בנאומו של חבר הכנסת ג'מאל ("היא לא אמרה לי שלום") זחאלקה השבוע בכנסת, נגד מפלגת העבודה, הוא הכריז בין היתר: "הליכוד בונה התנחלויות ליד היישובים הערביים, אתם בניתם את הקיבוצים שלכם, את הסוציאליזם שלכם - על האדמות של החורבות שלנו. ואתם באים ומדברים בשם הצדק החברתי".
האמירות הללו של ח"כ זחאלקה (הרשימה הערבית המשותפת) חשובות הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. זחאלקה נגע בקצות השורשים המדממים של העימות על הארץ. הריב שלו עם ח"כ סתיו שפיר פחות חשוב, למרות שהאבחנה שלו בעניין הגזענות של השמאל היא מדויקת. הדברים של ג'מאל זחאלקה חשובים כי מה שהוא אמר בעצם זה שהוויכוח הוא לא על 67' ולא על ההתנחלויות, אלא על עצם קיום המדינה, גם בקווי 48'.
שהרי אם הקמתה של מדינת ישראל הקטנה בקווי 48' היא שעשתה את העוול הגדול, ובכל מקרה עוול גדול יותר מאשר הקמת ההתנחלויות שלא הביאו לפינויו של שום ערבי מביתו, כפי שציין זחאלקה בצדק, אזי צריך לחשוב מחדש אם הסכסוך ניתן לפתרון בדרך של שטחים (כלומר החזרת שטחי 67') תמורת שלום. שהרי השטחים, שבעזרתם ניתן לתקן את העוול הגדול שעליו מדבר זחאלקה, אינם השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, אלא השטחים שעליהם הוקמה ישראל הקטנה אחרי מלחמת השחרור.
כפי שטוען זחאלקה, העוול הגדול לא נעשה ב־67' אלא ב־48', כאשר ערבים נעקרו מבתיהם שעליהם הוקמו יישובים יהודיים. למעשה זחאלקה מאשר את התזה העיקרית של הימין: ההתנחלויות הן לא הבעיה ומעולם לא היו. הבעיה היא ההתעקשות של היהודים לחזור אחרי אלפיים שנה למולדתם ההיסטורית שממנה הוגלו. הבעיה, אומר לנו זחאלקה, היא לא תחת הפנס - שמאיר על אריאל ויישובי בקעת הירדן - אלא הבעיה נמצאת בעצם במשפט הראשון של מגילת העצמאות.
כך שאם גם אחרי ההתנתקות נשאר מישהו שחי תחת האשליה שניתן להשיג שלום תמורת שטחים, ושמדינה פלשתינית ביהודה ושומרון תשים קץ לסכסוך עם העולם הערבי, זחאלקה תיקן השבוע טעות זו. הוא עשה מעשה חשוב: כי לשם שינוי שמענו את האמת.
מה שמוביל אותנו כמובן אל ימי התפארת של ממלכת טרנסילבניה, ימי שלטונו של ולאד צפש השלישי, המוכר יותר בכינויו דרקולה.
בימים שבהם נעשה ניסיון מרידה שבראשו עמד אדם שכינויו "הפרופסור", דרקולה דרש לעמוד בראש הרכב השופטים ששפטו את "הפרופסור", וכך היה. המשפט החל, ודרקולה הזהיר את "הפרופסור" שעליו לומר רק את האמת.
מייד אחר כך הכריז דרקולה: "אדון תובע, מה יש לך לומר?"
התובע נעמד, מתח את החזה, והכריז: "האדון 'הפרופסור' נאשם שניסה להדיח את שליטנו הנאור ורב־החסד דרקולה".
אז הגיע תורו של דרקולה, הפעם בתפקיד אב בית הדין, לומר את דברו: "אדון 'פרופסור', מה יש לך לומר על כך? רק הרשה לי להזכיר לך שעליך לדבר רק אמת".
"הפרופסור" חשב לרגע, ואז פתח את פיו: "הוד מעלתך, במגבלות שאתה מטיל עלי, איני יכול לומר אף מילה".
היכן נמצאים הגזענים
זה הרגע שבו ראוי לחזור אל נקודה אחרת בדבריו של זחאלקה, על הגזענות של השמאל. זו אבחנה מדויקת שלא תמיד שמים לב אליה.
התפיסה שלפיה צריך להיפרד מהשטחים ומהערבים שחיים עליהם היא מעצם הגדרתה גזענית, מאחר שבבסיסה עומד פחד מנוכחות ערבית לצד היהודים, שאם כבר מדברים, לא בהכרח מבוסס על עובדות. לכן, כמו שח"כ זחאלקה אמר, לאנשי ימין אין בעיה ללחוץ לו יד ולברכו לשלום, כי הם אלה שמתכננים לחיות יחד.
ואכן, כל מי שמגיע לכמה ממרכזי הקניות המשותפים ליהודים (מתנחלים) ולערבים ביהודה ובגוש עציון ובבנימין, רואה איך נראים חיים משותפים, ורואה שזה אפשרי. יש מי שבפועל חיים יחד ויש מי שמטיפים להיפרדות וקוראים לזה סובלנות. ח"כ ג'מאל זחאלקה שרט השבוע את הציפוי המלאכותי שנקרא הסובלנות של השמאל. נאומו היה התרומה הכי משמעותית לשלום בתקופה האחרונה.
המחדל
נציג של ארגון דאעש אמר השבוע לעיתונאים, שבין הפליטים לאירופה, הצליח ארגונו להחדיר 4,000 מאנשיו, שאמורים לבצע מאות פיגועים. נעזוב את הנטיות להגזמה של החבורה הזו, אבל בכל מקרה מדובר במחדל ענק, ולאו דווקא של האירופאים. 4,000 אנשי דאעש, וזה הכל? רק מאות פיגועים?
עד כמה בטלנים הם צריכים להיות כדי שכל אחד מהם יבצע בממוצע פחות מפיגוע אחד?
הרצוג כבר לא רוצה
למה חייבים תמיד לראות את השלילה? למה לא להסתכל על החיוב? ההצעה של יצחק הרצוג לקלוט פליטים סורים מבטיחה שהוא כבר לא יהיה ראש הממשלה. אם לדייק, הרצוג הבהיר בקולו שלו כי אין לו כל כוונה להתמודד על ראשות הממשלה.
שהרי אפילו הוא מבין שעם הרעיון לצרף לתמהיל האריתריאי־סודאני שלנו גם נציגים סורים, אי אפשר לבקש את קולות הבוחרים. אז הרצוג התייאש מהרעיון להיות ראש ממשלה ולכן הוא מרשה לעצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו