס מתוכניות ריאליטי וסיכומי שנה, וזו דרכו להעביר ביקורת. מקובל אחד אמר שאולי זה פרומו לקראת יום כיפור ומצוות תשליך.
אוהד כדורגל אמר לי שזו דרכו של הקב"ה להראות שהוא לא מרוצה מהעובדה שרוצים לבטל את הכדורגל בשבת. הוא, שרגיל לשמוע מהמגרשים את השאגה "יש אלוהים!", מעוניין להמשיך את המשחקים בשבת, כי זה עושה לו נעים ומאדיר את שמו.
כמו בכל אירוע חריג ובלתי מוסבר החלו להישמע גם תיאוריות קונספירציה. גיאולוגים טענו שאולי זו נקמת התושבים באזור הרכבת הקלה, שבעזרת מאווררים הרימו את החול מעלה מעלה, כדי לייצר מודעות. היו כאלה שאמרו שמדובר באבק העולה מתחת לנעליהם של 100 אלף הפליטים שעזבו את האדמה היבשה של המזרח התיכון והגיעו לאירופה.
שמעתי אפילו סברה שמדובר בתרגיל של צה"ל שמדמה התקפה כימית, והיו שנשבעו לי שזו הסיבה שנתניהו נסע פתאום ללונדון: בלונדון, וזה ידוע, האקלים נעשה יותר נוח.
כמו בכל משבר, גם פה יש מרוויחים ומפסידים. המפסידות הגדולות הן חברות הניקיון. אם ביום רגיל מנקה משרדית אוספת את השקית עם הניירות הגרוסים ומעבירה מטלית לחה, פתאום נוצרה בעיה אמיתית: פתאום צריך לנקות באמת, עם דלי וסמרטוט, ותריסים, וחלונות. עוזרות הבית הרוויחו תירוץ חדש לנופף בו בכל פעם שיתגלה אבק מתחת לספה. "אה, זה? זה מהאובך הגדול".
מכוני שטיפת המכוניות, לעומת זאת, הפסידו קצת, כשישבו בטלים מעבודה כמעט שבוע, שתו קפה ובהו במברשות. אבל עכשיו הם מחזירים לעצמם את כל ההפסדים עם ריבית. לפי התחזיות, יש כמיליון מכוניות שאמורות להישטף במאתיים מכוני שטיפה ברחבי הארץ. ההערכות האופטימיות אומרות שזה ייקח לפחות שנה.
בר רפאלי ספגה מכה קשה, אחרי שאחת ממסיבות הרווקות הבלתי נגמרות שלה, זו שתוכננה להתקיים על חוף הים, בוטלה. החברות, שכבר בילו איתה במסיבה במלדיביים, בחאפלה ביוון ובאירוע בכותל, היו מאוד עצובות. השמועה היא שכדי לנחם אותן, רפאלי מתכננת עוד תריסר מסיבות רווקות ברחבי הגלובוס, עד שלא יישאר גבר אחד על הפלנטה שלא יידע שהיא מתחתנת.
במרוויחים הגדולים אפשר למצוא את יצרני מקלות האוזניים, שעובדים מאז האובך במשמרות רצופות ומלפפים בלי הפסקה צמר גפן על קיסמים; את יצרני המגבונים הלחים; ואת חברות המטאטאים וכל יצרני חומרי הניקוי, שחווים בוננזה מטורפת.
גם חברת החשמל הרוויחה בגדול ונהנתה משבוע של מזגנים מסביב לשעון והכנסות שיא. תאגידי המים מרוויחים מהביקוש העצום למים לשטיפה וניקיון, ומפלס הכנרת יורד בכל ערב עקב מקלחות חריגות של תושבי ישראל.
אבל המנצחים הגדולים באמת הם, ללא ספק, בעלי הג'יפים היוקרתיים, היאפים והמתעשרים החדשים, שהשטח המקסימלי שהג'יפ שלהם ראה עד היום זה המדרכה ברחוב יהודה המכבי בתל אביב. הם הסתובבו השבוע באוטו מאובק וסיפרו לכולם שחזרו הרגע מטיול בוואדי קלט, שאין כמו לצאת לטבע, ושיש לנו ארץ נהדרת.
חבל רק שצריך לחכות שהאובך ישקע כדי לראות אותה.
yairn@israelhayom.co.il(איור: טל לזר)
לכל הטורים של יאיר ניצני, היכנסו לכתובת: www.yairnitzani.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו