אחרי קרוב לשלוש שעות של שיחה אני מצליח להוציא את מורן אטיאס משלוותה. גם הנוף הירוק והאווירה החד־פעמית שרק פאריס בסתיו יכולה להשרות לא עוזרים לה להירגע. אטיאס גירסת 2015, זאת שכבר לא מגישה מעטפות בחצאית קצרצרה של דולצ'ה וגבאנה בפריים טיים של הטלוויזיה האיטלקית, אלא היא שחקנית בשלה שרוצה באמת ליצור, לא מבינה למה היא צריכה לענות על שאלות אישיות.
"אף פעם לא מצאתי בזה ערך מוסף", אומרת אטיאס (34) כשאני שואל אותה על זוגיות וחתונה. "זו אולי שאלה לגיטימית שלך וזה יכול להיות מעניין, אבל אני לא רואה בזה נושא שמעניין אותי לקרוא בכתבה על עצמי".
לא מעט קוראים ירצו לדעת.
"אני יכולה רק להגיד שטוב לי מאוד. יותר מזה אני לא נכנסת".
את מרגישה בשלה לאמהות?
"אני יכולה רק לדמיין, כי זה מאוד שונה בתיאוריה מאשר במציאות. להביא ילדים לעולם זה פרי אהבה, וברגע שאתה בזוגיות טובה ואוהבת ומכבדת, אתה רוצה לעשות עם הבן אדם הזה הכל. ילד זה המימוש הכי אדיר של אהבה. בפן אחר, הייתי רוצה לאמץ ילדים, מתוך רצון להעניק ולתת למישהו בית אמיתי.
"אני היום לא שואלת את עצמי אם אני רוצה ילד או לא, אלא אם אני שמחה שאני עם הבחור הזה. סבתא שלי אמרה לי, 'תקני בית ותסתדרי'. קניתי בית. זה שימח אותי? לא. אם הייתי משקיעה את הכסף הזה במקלט בהאיטי, זה היה משמח אותי. אם הייתי רוכשת בו זכויות לסיפור שמעניין אותי, זה היה משמח אותי. השאלה שאני שואלת את עצמי היום היא מה יעשה לי טוב.
"אני עוברת תהליך. אם היית שואל אותי בגיל 21 את השאלות האלה, הייתי בטח עונה שבעוד שנייה אני מתחתנת ועושה שלושה ילדים. אינטימיות ומערכות יחסים זה אחד הנושאים שהכי מרתקים אותי. להגיד לך שיש לי תשובות? לא, כי אני בתהליך. ברגע שאמצא את האהבה הזאת, כל השאלות האלה יתבטלו, הכל כבר יהיה ברור ויקרה מעצמו".
ובכל זאת יצאה ממך תגובה מאוד אמוציונלית. למה, בעצם?
"כי יש לי מערכת יחסים מורכבת עם השאלות האלה, שעדיין לא פתרתי. יכולתי לענות 'כן' או 'לא' ולהמשיך הלאה, ופתאום חשבתי לעצמי, 'רגע, תשאלו מה יעשה לי טוב'. בן אדם צריך לדעת להשתיק את הרעשים מסביב ולהבין את המהות של החיים שהוא מחפש'".
• • •
אני פוגש אותה בלובי של מלון הילטון בפאריס. גבוהה ורזה הרבה יותר משחשבתי, וגם יפה יותר. יותר מעשרה אנשים, ישראלים וצרפתים, מקיפים אותה בהפקה הזאת, של הצילומים ל"הוניגמן". ביניהם הפרסומאי דוד אדלשטיין, צלם האופנה רון קדמי, הסטייליסטית סיוון חימי ושני עוזרים מקומיים שאחראים לאיפור, לשיער ולשיזוף הרגליים.
"בעיקרון דגמוּן זה כבר לא הבית שלי", היא מספרת. "יוצא לי פעמים ספורות במהלך השנה להצטלם כפרזנטורית, אבל בגלל שזאת קבוצה מיוחדת של אנשים, אני גם נהנית מזה. נכון, זה מעייף, לפעמים קר, אבל בסופו של דבר אני כאן עם אנשים שאני אוהבת, יוצרת תמונות חווייתיות ומרגשות, וזה שווה את כל המאמץ".
החוויה הזאת הופכת להיות קשה יותר בשעות הערב המאוחרות. ברחובות פאריס מתקיימת הפגנה פרו־פלשתינית נגד "חוף תל אביב" שהוקם בעיר, אבל הצרות של ההפקה כרגע באות מכיוון אחר לגמרי. גשם שוטף יורד בדיוק בלוקיישן המתוכנן על רקע מגדל אייפל המואר, וכולם מחזיקים אצבעות שהוא ייפסק.
