דקות הליכה לא רבות מפרידות בין מתחם לב תל אביב, על רחובותיו המוריקים ומרפסותיו המשופצות, לסמטאות התחנה המרכזית הישנה, ובכל זאת - עולם אחר. זונות מעורפלות מבט, נרקומנים הפוסעים באיטיות אדישה, קבוצות משועממות של מבקשי מקלט הרוכנות מעל בקבוק ערק, ומסביב לכולם עזובה מפויחת ואלימות המאיימת להתפרץ בכל רגע. 35 אחוזים מהפשיעה במשטרת מרחב יפתח, החולשת על יפו, דרום תל אביב והשכונות הדרום-מזרחיות של העיר, מתבצעים במתחם הקטן הזה - נתוני הפשיעה הגבוהים במדינה ביחס לשטח נתון. רוב סעיפי הפשע - רצח, זנות, סמים, מעשי שוד ועבירות רכוש, מתרכזים במרחב המצומצם הזה. אסתר גלילי, בת 68, שהתגוררה בגפה באזור, שילמה על כך בשבוע שעבר בחייה. בשעה שחיטטה בפחי אשפה ברחוב הגר"א, היכה אותה על פי החשד נתין זר מסודאן - פאדל יעקוב (28). היא קיבלה דום לב ובבית החולים נקבע מותה. יעקוב, שנעצר בתוך זמן קצר, הובא לזירת האירוע לצורך שחזורו, ואמר שהיה שיכור מכדי לזכור. הוא זכר שהיכה מישהו, אבל לא את מי. למרבה האירוניה, התרחש הרצח בעיצומו של מבצע משטרתי לניקוי רחובות התחנה הישנה. רחוב החלונות השבורים במשך זמן רב היה למשטרת תל אביב נוח לעצום עין לנוכח אחוזי הפשיעה המאמירים באזור, ממילא זה לא מעניין אף אחד אם אנשים משולי החברה נרצחים, נאנסים ונשדדים. בנוסף, עד לפני ארבעה חודשים וחצי שימש הבניין ברחוב פין מספר 1 שבמתחם כבסיס אם למאות נרקומנים. בכל מקרה של רצח, שוד או אונס באזור נהגו השוטרים להגיע לבניין ועל פי התיאור שקיבלו לשלוף ממנו את החשוד המרכזי. ככה הסטטיסטיקה נשארה מאוזנת - כמעט על כל אירוע רציני נתפס חשוד. מאז סולקו סוחרי הסמים מהבניין בפין 1 גלש הפשע לרחובות הסמוכים. באחרונה נרצחו באזור שתי זונות ובחודש ינואר נרצחו ברחוב נווה שאנן שני מבקשי מקלט, מאריתריאה ומסודאן, בהפרש של ימים ספורים. בעקבות ארבעת מקרי הרצח הבין מפקד מחוז תל אביב, ניצב שחר איילון, הלוטש עיניים במשרת מפכ"ל המשטרה, שהמתחם נשמט מבין ידיו והחליט על מבצע ניקוי האזור. לפני כשבועיים, תחת פיקוד משטרת מרחב יפתח, נחתה במתחם פלוגה של מג"ב מרכז, שפעלה לצד נציגים של משרד הבריאות, עיריית תל אביב ויחידת עוז של רשות האוכלוסין וההגירה. המבצע, ששם לעצמו למטרה לעשות סדר בכאוס ששורר באזור, כונה בתחילה "עיר של זרים", אבל עקב מחאותיהם של נציגי ארגוני הסיוע והפעילים החברתיים, שונה שמו ל"תחנה בטוחה". במסגרת המבצע משפצת העירייה וצובעת שטחים ציבוריים באזור רחוב נווה שאנן, בהתאם לתיאוריית "החלונות השבורים" שהציגו בשנת 1982 ג'יימס וילסון וג'ורג' קיילינג. על פי התיאוריה, במקום מוזנח תשתלט העליבות במהרה ותתפתח לפשיעה. התיאוריה זכתה לפרסום בשנות