לא נעים לומר, אבל משטרת ישראל מתנהלת בחודשים האחרונים כמו מכשיר ריצה המכוון על מהירות של 10 קמ"ש. כל אחד יכול לדמיין מה קורה בחדר הכושר, כשההליכון מכויל על מהירות של 10 קמ"ש. נכון, חייבים לרוץ, שאם לא כן, עפים אחורה ומתרסקים.
זה בדיוק מה שקורה בחודשים האחרונים. המשטרה מדשדשת במקום ועפה לאחור.
החלטת השר לביטחון הפנים גלעד ארדן להאריך את כהונת ממלא מקום המפכ"ל ניצב בנצי סאו בחודש וחצי נוספים היא תולדה של מציאות עגומה.
בשבועות הקרובים יימשכו הניסיונות למנות מפכ"ל למשטרה, אבל השטח בוער. בחודשים האחרונים עסוקים במשטרה יותר בכיבוי שריפות מאשר במניעתן.
אפשר להניח שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לא ראה את הנולד כשלפני הבחירות האחרונות אסר על השר הקודם יצחק אהרונוביץ' למנות מחליפים למפכ"ל היוצא יוחנן דנינו ולנציב שירות בתי הסוהר אהרן פרנקו ולהשאיר את ההחלטה למחליפו בממשלה.
כהונתם של השניים, שהיתה אמורה להסתיים במאי, הוארכה עד יולי. השרים התחלפו, דנינו פרש ומחליפו בושש לבוא. פרנקו עדיין ממתין לחופשת שחרור, וכבר שישה חודשים הקרקס חוגג. תוכניות רב־שנתית שמותנות במדיניות של שר ומפכ"ל תקועות, תקציב אין, תוכניות עבודה ל־2016 נמצאות בהקפאה, אין מינויים, קורסים מתעכבים, אין תוכניות ארוכות, אין פרויקטים, מערכת התכנון נבוכה, וגם אם יש תוכניות טובות בקנה, אי אפשר לבצען כי אין מי שיקבל החלטה. אין מפקד למחוז חוף, אין מפקד לימ"מ, יש ממלא מקום למפכ"ל שהוא גם הסגן של עצמו וגם מפקד מחוז תל אביב.
במילים אחרות, המשטרה עצרה מלכת. וכשדברים עומדים - בעיות צצות. יש התמרמרות, חלק ניכר מתשומת ליבם של קציני המשטרה שאמורה להיות מופנית לענייני אכיפת החוק, מלחמה בפשיעה, מאבק באלימות, ביטחון הציבור, הנפש והרכוש, הוסט לעיסוק באינטריגות וברכילויות, ומי שמנסים לבצע את המשימות מתקשים להחזיק את השוטרים במתח מבצעי.
כל זה אינו מצב בריא למשטרה, שממילא חשה ברע ושוטריה הפכו בעל כורחם לאנשי השירות הכי מושמצים במדינה - ולא בצדק.
רוח רעה נושבת ועומדת להטביע את הספינה. וכשהספינה מג'עג'עת בגלים, מישהו צריך לתפוס את ההגה ולהשיבה לחוף מבטחים. ולא, היא פשוט תטבע - ואין לנו משטרה אחרת.