חימי, הסטייליסטית המוכשרת שעבדה עם כל דוגמנית ובכל סיטואציה, לא תיתן לשום גשם להפריע לוויז'ן שלה. גם אנשי האיפור והשיער עובדים קשה כדי להחזיר למקומה כל שערה שמתבדרת ברוח. אז מנסים לגנוב פריימים בהפוגות. אחרי חצי שעה, כשהגשם פוסק לחלוטין, כולם משחררים אנחת רווחה.
אטיאס בעצמה לא מוותרת לרגע, ולמרות הגשם והקור, היא מתמסרת למצלמה ומרימה את המורל לכולם. המאמץ והעקשנות ישתלמו, כמובן: מהלוקיישן המסובך הזה תצא התמונה הנהדרת של אטיאס, שתיתלה אחר כך בשלטי החוצות בישראל.
"ברור שהגוף שלי רצה להיות מתחת לפוך עם חלוק וכוס תה חם", היא תגיד לי במלון על כוס תה חם. "אבל צוות שלם של אנשים בא לכאן והשקיע המון כסף כדי שהפרויקט יצליח, ויש לזה הרבה יותר השלכות מאשר התחושה הרגעית הזאת שעכשיו יהיה לי טוב. זה כמו אודישן שאתה מקבל, והכל נגדך באותו הרגע - אתה רטוב, קר לך, אתה נראה כמו מישהו שקיבל מחבת בפנים - והשאלה היחידה שאתה שואל את עצמך היא אם אתה ממשיך או מוותר".
היו מקרים בעבר שאמרת לעצמך, "די, אני עוצרת כאן"?
"כן. לפני שש שנים התקבלתי לשחק בסרט 'יום שישי ה־13', אחרי סאגה של חמישה חודשים. זה היה אחד התפקידים הראשונים שקיבלתי בארה"ב. הגעתי לסוויטה בטקסס, וחיכתה לי סלסילה מלאה במתנות, מחשב, טלפון, גאדג'טים, ואני אומרת לעצמי, וואו, ד'יס איז הוליווד. עשיתי את הדבר הנכון כשעזבתי את איטליה.
"אני מגיעה לסט, ויש שם מלא שחקנים צעירים בגילי, ובתפקיד שלי אני צריכה לגרות את בן הזוג שלי כדי שנלך לחדר, וכשנגיע לשם, אחד מאיתנו ימות. בזמן הצילומים הבמאי מרקוס ניספל מבקש ממני להיות יותר ויותר חושנית ופרובוקטיבית, וכל דבר שאני עושה לא מספק אותו.
"פתאום, באמצע טייק, הוא דוחף לי בקבוק שמן ליד ומבקש ממני למרוח על החזה. באותו הרגע, כשאתה בתוך הסצנה, אתה חושב שזה חלק ממה שאתה צריך לעשות, והראש שלך מנותק ואתה חווה משהו אחר. עשיתי את זה, אבל עדיין לא הבנתי את ההקשר.
"המשכתי לנסות לעשות כמיטב יכולתי עם הדבר הזה, אבל משהו התחיל להרגיש לי לא נכון. בשלב מסוים אמרו קאט. הבמאי הלך לדבר עם המפיק לשיחות ארוכות כאלה, וכשהוא חזר ביקשתי לראות את הקטע במוניטור, כדי להבין מה אני מפספסת. כשראיתי את זה על המסך, הבנתי שזה נראה בול כמו פרסומת לשיחות ארוטיות.
"לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אני רק בת 25, בתחילת דרכי בהוליווד, אחרי חמישה חודשים של אודישנים, בתחושה שכל הבנות בעולם רוצות את התפקיד הזה, ואני מרגישה שלא טוב לי עם זה, לא זאת השחקנית שאני רוצה להיות.
"באותו רגע קמתי, הודעתי שאני מסיימת, אמרתי לבמאי 'למה היית צריך שחקנית לתפקיד הזה, יכולת לקחת נערת בימבו'. זה היה 4 בבוקר. עזבתי את הסט, וכשנכנסתי לרכב של ההפקה פרצתי בבכי".
למה בכית?
"בכיתי כי לא ידעתי אם עשיתי את הדבר הנכון. בדיעבד, זו היתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיים, כי יכול להיות שהיתה לי קריירה אחרת לגמרי אם הייתי עושה את התפקיד הזה".
צריך הרבה אומץ כדי לעזוב את הסרט הראשון שלך בהוליווד.
"זה משהו שאתה מרגיש בגוף. אני מקשיבה לגוף שלי, ומשהו בפנים הרגיש לי רע בכל הגוף".
לאורך השנים, היו דברים שכן עשית ושאת מצטערת עליהם?