ה-90, כשראש עיריית ניו יורק, רודי ג'וליאני, אימץ אותה והפך את ניו יורק, מאחד ממוקדי הפשיעה הגדולים בארה"ב לעיר הגדולה הבטוחה ביותר במדינה. כמו בתיאוריה, גם בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב אם אלמוני מנפץ חלון של מבנה נטוש ואיש לא מגיע לתקנו, כעבור פרק זמן תיעקר הדלת, המקום ייהפך למאורת סמים וגל פריצות ידיר שינה מעיניהם של תושבי הבניינים הסמוכים. בנוסף, על פי התיאוריה, כאשר המשטרה לא מגלה התנגדות בשל מחסור בכוחות, תחל האלימות המקומית להשתולל ועקומת שיעור הפשיעה תעלה פלאים. מה שהחל בחלון שבור - יהפוך את האזור כולו למקום שאוכלוסייה נורמטיבית בורחת ממנו ובמקומה נוהרים אליו עבריינים שמנצלים את המצב לטובתם. בלב הג'ונגל בשבוע הראשון למבצע נעצרו באזור 200 חשודים, בהם סוחרי סמים, נרקומנים, שודדים, גנבים ושב"חים (שוהים בלתי חוקיים). כמו כן נסגרו 17 מכוני ליווי ו-15 בתי עסק, בהם פיצוציות שמכרו על פי החשד סמים ואלכוהול לקטינים. השוטרים אף תפסו שוהה בלתי חוקי מהשטחים, שהתחזה באמצעות תעודת זהות מזויפת והוציא בעזרתה ממשרד הרישוי רישיון נהיגה. שבוע לאחר תחילת המבצע, נראה היה שכמות הנרקומנים באזור ירדה באופן דרסטי. "לפני שאני שמה תחתונים, בגדים ונעליים, אני שמה עלי את תעודת הזהות שלי", מעידה ב', נרקומנית וזונה מוכרת באזור, "כי יש ימים שגם 20 פעם ביום עוצרים אותי שוטרים לבדיקה. לפעמים זה אפילו אותם שוטרים שעצרו אותי שעה קודם לכן". "אני לא מעז להיכנס לבניין כדי לנסות לקנות סמים", אומר ג', מכור נוסף, מהבודדים שנותרו באזור, "חצי מהאנשים בסביבה הם סוכני משטרה סמויים, ואם אני נכנס לבניין, אחרי חמש דקות סוגרים עלי מסביב מג"ב, יס"מ ופרשי משטרה עם סוסים ושוברים את העצמות. אז כרגע אנחנו עוברים למקומות אחרים". ואכן, אף שנדמה במבט ראשון שהמבצע הפחית משמעותית את פעילות הסחר בסמים במתחם, הנרקומנים מספרים שמאז החל מבצע האכיפה המשטרתי נדדה פעילות הסוחרים צפונה יותר, למתחם יד חרוצים. לדבריהם, ברחוב דוד חכמי, שחציו מועדונים וחציו מוסכים, פתחו סוחרי הסמים לפחות שלוש תחנות. "אנחנו תמיד נצטרך את מנת הסם ונמצא אותה לא משנה איפה היא תהיה, ביפו, לוד או אפילו צפון ת"א", אומר ג'. "הנרקומנים תמיד יחזרו לאיזו נקודה. הם חייבים להתקבץ יחדיו, ועד שלא יחליטו לטפל בבעיה בצורה נחושה ונוקשה לא יקרה דבר", אומר החוקר הפרטי מיקי "וילקו" וילקומירסקי, ששירת שנים רבות כקצין חקירות במשטרה ופעל אינסוף פעמים במתחם. איש לא מכיר טוב יותר את האזור ממנו. כשפרש מהמשטרה ועבר לעסקי החקירות, היה זה רק טבעי עבורו לשכור משרד בלב הג'ונגל הדרום תל-אביבי. "לזרוק אותם ממקום למקום זה לא