המוסד להעלאת הרייטינג

אם במקרה צפיתם בטלוויזיה שלכם בתקופת החגים בשנים האחרונות, אתם יודעים שחוץ מלקבל שידורים חוזרים ותוכניות אוכל, אין באמת משהו שמתחוללבפריים־טיים הישראלי.

תקופת החגים היא זמן לחימום מנועים לקראת עונת החורף, שבה הערוצים המסחריים יורים בתותחים הכבדים שלהם. אז לצד הריאליטי הצפוי, עונות הסתיו והחורף הקרובות יעמדו בסימן השתלטות נוספת של סדרות הריגול/הקונפליקט הישראלי־פלשתיני על שיחות הקולר במשרד שלנו.

אם ישראל הצטיינה לאורך כל שנותיה בייצוא של אמצעי לוחמה, טכנולוגיה ושאר גורמים ביטחוניים, הטלוויזיה הישראלית עלתה על העניין שגם היא יכולה לייצא לחו"ל את מה שאנחנו הכי טובים בו, ואם תרצו, אפשר לקרוא לזה: תרבות המלחמה. הסדרות הישראליות שנמכרות לחו"ל (והסיבה היחידה, כך נראה, שאין לנו רק תוכניות ריאליטי על המסך) הן האקזיט המבוקש ביותר, והסכסוך בינינו לבין שכנינו מצטלם - ומשווק בחו"ל - יופי.

פאדיחת "פאודה"

בשנה שחלפה הסידרה הכי חמה בטלוויזיה הישראלית היתה כמובן "פאודה", ששודרה ב"יס" וחמקה מהידיים של הערוצים המרכזיים באחד המחדלים הגדולים של הטלוויזיה המסחרית בשנים האחרונות. הסידרה, שהעמידה במרכז יחידת מסתערבים, סיפקה אקשן משובח להמונים וגרמה לכך שהביקוש לסדרות מהסוג הזה יעלה מן הסתם. אל "פאודה" צריכים להוסיף סידרה מצליחה נוספת ששודרה ב"יס" והיא "תא גורדין", סידרת הריגול שזכתה לשתי עונות עד כה ושודרה גם בערוץ 2.

לקראת החורף הקרוב הצטיידו שתי הזכייניות הגדולות, רשת וקשת, בשתי סדרות מרכזיות שנוגעות בשירותים החשאיים שלנו: הראשונה, של רשת, היא "המדרשה", פרי עטם של הפרסומאי יזהר הר לב (שכתב תסריטים גם ל"תא גורדין"), ושל הסופר אורי לברון.

כבר כמה חודשים ש"המדרשה" זוכה ליחסי ציבור רציניים נוכח הליהוק השאפתני־משהו שלה, הכולל את יהודה לוי, יהורם גאון, חנה לסלאו, אקי אבני, איתי טיראן ולירון ויסמן. הסידרה עוסקת באחראים על קורס ההכשרה לסוכני מוסד, כאשר יהורם גאון הוא המנטור הוותיק בקורס, יהודה לוי הוא המפקד ולירון ויסמן היא הפסיכולוגית הראשית.

ואם זה נשמע לכם כמו חומר שנועד למכירה מעבר לים, חכו עד שתשמעו על הסידרה שתעלה בקשת. "כפולים", שיצרו יחד התסריטאי עמית כהן (היוצר הראשי של "תא גורדין") ומריה פלדמן (המפיקה של "פאודה"), עוסקת בנושא שמסקרן בשנים האחרונות יוצרי טלוויזיה וקולנוע בכל העולם, והוא חיסול איש חמאס מחמוד אל־מבחוח בבית המלון בדובאי, שבו נחשפו לעולם אחרי חקירת המשטרה המקומית הדרכונים והשמות המזויפים של מבצעי החיסול.

"כפולים" עוסקת בחמישה אזרחים ישראלים, אחד כימאי, אחת גננת, אחת כלה ביום חגה, ישראלית זרה וצעיר שחוזר במטוס לארץ מטיול בהודו (ישי גולן, אניה בוקשטיין, מגי אזרזר, אורנה סלינג'ר ואנחל בונני, בהתאמה). החמישה מגלים כי המוסד השתמש בדרכונים שלהם במבצע חיסול של מבוקש בכיר שהתרחש במלון בארץ זרה. הסידרה הוקרנה כבר בחו"ל וזכתה לשבחים וכמובן לשמועות על כך שהיא עומדת לעלות בארה"ב.