"בוא נגיד שלא כל דבר שעשיתי הייתי רוצה שיהיה בתיק העבודות שלי. ב־2005 עשיתי את 'ימים של אהבה' של מנחם גולן, וכשלקחתי את התפקיד לא היה לי מספיק ידע וניסיון כדי לדעת אם התסריט טוב או לא. אני לא מצטערת על זה לגמרי, כי זו היתה אחת החוויות הכי מלמדות עבורי, שם הבנתי שאיים גואינג טו סקול ללמוד משחק מבוקר עד ערב.
"באותו זמן הייתי בטוחה שאני מצטלמת לסרט של אלמודובר, אבל כשהבנתי שלא אז גם אני צחקתי מעשרות המערכונים שנעשו עליו ב'ארץ נהדרת'. בסרט הזה הבנתי שאני חייבת להכין את עצמי להיות תלויה רק בעצמי ולא להישען על במאי או על שחקן אחר. סו ת'אנק יו מנחם גולן, שבגלל החוויה הזאת הבנתי שאני צריכה ללמוד".
זו גם היתה תחילת הפרידה שלך מהדוגמנות?
"העבודה שלי כדוגמנית היתה רק לצורך פרנסה. בשום שלב לא היתה לי שאיפה להיות קייט מוס, ואני גם לא חושבת שיכולתי להיות קייט מוס. המטרה היתה לחזור לארץ וללמוד פסיכולוגיה. אמרתי שאחסוך מספיק כסף כדי לממן את הלימודים בלי לבקש מאמא שלי ובלי למלצר בקפולסקי, כי כשאני מתחילה ללמוד אני רוצה את הציונים הכי גבוהים, אני רוצה להיות הפסיכולוגית הכי טובה ושהטיפוסים הכי מורכבים יתייצבו אצלי בכורסה.
"ואז, כשלא גייסו אותי לצבא בגלל דלקת קרום המוח, זו בעצם היתה טריקת הדלת הראשונה, שהניעה את המעבר הזה לחו"ל. אמרתי לעצמי, עכשיו אני הולכת להיות דוגמנית ולוקחת כל עבודה, מפרסומת לנייר טואלט רב שימושי ועד גבינה מלוחה. לא היה אכפת לי".
• • •
הילדה הטובה מחיפה עזבה את הארץ לטובת קריירה טלוויזיונית ודוגמנות באיטליה. היא הגיעה למילאנו בתזמון מושלם, רגע לפני תחילת שבוע האופנה בעיר.
"כילדה שליווייס זה המותג הכי יוקרתי שיש לה בארון לא ידעתי בכלל שהשבוע הזה קיים, ואמרתי, אני אעשה סבב סוכנויות. אחרי סבב כושל בכל הסוכנויות הגדולות, שטיפלו בנעמי קמפבל וכאלה, הבנתי שאני ממש לא מעניינת אף אחד. הגעתי לסוכנות אחת ואמרתי להם שבטוח יש עבודות לדוגמניות שלא נולדו על המסלול של ארמאני, ולא אכפת לי שייתנו לי את כל השאריות. הייתי נטולת אגו, כי הבנתי שדוגמנית מצליחה אני לא אהיה.
"יום למחרת שלחו אותי למדידות של ורסאצ'ה. הגעתי למבנה מקושט באריות ופסלים, ואני מחכה עם עוד 400 דוגמניות לעבודה, שהיא סוג של להציג בשואו רום. פתאום עברה שם דונטלה ורסאצ'ה, עצרה לידי ואמרה: 'זאת יסמין גאורי הבאה'.
"קיבלתי את העבודה הזאת לשישים יום עם הרבה מאוד כסף. אבל אחרי חמישה ימים עזבתי".
על רקע האייפל. "כשיגיעו הקמטים אני אגיד, 'היי קמט, תצטרף אלינו'" // צילום: רון קדמי
שוב? אבל הפעם זה היה בדיוק מה שרצית.
"אני אומרת לך שוב, יש מחיר שאני לא מוכנה לשלם, וזה המחיר הנפשי, שבו אתה מרגיש לא טוב עם עצמך. הרגשתי שהתייחסו אלינו כאל חתיכות בשר, ושום כסף לא יקנה אותי".
בהמשך היא חברה לסוכנת חדשה, ויחד הן כבשו את איטליה. זה התחיל בתפקיד הדוגמנית היפה שמעבירה מעטפות למנחה, המשיך בדיאלוג קצרצר וצחקוקים, ונגמר בהנחיית תוכנית מרכזית בפריים טיים בארץ המגף.