הפתרון. הפתרון הממשי הוא פתרון מערכתי כולל בצורת כפרי גמילה, שלוקחים את הנרקומן יד ביד ולא עוזבים אותו עד הסוף", הוא אומר. גם בתופעת הזנות טיפלה המשטרה במהלך המבצע וכרגע אין כמעט מכוני ליווי פעילים במתחם. במקום נותרו רק זונות הרחוב, הקוקסינלים והנערים, שמוכרים את גופם בחצרות הבתים המוזנחים. מ', זונת רחוב, מספרת כי מעט מאוד בתי זונות פועלים היום באזור התחנה המרכזית הישנה, וגם אם כן, זה רק מאחורי דלת סגורה. חבית חומר נפץ מאז ארבע הרציחות הוגברה הנוכחות המשטרתית במתחם ובמשטרה מצביעים על ירידה של 21 אחוזים בסטטיסטיקת הפשיעה המקומית, ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. אך אפילו המבצע המשטרתי המתוקשר יצא להפסקה של שבוע בעקבות אירועי פורים, דבר שמבליט ביתר שאת את השאלה כמה אורך רוח תוכל המשטרה להפגין, שכן משאביה מוגבלים וכוחותיה מועסקים באופן שוטף במשימות טרור ואבטחה, שעדיפותן גבוהה משל המשימות הפליליות. ואכן, גורמים במשטרה טוענים כי לגורמי האכיפה אין "כיסים עמוקים" של כסף ומאחורי הירידה בסטטיסטיקה עומד כוח אדם שכורע תחת עומס העבודה. לטענתם בעוד כמה שבועות, כאשר יסתיים המבצע ויישאר במקום כוח משטרתי קטן יותר, עבריינות הרחוב, שלא נעלמה אלא רק התפזרה, תחזור להרים את הראש. גורמים מקצועיים נוספים המעורבים במבצע קובלים על כך שהפעילות במסגרת המבצע מתחילה בבוקר ומסתיימת בעשר בלילה. לאחר מכן נותרים באזור הכוחות הרגילים, שיכולתם להילחם בפשיעה מוגבלת. כיום, מסכימים כל הגורמים, הבעיה העיקרית באזור היא המסתננים מבקשי המקלט, שתופסים את מקומם של עברייני הרחוב הישראלים ולאט לאט משתלטים על התחנה המרכזית. מדי פעם, כך לדברי גורמים במשטרה, הם יוצאים לסיבוב פשע ברחבי העיר ובתחנה המרכזית כדי להשיג כסף. "אין מה לעשות נגד אלפי המסתננים לישראל מאחר שהמדינה חתומה על אמנה של האו"ם ואסור לה לגרש אותם משטחה, אבל אין להם היתר עבודה", מצביע מפקד יחידת עוז, יהודה בן עזרא, על אחת הבעיות הקשות של האזור. "רק בחודש ינואר האחרון הסתננו לארץ 899 אנשים, רובם הגיעו לתל אביב. ומדובר באלה שאנו יודעים עליהם, ששילמו למבריחים 1,700 דולר כדי להגיע עד הגבול עם מצרים. על אלה ששילמו למבריחים 3,500 דולר כדי להגיע ישר לתל אביב אנחנו לא יודעים, אבל אני מעריך שמדובר בעוד כ-200 מסתננים". אין תחנת משטרה וילקומירסקי, שמשרדו נמצא באזור משנת 95', מעיד על התהפוכות שעבר המקום: "פעם בתחנה המרכזית היה הקטע של הרומנים והסינים. בימי ראשון היית רואה את הפיליפינים שיצאו ליום חופש ובשעות הלילה כולם היו יושבים יחדיו בברים ובבתי הקפה. אבל אז משטרת ההגירה טיפלה בהם, וכיום רוב רובם של דרי התחנה המרכזית הם מבקשי