"כשסידרת טלוויזיה מוצעת מציגה את תהליך קבלת ההחלטות ואת התהליך האופרטיבי שמאחורי הכותרות בחדשות, אז לעניות דעתי הנחת המפיקים היא שזה יעניין את הצופה הממוצע, זה ש'מביא רייטינג'", מסביר אביחי הניג, מפיק קולנוע וטלוויזיה. "כשהסידרה המוצעת נבחנת על ידי הגוף המשדר, ומהתסריט עולה העצמת, האדרת ובעיקר צדקת הדרך שבפעולה או במבצע, הרי הרייטינג הוא כמעט אוטומטי".

מפיק אחר, שמעדיף לא להזדהות בשמו, מסביר עד כמה לדעתו העיניים של גופי השידור נשואות אל יבשת אחרת: "אני חושב שמדובר בטרנד והמחשבה היא כל הזמן איך למצוא חן בעיני מה שמתרחש בחו"ל, כדי לבצע אקזיט, ממש כמו שמבצעים בעולם ההיי־טק. ההשוואה להיי־טק קשורה לכך שישראל הופכת אט אט לפיילוט לדברים שאנחנו רוצים להוציא החוצה. אבל זה לא תמיד עובד ככה. למשל 'בני ערובה' (ששודרה בערוץ 10; ע"ר), שנמכרה עוד בשלבי הפיתוח לארה"ב, ירדה מהמסכים אחרי שנה אחת ונעלמה אף על פי שזכתה בפרסים".

תביא לי "הומלנד"

על דבר אחד מסכימים כולם - "הומלנד" הפכה לשם קוד להצלחה שכולם רוצים לחקות. הסידרה, ששודרה בישראל תחת השם "חטופים" וקיבלה רימייק אמריקני שזכה להצלחה מסחררת בארה"ב (ואף צולם בחלקו בישראל), הפכה את היוצר שלה גידי רף לדמות מוכרת למדי בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית. בד בבד שינתה "הומלנד" את כיוון המחשבה של הטלוויזיה הישראלית וגם עוררה שיח ער בקרב העיתונים החשובים בעולם: "לא מדובר בסידרה שסובלת מאיסלאמופוביה, למרות מה שהמבקרים רוצים לחשוב", נכתב ב"גרדיאן" הבריטי; "היא הכל חוץ מאיסלאמופובית", נכתב במגזין האמריקני היוקרתי "אטלנטיק".

גידי רף המשיך לייצר לאמריקנים סדרות, והתוכנית הבאה שנמצאת על הכוונת של האמריקנים, שאותה מפתח רף, תעסוק ב"מבצע משה", שמילת הקוד "המוסד" כלולה כמובן במחיר ובטריטמנט הראשוני.

הסופר ובכיר המוסד לשעבר מישקה בן־דוד, שפירסם כבר כמה ספרי מתח המבוססים על עלילות הארגון, מנסה להסביר את סוד ההתאהבות של הוליווד במוסד. "אין כמעט דבר שעומד היום בפני העוצמה של התקשורת", אומר בן־דוד, "כך גם לגבי הרבה מאוד דברים שלא היו מדברים עליהם בעבר, לא רק בתחום הצבאי או המודיעיני, הם היום משהו שעוסקים בו בגלוי.

לדברי בן־דוד, "המוסד והמבצעים שלו היו תמיד משהו שהציבור גילה בהם עניין אבל היה אסור לעסוק בהם בפומבי. עם ההיחלשות המבורכת של הצנזורה, שמגבילה את עצמה רק למקרים של סכנת חיים, גדלה החשיפה. אבל הטלוויזיה נותנת בסך הכל פן ריקני של הדברים הללו, לא מתעסקים בפרשות הללו בכובד ראש אלא באופן הבידורי והקליל. לצערי, אלו סממני התקופה ואני לא בטוח שיש לזה תרופה".

ואם כבר מוסד, הרי גם המשימה לחלץ תגובה מקשת או מרשת מאלצת את כתבי הבידור להפוך למרדכי ואנונו לכמה דקות, ולו רק כדי לקבל את התשובה הקבועה: "אנחנו לא מגיבים לתוכניות בפיתוח". וזה, תודו, דרמטי לא פחות מההודעות שמשגר משרד הביטחון.