שנים ספורות אחר כך, בגיל 25, אחרי שעשתה הרבה מאוד כסף וכבשה את ליבם של האיטלקים בבית עם המבטא המתגלגל והצחוק המלכותי במאות שעות בפריים טיים, החליטה אטיאס לעשות שוב שינוי, הפעם בכיוון הוליווד.
"לא הייתי סולחת לעצמי אם לא הייתי מנסה. אם הייתי נשארת באיטליה הייתי עושה המון כסף, אבל לא הייתי נהנית מהעבודה עצמה. ברור שזה כיף לקבל הערכה כלכלית על מה שאתה עושה, אבל זה לא השיקול המכריע שלי בבחירת העבודות. בכל פעם שאני מנסה לעשות בחירות שהן יותר כלכליות, אני מרגישה שלא טוב לי. הניצחון המוחלט מגיע כשאתה נהנה משני העולמות: גם עושה משהו שאתה אוהב, וגם מקבל עליו הרבה כסף".
היום מזהים אותך ברחוב באיטליה?
"אני לא חושבת. בשביל שיזהו אותך ברחוב אתה צריך להיות בתדירות אחרת ובתודעה שונה. עשיתי שם שלושה שערים השנה, אבל זה לא מספיק".
היה לך קשה לעזוב את איטליה?
"כן, כי עשינו כל כך הרבה דברים, והאיטלקים חיבקו אותי והתחלתי להיות חלק מפעילויות חברתיות. אתה בונה לעצמך חיים במקום שכל כך אוהב אותך ואתה כל כך נהנה בו. הכרתי שם חברים, התנאים היו נפלאים, והרגשתי שבמאים גדולים מסכימים להיפגש איתי ולעבוד איתי, וחששתי שזה משהו שלא אחווה בארה"ב.
"בפועל לקח לי שנתיים לארוז את המזוודות. הבנתי את המורכבות של להתחיל הכל מהתחלה, לבקש שוב אישור עבודה, לחפש איפה לגור, ואני לא מכירה אף אחד. מאיפה להתחיל בכלל? גם הייתי בת 25, לא בת 18 שיש לה את כל הזמן שבעולם".
למה זה אף פעם לא הספיק לך?
"סטורי אוף מיי לייף. יש משהו בי שאף פעם לא מספיק. אני רוצה תמיד לנסות חוויות חדשות, לגדול, לאתגר את עצמי".
עשית הרבה כסף באיטליה?
"בשביל ילדה בגילי, כן. לא מיליונים כמו קארה דלווין (דוגמנית־על בריטית; ע"ס), אבל כן. התפרנסתי בזכות עצמי ודאגתי שיהיו לי חיים נפלאים. מצד שני, לא הייתי נכנסת לחנויות יוקרה וקונה תיקים של 'דיור' באלפי שקלים".
עד כמה הכסף הוא שיקול אצלך?
"שיקול מזערי".
אולי כי היום את כן יכולה להרשות לעצמך?
"תמיד זה היה ככה, כי לא גדלתי עם הערכים האלה. את ההורים שלי עניין שהמקרר בבית יהיה מלא ושהשולחן יהיה שמח. ואיך השמחה הזאת באה לידי ביטוי אצל מרוקאים? כשהילדים באים ואוכלים. היום, 80 אחוז מהחיים שלי זה יצירה ו־20 אחוז היבט כלכלי".
את מעורבת במה שקורה בחשבון הבנק שלך?
"לא, אבל אני בטוחה שאמא שלי כן. היא מנהלת לי אותו. היא יותר אחראית. מעניין אותי יותר ליצור את הכסף מאשר לחשב אותו. אני דוהרת, ואמא שלי עוצרת את הסוס שדוהר".
ובכל זאת, מה את עושה עם הכסף שאת מרוויחה?
"בשנים האחרונות אני משקיעה בנדל"ן. קניתי בית בארה"ב כי רציתי לגור שם, וקניתי דירה בתל אביב, להשקעה. אם הייתי נכנסת לזה הייתי מתעמקת, אבל זה לא התחום שלי. העדפתי לחבור למישהו שכבר מבין בזה".
• • •
כבר 15 שנה שהיא לא בארץ. כשהיא באה לארץ, היא ישנה בבתי מלון בתל אביב, ונוסעת לבקר את ההורים בסופי שבוע. יש לה שלושה קווי טלפון: ישראלי, אמריקני והונגרי, שהתווסף בשנה האחרונה במהלך צילומי הסידרה "הרודן".
אחרי כל כמה משפטים רצופים בעברית, לעיתים עם שגיאות של זכר־נקבה, מגיע אצלה משפט באנגלית במבטא המושלם. המילה שחוזרת על עצמה אחת לכמה דקות היא "דפיניטלי".