מקלט מאפריקה, שיושבים בטל כל היום, מאחר שהם בתחתית שרשרת המזון התעסוקתית. אי אפשר גם להעלים עין מזה שהם בארץ וגם לא לדאוג להם לתעסוקה". וילקומירסקי טוען שמדובר בחבית נפץ שתתפוצץ יום אחד למדינה בפנים. "במדינה שלנו רק כשיש פיצוץ חושבים על פתרון", הוא אומר. "קודם כל, אין להם כסף לאוכל ובגדים. עד שהם הגיעו לכאן הם עברו טראומה לא קטנה שהכניסה אותם לדיכאון, אז הם יושבים בפינות הרחוב, בדרך כלל שיכורים, בארץ לא להם, בלי משפחה, והאלכוהול משפיע עליהם כמו על ילדים שלא יודעים לשתות - ומכאן הדרך לפשע קצרה. בשעות הערב, כשאני חוזר לרכבת שלוקחת אותי הביתה, אני משתדל לעקוף את המקום כי המראה לא נעים, ה'מחוקים' שביניהם שרועים על המדרכה. בערב אתה לא תמצא אותי עם כסף עלי כי יש חשש קל להיתקל באיזה שיכור מסכן שיקפוץ עלי מאחור עם סכין. למרות שהאינסטינקט הראשוני שלהם לקפוץ על אדם חלש, אבל כשהם שיכורים ומחוקים הם אפילו לא ישימו לב על מי הם קופצים". בוקי נאה, שעורך בתחנה המרכזית סיורי פשע, מספר שיש לילות שבהם הוא מגיע למקום עם אנשים וחושש לרדת עימם מהאוטובוס לסיור רגלי. במקום זה הוא מעדיף לעבור במקום בנסיעה. "ברחוב נווה שאנן יש מספר בתי קפה ומועדוני לילה שאותם שכרו סודאנים, אריתריאים ואתיופים שמשתכרים, ואם אין בסיור כמה גברים גברתנים, אני מעדיף שלא לסכן את המשתתפים. פחות ופחות ישראלים מתקרבים למקום. אפילו אני, בוקי נאה הגיבור, חושש בזמן שאני עובר במקום והסודאנים שלא יודעים עברית צועקים לי 'בוקי, יא בן זונה, תלך מפה'. פחד אלוהים". גם הזונות חוששות מהסודאנים והאריתריאים. "אנחנו לא נכנסות עם הסודאנים לחצר", אומרות מ' ו-ז', שתי זונות רחוב מקומיות, "כי המטורפים האלה בזמן שהם שיכורים, חלק מההנאה שלהם בזמן שהם מקיימים יחסי מין זה להרביץ לבחורה. מה אני צריכה לקבל את כל המכות על התסכולים שלהם שאין להם בית, אין להם מדינה ואין להם כלום". "רק לפני כשבוע תקף אותנו נתין זר מסודאן ומספר פעמים הצלנו בחורות מתקיפה מינית", מוסיף אסף עמר, ראש צוות ביחידת עוז, "השתייה מערפלת להם את המוח והאזרחים שנמצאים בסביבתם משלמים את המחיר". הבעיה, כך טוענים חלק מהגורמים במשטרה, נעוצה בעובדה שבמתחם התחנה המרכזית, למרות הפשיעה הגואה והעלייה המאסיבית של מבקשי המקלט מאפריקה, אין תחנת משטרה שעובדת 24 שעות ביממה. במחוז תל אביב חזרו בשנים האחרונות לתחנות אזוריות במקומות כמו שכונת התקווה, יד אליהו, גבעתיים ואפילו לב תל אביב, שחולשת על מרכז העיר. אבל את התחנה המרכזית שכחו כי שם, שלא כמו בגבעתיים ובצפון ומרכז תל אביב, לא גרים אנשים בעלי השפעה. אלה אנשים קשי יום, שלא לומר עלובי החיים, כאלה שקל מאוד להתעלם מהם.
