חוף הדרך

צילום: לירון אלמוג // חוף מכמורת. לא מספיק מוכר ולכן גם לא המוני

ישבנו על החול של חוף מכמורת, אחד החופים הרגועים בארץ, וחשבנו כמה אנחנו לא רוצים שהקיץ ייגמר. החוף היפהפה, שבו מפרצונים קטנים ומי ים צלולים וכחולים, היה עמוס בצדפים ובקונכיות בצבעים, וידיים קטנות חזרו עמוסות באוצרות הים, שהוחזרו אחר משחק למי הים.

מקום ליד הים

פירוש המילה "מכמורת" הוא רשת דיג, והשם הפשוט התאים למושב הקטן שהקימו בסמוך לחוף בשנת 1945 חיילים משוחררי הצבא הבריטי, כ"מושב עובדים לדיג וחקלאות שיתופית בע"מ". ואכן, תושבי מכמורת - השוכן בעמק חפר, כתשעה ק"מ מצפון לנתניה, בסמוך למפרץ ששימש בעבר נמל עתיק - עסקו בדיג, בגידולי שדה ובפרדסנות. בימים של טרם הקמת המדינה שימש המעגן שבקרבת היישוב להבאת עולים לארץ ישראל.

הבתים הצנועים והפשוטים של פעם התחלפו בווילות אימתניות הצופות אל החוף. יש אמנם בתים ספורים שנותרו כפי שהיו, ורובם מושכרים כדירות נופש לתיירים שיודעים להעריך את השקט של המקום.

את ביקורנו המשפחתי במכמורת העברנו באכסניית "הריזורט". הבעלים אדם שי עציון מספר שסבו היה ממקימי מכמורת ועסק בדיג, אולם גם אז, כמו היום, הדגה באזור היתה דלה וסבו הבין את ההזדמנות הטמונה באפשרות לארח במושב והחל להציע יחידות נופש. לאט־לאט החלו תושבים נוספים להציע את בתיהם לנופשים, ומכמורת הפכה לעיירת קיט.

אדם, שגדל כאן, מספר על ילדות נפלאה על חוף הים ועל רצון שנבט בו בגיל צעיר לארח במקום תיירים מהארץ ומחו"ל. לכן הקים לפני כשש שנים את "הריזורט" - אכסניה מקסימה המעוצבת כחוף ים, עם שבילי גישה כחולים, חול ים, כיסאות נוח, ערסלים וזולות ואווירת סתלבט. אחד הדברים שהקסימו אותי במקום הוא הנדיבות והאמון שנותנים כאן באורחים. יש כאן גלשנים ואופניים שמושאלים ללא תשלום ומקרר שתייה קרה ובירות בעשרה שקלים, שאפשר פשוט לגשת אליו ולקחת ולשלשל את התשלום לקופה הניצבת לצידו, בלי שאף אחד יפקח על התשלום. יש כאן גם חלל משותף, שבו מחשב ואינטרנט חופשי, ספות ובר נחמד ומגוון משחקים וספרים, אפילו לילדים, והכי נפלא: חוף הים המהפנט של מכמורת נמצא במרחק חמש דקות הליכה.

הריזורט במכמורת. אכסניה המעוצבת כחוף ים, עם חול, ערסלים ואווירת סתלבט // צילום: לירון אלמוג

אדם, יזם סדרתי שבעבר החזיק ריזורט דומה בסיביליה בספרד, מספר שהחזון שלו הוא של מקום שבו לאורח לא חסר כלום – ולכן הוא מציע לאורחים כלי תחבורה, המלצות על טיולים, קניות, חיי לילה ומסעדות וכל דבר שיעזור להם להכיר את האזור וליהנות.

יש כאן מתחם קמפינג ותוכלו גם להשכיר אוהל איגלו וציוד - או ללון בחדרים סבירים זוגיים (כ־350 שקלים פלוס מע"מ לזוג) או משפחתיים (800 שקלים פלוס מע"מ לארבעה אנשים);

ויש אפילו חדרי לינה משותפים, דורמס (Dorms), שבהם תרגישו כמו מוצ'ילרים, ועל הדרך תוכלו לפגוש אנשים מרחבי העולם (95 שקלים ללילה).

חשוב לציין שאין בריזורט מסעדה או חדר אוכל, אבל יש מסעדות על החוף, והמקום מציע מתקני מנגל ומטבח מאובזר ונקי.

לשריין צב

אין ספק שגולת הכותרת כאן היא חוף הים, המשופע בסככות צל מעץ, בשמשיות, בכיסאות ובמיטות שיזוף, המושכרים לנופשים. החוף עצמו אינו מוכר במיוחד ולכן אינו המוני, ואנחנו נהנינו לבלות בו יממה שלמה. שימו לב, אם ברצונכם לרכוש משקה, ארטיק או משהו לאכול, היכנסו למקום של כושי, שלאורחי הריזורט יש בו עשרה אחוזי הנחה, ולא אל הבננה ביץ', שמפקיעים מחירים (28 שקלים לבקבוק היינקן קטן, למשל).