"עכשיו יש לי קצת נסיגה באנגלית, בגלל שחצי שנה דיברתי עם מבטא ערבי בשביל הסידרה", היא מסבירה. "אני עובדת על זה עם פקק בפה, וכשאחזור לאל.אי אהיה חייבת לעבוד על זה שוב. זה הכל עניין טכני, ורק אחרי שעות של אימון אתה יכול לשנות את הצורה של הפה".
לפעמים נדמה לי שהאנגלית שלך יותר טובה מהעברית שלך.
"קשה לי להתבטא בצורה לא רהוטה, אבל אני חייבת לסלוח לעצמי, כי אני לא גרה בארץ כבר 15 שנה. אם היה לי זמן לפני הפגישה שלנו, הייתי קוראת ספר בעברית כדי להחזיר את השריר הזה לפעולה".
בשנים האחרונות הצליחה אטיאס לקבל תפקידים משמעותיים ומגוונים. חשפנית חרדית לשעבר בסידרה "אלנבי", בתו של דיפלומט הודי בקומדיה האיטלקית "נשואים היום", מכשפה בסרט הקאלט של במאי האימה דריו ארג'נטו "אם הדמעות" וצוענייה אלבנית לצד אדריאן ברודי בסרטו של פול האגיס "גוף שלישי".
בין לבין גם זכתה בפרס שחקנית השנה בפסטיבל הסרטים Capri Hollywood באיטליה, וכבר יש כוכב על שמה בשדרת הכוכבים של בלגיה, לצד פנלופה קרוז וליאם ניסן.
ההישג האחרון שלה היה כשקיבלה את תפקיד האישה הראשונה של המזרח התיכון בסידרה המצליחה "הרודן", שכתב גידי רף, וכבר צולמו שתי עונות שלה (עם הבטחה לעונה שלישית).
כשישראלי מעורב בפרויקט, זה בטח מקל.
"אני זוכרת שנכנסתי לאודישן ואמרתי לו, כמו ילדה מתלהבת, 'איזה יופי שיש פה באולפנים חניה עם השם שלך'. ואז הוא אמר לי באנגלית, 'אנחנו מוכנים כשאת מוכנה', והבנתי שאני בחדר מקצועי לחלוטין ואני צריכה להשתיק את הילדה המתלהבת מחיפה.
"עשיתי את האודישן, והיה שם הרגע הזה, שהרגשתי שמשהו קורה. אבל לקח להם המון זמן לחזור. ואז הם הודיעו שזה לא יתקדם מעבר לשלב הזה, משפט שהוא סיוט של כל שחקן. התברר שהם לא רצו אותי כי אני צעירה מדי, ובסידרה אני אמורה לשחק את מלכת המדינה עם ילד בן 20.
"בשלב מסוים כתבתי לגידי שנשים מהמזרח התיכון מתבגרות יפה לגילן, וגם הוספתי שאני אפילו מוכנה להתאסלם, אם צריך. רק אחרי שמונה חודשים חזרו אלי עם תשובה חיובית".
את זוכרת את הרגע שהודיעו לך?
"בטח. הטלפון תפס אותי בשירותים".
בשירותים?
"כששחקן מחכה לתשובה, הוא לוקח איתו את הטלפון לכל מקום. זה תמיד טקס כזה, שיחת ועידה עם כל הסוכנים, ומודיעים לך שקיבלת את התפקיד".
• • •
כל העשייה הזאת והרצון לגדול ולעבור ממקום למקום לא באים על חשבון דברים אחרים?
"שום דבר לא בא על חשבון משהו אחר. היום הוא ארוך, והשנה מלאת ימים. זה רק מחזק ומעצים אותי כבן אדם. כשאני עם המשפחה אז אני עם המשפחה, וכשאני עם בן זוגי אז אני איתו, ואף אחד לא ייקח את הזמן הזה. אולי זה יצריך ממני מאמץ יותר גדול.
"אם אני מצלמת עכשיו במשך הרבה זמן, יום יום, אז כדי להיות עם המשפחה אני אטיס אותם אלי, וכשהם יגיעו אפנה להם את הזמן. כשאני בישראל אין מצב שאני לא לוקחת מונית ונוסעת לחיפה להורים שלי. אין מצב שאני מוותרת על סחנה (חמין) עם אבא. אז נכון שזה דורש תכנון של הזמן, אבל בשום אופן אני לא מוותרת".
התחושה היא שהקריירה שלך היא בראש סדר העדיפויות.
