1. בסיום המשחק מול פולין שלשום התחבקו עומרי כספי וגל מקל בחום רב, חיבוק שהיה משולב בריקוד. זה היה סמלי מאוד: אחרי שמונה שנים של הליכה במדבר (העלייה האחרונה של נבחרת ישראל לשלב השני באליפות אירופה היתה ב־2007), ישראל שבה למפה, ובפעם הראשונה זה קורה עם הדור המוכשר הזה שבראשו שחקן אן.בי.אי וזה שחרת על דגלו את האן.בי.אי, למרות שהיה שם מעט.
הצמד כספי־מקל סומן כדבר הבא מאז שיחקו יחד בנבחרות הנוער, כזה שצריך להוביל את ישראל חזרה לקדמת הבמה. זה התעכב בכמה שנים, אבל הגיע סוף סוף.
"אני ועומרי דיברנו על זה כל הזמן, שבשנים שאנחנו בנבחרת עוד לא עלינו שלב. כמעט כל הנבחרת לא עשתה את זה עדיין, ועכשיו זה כיף גדול. תמיד אמרתי שאני הכי מאמין בשחקן הישראלי. בנבחרת שלנו יש רוח שלא הרגשתי הרבה שנים", אמר מקל. עוזר המאמן, ליאור ליובין, חידד: "כשהשמיצו את השחקן הישראלי, זה לא היה בצדק. יש כאן שחקנים עם אופי חזק, יכולות ומוסר עבודה גבוה מאוד".
מי שבעיקר הוריד את הקוף מהגב הוא כספי, שבאליפות הקודמת הואשם בכך שניסה לקחת על עצמו יותר מדי. באליפות הזו הוא בוגר בשנתיים והוא גם הקפטן, דמות מרכזית שסוחבת את החבורה. הוא הצהיר שהוא מאמין בנבחרת הזו גם בימיה הקשים ואמר שאינו מופתע מההישגים ומהניצחונות: "יש לנו נבחרת מוכשרת מאוד".
כספי (משמאל). הוריד את הקוף מהגב // צילום: אלן שיבר
2. הנבחרת הנוכחית הופיעה כמעט משום מקום: הכנה רעועה, פציעות וחיסורים היו מנת חלקה. מישהו זוכר, למשל, שליאור אליהו החמיץ שבוע מההכנה? שיוגב אוחיון הגיע באמצע? שעד לרגע האחרון לא היה ברור אם יניב גרין יהיה כשיר, אחרי חצי שנה של פציעה? כל זה הוביל למאזן מביך במשחקי האימון לפני האליפות ולרמת ציפיות נמוכה.
התחושה היתה שעליית שלב היא סיבה למסיבה גדולה, אך בסופו של דבר הנבחרת עשתה הרבה יותר מזה, ומלבד הניצחונות גם שיחקה כדורסל יפה שזכה לשבחים במונפלייה. למעשה, נבחרת ישראל שברה מחסום גדול - באליפות הנוכחית היא רשמה שלושה ניצחונות, בדיוק כמו בכל שלוש האליפויות הקודמות ביחד.
מקל (משמאל): "בנבחרת שלנו יש רוח שלא הרגשתי הרבה שנים" // צילום: אלן שיבר
3. המאמן ארז אדלשטיין זכה ללא מעט ביקורות אחרי הסיום האכזרי מול בוסניה, אבל גם עם זה הוא הצליח באליפות. המחויבות של השחקנים היא הפרמטר הכי בולט. אדלשטיין הדביק את כולם בתשוקה שלו. "בשבילי, לאמן את הנבחרת זה הדבר הכי גדול שיש", אמר המאמן הלאומי.
אדלשטיין זיהה חולשות אצל היריבות והלך עליהן: את הרכב הפורוורדים שיכול לנצח את רוסיה, את ההתמכרות של הפינים לשלשות ואת בעיית הולכת הכדור אצל פולין. את כל זה ידעו השחקנים לנצל מצוין.
אדלשטיין, שזכה למקלחת מים בחגיגה בחדר ההלבשה אחרי הניצחון על פולין, אמר: "אני מעדיף מקלחת כזו מאשר מקלחת מסוג אחר".
אדלשטיין: "שאלו אותי באחד הראיונות אם יש מנהיג לנבחרת ואמרתי שכשיש דרך ושיטה וכולם משחקים ביחד, ברגע מסוים כל אחד יכול להנהיג. יש לנו 12 מנהיגים על המגרש. השחקנים חרתו על דגלם מהרגע הראשון שהם יעשו את זה, הם מאוד מאוחדים".
משהו על הרוח המיוחדת ששררה במונפלייה אפשר ללמוד ממה שאמר אדלשטיין על ליאור אליהו אחרי הניצחון על פולין: "הוא עובר תקופה קשה באספקטים אחרים של החיים, ואנחנו גאים להיות כאן בשבילו".
אדלשטיין עבר לא מעט קשיים בקריירה שלו, ויש קונצנזוס שהוא לא הביא את כל כישרון האימון שלו לידי ביטוי. הוא סוחב כמה פצעים מסיום שתי הקדנציות שלו בהפועל ירושלים ומהסיום שהיה לו בהפועל ת"א. האליפות הזו היא התיקון שלו.
4. גור שלף, פרשן ערוץ הספורט, שיחק אצל אדלשטיין בנבחרת הקדטים ובהפועל גבת והיה בעצמו בארבע אליפויות אירופה: "מלכתחילה כולם ידעו שיש בנבחרת שחקנים מאוד מוכשרים, אבל ההכנה הובילה לפקפוק. אני דווקא חשבתי שיהיה טוב, כי יש כאן כישרון והרבה מאוד אופי, שזה הדבר הכי חשוב בכדורסל. כולם גם בגיל טוב - לא צעירים מדי או לא אחרי השיא. זו נבחרת שיכולה להמשיך לאליפות הבאה בלי שום בעיה".
מה עם הצוות המקצועי?
"כששאלו אותי אחרי האליפות שעברה מי צריך להחליף את אריק שיבק, אמרתי שזה צריך להיות או דיוויד בלאט או אדלשטיין. הנבחרת מאוד חשובה לארז, הוא מאמן נהדר שצעד הרבה שנים במדבר וגם לו מגיע קצת נחת".
ומה המטרה הבאה של אדלשטיין? הוא חושב רחוק, ובגדול: "האולימפיאדה. זה לא חלום, זה ביג טיים של חלום". אגב המשחקים האולימפיים, כדי להגיע לשם ישראל צריכה לעבור קודם כל את שמינית הגמר. שתי הנבחרות שיתמודדו בגמר האליפות יעפילו אוטומטית לריו 2016, ומקומות 7-3 ימשיכו לטורניר הקדם־אולימפי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