במרחק 15 דקות נסיעה מכאן אפשר לצאת לטיול נחמד בנחל אלכסנדר, שהאטרקציה המרכזית בו היא גשר הצבים, שממנו אפשר לחזות בעשרות צבי ענק. הצבים נכנסים למים ומדי פעם עוצרים על הסלעים להתנמנם בשמש. גשר הצבים נמצא בסמוך לחניה, וממנו אפשר להמשיך לטיילת שלצד הנחל. שימו לב, אסור לגעת או להאכיל את הצבים, גם אם הם נוהרים לכיוונכם ומבקשים.

צבי ענק בשמורת נחל אלכסנדר. אסור לגעת או להאכיל // צילום: יצחק ברבי

נחל אלכסנדר זורם מהרי שומרון ועד השפך שבחוף בית ינאי. הנחל, שהיה מזוהם בעבר, שוקם בחלקו, וכיום, בזכות השבילים הנוחים, הפינות המוצלות והמדשאות שנשתלו לאורכו, הפך לפינת חמד.

אנחנו יצאנו למסלול טיול באזור, שמתחיל מאזור הקיבוצים משמר השרון ומעברות. זהו מסלול נוח עם חניה מסודרת ודרך שאפשר לעבור בה עם עגלות ילדים ובכיסאות גלגלים. לאורך גדות הנחל יש פינות ישיבה מוצלות ופינות משחק לילדים. בהמשך הדרך המסלול הופך לדרך עפר, נוחה גם היא, ועובר דרך גשר הצבים (שאליו אפשר להגיע גם ישירות ברכב), עד לשפך הנחל בחוף בית ינאי. המסלול אינו מעגלי, כך שבכל נקודה שתבחרו תוכלו להסתובב ולחזור לחניה שליד גשר הצבים.

פרפר נחמד

עוד אטרקציה באזור היא חוות הפרפרים שהקים אילן בן־יוסף בבנימינה. הביקור בחווה מרגיש כמו צעידה בתוך ענן של פרפרים, כשמדי פעם הפרפרים נוגעים ואפילו נוחתים ומתיישבים על כף ידכם.

"החזון שלי היה להקים חוות פרפרים. הם כל הזמן זזים, לא רואים אותנו, ולכן לא מפחדים. הם מזדווגים, מטילים ביצים, עפים ממקום למקום, משחקים, והכל מול עינינו. למעשה פרפרים הם סוג של ג'וקים, אבל יפים", הוא אומר ופורץ בצחוק רם.

תוכלו להכיר כאן מקרוב את חיי הפרפר, לראות את כל שלבי התפתחותו - כביצה, כזחל, כגולם וכפרפר, בכל מיני צורות, גדלים וצבעים, ואפילו להאכיל פרפרים בעזרת מקל הטבול במי סוכר.

הפרפרים שותים צוף, ובניגוד לג'וקים, שישרדו שואה אטומית, זמן חייהם קצר למדי (משלושה ימים ועד שלושה שבועות, תלוי בסוג). אנשי הצוות ידריכו אתכם במיומנות, אך מומלץ לבדוק מתי אילן מדריך בעצמו, כי זו באמת חוויה. בהדרכה הוא יספר ויראה לכם מיהם האויבים של הפרפרים, ויסביר ש"הפרפרים הם בתחתית שרשרת המזון וכולם אוכלים אותם".

חוות הפרפרים. לראות את כל שלבי התפתחותו של הפרפר // צילום: לירון אלמוג

מנהל המקום, דני גולן, מציג בפניי את מאחורי הקלעים של החווה, ואני מתוודעת למערך הגידול של זחלי הפרפרים. מתברר שכמו בספרו של אריק קרל "הזחל הרעב", הזחלים הבוקעים מהביצה רעבים מאוד וחייבים כמות גדולה של עלים. לכל פרפר יש הצמח המועדף עליו, ודני מספר שהוא דואג לאספקה שוטפת של צמחים עבורם.

במהלך הסיור אני מתוודעת לשורות־שורות של עציצים, שתילים וצמחים שמגדלים אותם במיוחד עבור הזחלים, ואז מקבלת את אחת המתנות הנפלאות שזכיתי בהן - גלמי פרפר מסוג דנאית הדורה, שבוקעים אצלי בבית ומשוחררים ללגום צוף בגינה.

ומה אוכלים באזור?

מכיוון שטיילנו עם הילדים התמקדנו במסעדות המתאימות למשפחות. בקניון M הדרך שבצומת ויתקין, שנמצא במרחק דקות נסיעה ממכמורת, תוכלו למצוא סופר להצטיידות וכמה מסעדות. במסעדת בורגוס בורגר, לדוגמה, יש מנות טובות במחירים הוגנים.

ואם בהמבורגרים עסקינן, מי שמעוניין להשקיע קצת יותר זמן נסיעה, יכול לנסוע מרחק של עשרים דקות למסעדת הבורגר סאלון שביקום. המסעדה, השייכת לרשת המסעדות של אמיר טלמור ורמי גינת, בעלי מסעדת וקצביית לימוזין שברמת ישי, מציעה המבורגרים משובחים ואף מוכרת המבורגרים להכנה עצמית. האמינו לי, כשההמבורגר טוב, לא צריך כלום - לא תוספות, לא צ'יפס ולא טבעות בצל, רק המבורגר בתוך לחמנייה.

yaell@israelhayom.co.il