"זה היה נכון כשהתחלתי את הקריירה ורציתי להרגיש ביטחון בתפקיד, אבל היום אני לא שם. בהתחלה הרגשתי את הטוטאליות הזאת וחייתי אותה. התפקיד של הצוענייה ב'גוף שלישי' חייב אותי לא להתקלח שלושה חודשים, וזה עשה את העבודה שלו. הגעתי לדקויות בפרטים והשגתי את התפקיד, שפתח לי דלתות אצל הרבה אנשים בארה"ב ועוד יביא לי דברים".
גם על הסט הגשום היית כל הזמן באנרגיות חיוביות. זה תמיד ככה?
"אני בן אדם מאוד אמוציונלי. אני יכולה להיות הכי למעלה ואני יכולה לרדת הכי למטה, למקום הכי חשוך. כל התסריטים שאני כותבת נכתבים כשאני הכי למטה. זה יכול להגיע בכל רגע.
"מצד שני, אני מסתכלת על התפקידים המורכבים שקיבלתי, וזה חייב להעיד על משהו. ברור שרציתי את הקריירה הזאת ורציתי תפקידים מורכבים. לא רציתי קריירה של לקפץ על מכוניות ולירות על חייזרים. זה לא מה שדמיינתי.
"קריירות מופלאות בעיניי הן כאלו של שחקניות שהעבירו סיפור שריגש אותן, כמו מריל סטריפ ופנלופה קרוז. שם רציתי להיות, וכנראה שמשהו בי מספיק מורכב כדי להבין את העומק של הדבר הזה. אולי בגלל זה קיבלתי את התפקידים שקיבלתי".
עם אשרף ברהום בסידרה "הרודן". "אמרתי שאני אפילו מוכנה להתאסלם, אם צריך" // צילום: Fox
זו הסיבה שקיבלת את התפקיד ב"הרודן"?
"ב'הרודן' יש כמה נשים, ואני מרגישה שהמורכבות שלי, המורכבות של מורן שמחפשת כל הזמן, ענתה לדמות של לילה. כמובן שאין לי קשר לאישה הראשונה, כי לא גדלתי בתנאים מפנקים, אבל המורכבות של העולם הזה של לילה קיימת אצלי".
הטוטאליות שלך נובעת מתוך רצון לרצות מישהו?
"דפיניטלי קיים הרצון לרצות את ההורים, ואחר כך את הסביבה. אני לא מאמינה ביצורים האלה, שעושים את זה רק בשביל עצמם, בטח שלא אמנים, סורי".
התאכזבת ש"גוף שלישי" נכשל מבחינה מסחרית?
"איכזב אותי לגלות שאנשים לא מוכנים לזה עדיין, אבל מראש ידענו שזה סרט שמצריך מחשבה. איכזב אותי, כי זה סיפור שצריך לספר. אני מעריכה ונהנית מקומדיות, ואני יכולה לראות את משפחת קרדשיאן, אבל לא בשביל זה אני בעסק".
• • •
איך היחס של התקשורת הישראלית כלפייך?
"אתה יכול לדעת יותר טוב ממני, כי אתה חלק מזה, ואתה גם נמצא יותר ממני בארץ. אני לא תמיד קוראת ורואה. בגדול אני מרגישה שהיחס הוא חיובי".
יכול להיות שלא מפרגנים לך מספיק?
"אנשים מאוד קרובים אלי תמיד אומרים לי שבארץ לא מפרגנים לי מספיק, שלא מספיק מכירים את מה שאני עושה ולא באמת מבינים מה אני עושה. בסופו של דבר, אני לא מתַקשרת כל דבר שאני עושה. אני פשוט עושה ומתקדמת הלאה".
כל אחד שמשיג משהו רוצה שיידעו.
"לגמרי. אני לא נמצאת כל יום או כל יומיים בתקשורת, אבל כשיש כתבות גדולות על הקריירה שלי ושני סרטים דוקומנטריים על הקריירה שלי ('סינדרלה' ו'בגוף ראשון'; ע"ס), אז אנשים כן מקבלים את התמונה".
יש תחושה ששחקניות אחרות בחו"ל מקבלות יותר חשיפה.
"גם איילת זורר היא שחקנית שעובדת המון אבל לא מקבלת תמיד את האפקט הזה שאתה מדבר עליו. אני מעדיפה את הקרדיטים של איילת על פני אלה של בר רפאלי, כי אנחנו במקום אחר ולא נמצאות באותה המשבצת.
"בר עושה עבודה מצוינת, ושאפו. היא בחרה בדרך הזאת ובמסלול הזה, והיא עושה את זה מדויק בשבילה. אני לא הייתי רוצה שכל יום יכתבו בעיתון מה אני עושה, כי יש לזה מחיר. אני גם לא רוצה שיצלמו אותי בביקיני בים, כי כשאני הולכת לים אני רוצה לשבת עם בטן בחוץ, עם כוס שמפניה וגלבייה על הראש".
אולי סתם מתקשים לפרגן לך בארץ, בניגוד למקומות אחרים בעולם?
"אני לא מרגישה את זה, כי מי שכותבים על השחקניות המובילות הם קליקה מאוד קטנה של כתבי רכילות. על בר רפאלי כותבים ברכילות. הכתבה הזאת שאתה עושה עכשיו היא לא כתבת רכילות מבחינתי, אלא כתבת תרבות.
"בסרט 'גוף שלישי' קיבלתי ליווי תקשורתי טוב, אנד ד'אט ווז דפיניטלי מיי בייבי. זה באמת סרט שאני מרגישה שהוא חריג ביצירה שלו, בפיתוח שלו, והוא אנבליוובל לכל שחקן בעולם, לא רק לשחקן שמגיע מחיפה להוליווד.
"אתה מבין, בארה"ב אני כן מקבלת את הנישה הזאת של שחקנית מוערכת, וזה הכי מפתיע, כי זה השוק הכי תחרותי, עם השחקניות הכי גדולות בעולם. זה התוכן שאני מייצרת היום. אם הייתי מייצרת תוכן של ימי הולדת או ליין של ביקיני חדש, אז יכול להיות שהייתי מקבלת את השער במגזין גברים ואת הכתבה ב'גיא פינס'. המקום של התרבות בארץ הוא יותר צר".
מצד שני, בתחילת הדרך שלך, ליווי תקשורתי היה חלק בלתי נפרד מהקריירה שלך.
"זה היה משהו שהתחבר לקריירה שלי באותה תקופה. זו היתה קריירה מסחרית בתוכניות אירוח, ומן הסתם, מתעניינים בחיים שלך בצורה יומיומית".
זה לא חסר לך?
"נוט רילי".
את קוראת רכילות?
"לפעמים כן, כי חשוב לי לדעת מה קורה, וחלק מהאנשים שכותבים עליהם הם חברים שלי. בדיוק קראתי שלאורי פפר יש יום הולדת, והוא ראה שאני בארץ, אז הגעתי והיה לי ממש כיף.
"אבל אם הייתי רוצה שהחיים שלי ייראו ככה? ממש לא. יהיה לי מאוד מאוד קשה. אני לא במקום הזה יותר. לא מעניינת אותי הרכילות, מעניינת אותי המהות. ומה שיניע אותי זה לא לעשות שופינג, אלא לשבת בפארק.
"אני חייבת לחזור לפינה שלי, לשקט שלי, לכתוב שעות. הייתי רוצה איזה בית בכפר בטוסקנה. הטיול הכי מדהים שחוויתי היה בכפר שאין בו מסעדה. ישנתי בבקתה בלי קליטה סלולרית. נחתי, קראתי ספר, ביליתי עם חברים".
• • •
מה מורן אטיאס של היום חושבת על מורן אטיאס של תחילת הדרך?
"'מי זאת הילדה הזאת, שקופצת שם? אני לא יודעת מי היא'. הייתי איזו ילדה באיטליה, שהיתה מאושרת מלקפץ בחצאיות ולגלגל את הלשון באיטלקית עסיסית".
יש לך קלטות של זה?
"במשך שנים שהייתי בפאקינג פריים טיים, אמרתי לאמא שלי, אולי תשימי לוויין, שתוכלי לראות מה הבת שלך עושה? עד שערוץ 10 לא הגיעו והתקינו לה לוויין כדי לצלם אותה צופה בי אחרי חמש שנים שאני שם, היא לא ראתה".
אם יציעו לך היום להנחות תוכנית אירוח?
"הציעו לי עכשיו בישראל, אבל אמרתי לא. לא כרגע. זה כן משהו שהייתי רוצה לעשות, אבל יש דברים אחרים שהייתי רוצה לעשות קודם. אני איהנה לעשות משהו בסגנון אופרה ווינפרי, אבל זה אומר שלא אוכל לעשות פרויקטים אחרים, שמתבשלים לי בראש ושלא אירגע עד שאצליח לממש אותם.
"אני יכולה להמשיך להיות רק שחקנית, וזה נפלא ומדהים, אבל עכשיו אני רוצה ליצור את הסיפור. זה מה שמספק אותי".
אז למה בכל זאת את מדגמנת?
"אני הכי לא מרגישה שאני מדגמנת. אני מובילת מותג אופנה בישראל או חברת משקפיים, שזה מיזם עסקי שאני אוהבת. אני מתייחסת לזה כאל בנק שלי לדברים שאני אוהבת, כי יש לי הרבה תחביבים שעולים הרבה כסף. סדנאות הכתיבה שאני עוברת בלוס אנג'לס עולות לי מאות אלפי דולרים.
עם אל פאצ'ינו. "וואו, ד'יס איז הוליווד" // צילום: מהאינסטגרם של מורן
"אני רוצה לאפשר לעצמי לכתוב תסריט עם פול האגיס ולא לעבוד, ואני יכולה לאפשר את זה לעצמי בזכות הקמפיינים האלה. בסופו של דבר אני גם נהנית וכיף לי, אבל זה לא משהו שמטעין ומרגש אותי. אני לא רואה את הפרסומת ואומרת, 'וואו, זה שינה אותי, זה הפך אותי', אבל נהניתי מיצירת התמונה. אני לא רודפת אחרי זה ואני לא מחפשת את הקמפיין הבא שלי, אבל גם לא חושבת על היום שאפסיק".
את בוררת קמפיינים?
"הציעו לי לא מזמן פרויקט שלא רציתי. אמרו לי, 'את תהיי על שלטי חוצות בכל ישראל'. אז מה? נכון שיש בזה משהו, אבל זה לא מטעין אותי".
אי אפשר להתכחש לזה שהמראה החיצוני מאוד עזר לך בחיים. כשאת מסתכלת במראה, מה את רואה?
"קודם כל גבות. אני לא רואה פנים. מגיל קטן יש לי תסביך גבות, וכנראה שזה גנטי, כי אחותי (שני אטיאס, גם היא דוגמנית; ע"ס), לפני שהיא הולכת לישון היא מסרקת את הגבות".
מה לגבי קמטים?
"עדיין אין לי, אבל כשזה יגיע, אני אגיד, 'היי קמט, תצטרף אלינו'. וזה יגיע".
את מרגישה סמל סקס?
"היום לא. אני מרגישה שמסתכלים עלי, אבל ממשיכה הלאה ולא מתעסקת בזה שהסתכלו עלי. היתה תקופה שבאמת הרגשתי שחרמנים עלי, אבל היום, כשאני מתעסקת בדברים אחרים ומתלבשת קצת אחרת, זה אולי דיכא את העניין הזה.
"אני הולכת עם קרוקס. כשהבן זוג שלי נעל קרוקס בפעם הראשונה, אמרתי לו שזה מוריד. אבל שלושה חודשים אחר כך מצאתי את עצמי עם קרוקס בעצמי".
ובכל זאת, בארוחת הערב ספרתי לפחות שלושה גברים שלא הורידו ממך את העיניים.
"שמתי לב רק לאחד, באמת היה קשה לפספס אותו. אני זוכרת שבשלב מסוים, כשהייתי באיטליה, התחיל להפריע לי שמכניסים אותי לרשימת הנשים הסקסיות בעולם. אני לא סקסית, אני מעבר לזה. אבל עם הזמן למדתי לקבל את זה כמחמאה.
"היום אני בכלל לא חושבת על זה. אני יודעת שאני משדרת חושניות, ואני מרגישה עם זה בנוח. אני אישה, ואני מאוד אוהבת לגעת בגברים ובנשים. איי לאב פיפל".
ברחוב בפאריס // מתוך האינסטגרם של מורן אטיאס
היית פעם עם אישה?
"לא בהגדרה. אני אגיד לך מה כן ראיתי את עצמי בו. יש לי הרבה חברות שחיות עם בנות זוג, ומאוד אהבתי את השותפות ביניהן. ראיתי בזה משהו מדהים. כנ"ל לגבי גייז".
את רואה את עצמך בזוגיות עם אישה?
"כן, אבל אני לא יכולה לוותר על המשיכה שיש לי לגברים".
• • •
הקריירה בארץ חשובה לך?
"ברור, בסופו של דבר, ולפני הכל, אני ישראלית. התחושה הזאת רק מתעצמת כשאתה גר בחו"ל".
את הולכת לאודישנים בארץ?
"בארץ לא משנה מי אתה - גם אם אתה ליאור אשכנזי האדיר או יהודה לוי המוכשר, מבקשים ממך אודישן. ואני יכולה להבין את זה. הציעו לי שלושה תפקידים ללא אודישן, כי אלה יוצרים שמכירים אותי. קשה לי למצוא זמן פנוי כדי לצלם אודישן ולשלוח. האודישן האחרון שעשיתי היה ל'אלנבי'".
את רואה את עצמך חוזרת לארץ?
"אחרי המלחמה רציתי להיות רק בישראל. דווקא המלחמה חיזקה את ההרגשה שזה המקום שאני הכי יכולה להרגיש בו בבית. במקום מסוים הייתי רוצה לנסות להביא את האנרגיה החדשה שלי ולשנות דברים, כי אני לא פסימית לגבי העניין של חיים בשלום אחד עם השני".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו