כששנת הלימודים הבאה כבר ממש מציצה מעבר לפינה, כמדיי שנה מסמן הדבר את תחילתן של כותרות אודות רפורמות ותכניות חדשות שצפויות במערכת החינוך. במסגרת כך, פרסם השבוע שר החינוך נפתלי בנט את תכניתו החדשה "עברית על הרצף" לפיה החל משנת הלימודים הקרובה ילמדו תלמידי המגזר הערבי עברית כמקצוע חובה כבר מגן הילדים ועד כיתה יב'.
תכנית זו באה לשנות את המצב שהיה נהוג עד כה בו לא למדו עברית בגני הילדים ובכיתות א'-ב' במגזר הערבי. הגם שמדובר בתכנית ראויה וחשובה, קריאת ההסברים שפרסם משרד החינוך אודותיה, מותירה בעיקר תמיהה ובלבול גדול לגבי המדיניות ואבני היסוד אשר עומדים בבסיס פעילתו של המשרד. זאת שכן, למרות שהתכנית החדשה הינה אומנם יוזמה של שר החינוך בנט, בסופו של יום עומד הוא בראש מערכת גדולה ומסועפת אשר אמורה לפעול בכל זרועותיה ותכניותיה מתוך רציונל וקווים מנחים דומים, על מנת לשמור על עקביות ולהתוות דרך חינוכית לכלל ילדי ישראל, ללא הבדלי דת, גזע או מין. אז כיצד קורה שאותה מערכת רואה חשיבות ודחיפות כה גדולה בהקדמת לימודי השפה העברית לגילאי הגן כבר בשנת הלימודים הנוכחית בעלות לא מבוטלת של 30 מיליון שקלים, אבל בו בזמן לעניין הקניית מיומנויות שפות אחרות ממשיכה היא לנקוט בגישה ארכאית?
הגם שהשפה העברית הינה השפה הרשמית של מדינת ישראל, בסופו של יום עניינה של התכנית החדשה שהוצגה בימים האחרונים הוא הוראת שפה. קידומה של הוראת השפה העברית בלבד לתלמידי המגזר הערבי, תוך התעלמות מהבעיה המובנית במערכת החינוך הישראלית בכל הקשור ללימוד שפות במסגרות החינוכיות במדינה, אינה ברורה או מובנת. ובעיקר נותר לוט בערפל ההסבר לשאלה כיצד יכולים להצהיר קברניטי המערכת כי הקדמת לימודי השפה העברית כבר לגני הילדים נובעת ממחשבה על עתיד הילדים ורצון להקנות מיומנויות וכלים הנחוצים כיום לצורך בניית העתיד האישי והמקצועי של כל תלמיד ותלמידה, ובאותה נשימה להתעלם מחשיבות דומה שיש להוראת שפת העולם הגלובלי, השפה האנגלית, כבר בגילאים אלה. כיצד יכולים קברניטי משרד החינוך לקדם את התכנית החדשה בעוד הם מותירים על כנו חוזר מנכ"ל עתיק יומין בן עשרות שנים, היחידי הקיים בעולם המערבי וכן גם בקרב מדינות העולם השלישי שאוסר באופן גורף לימודי שפה זרה בגני הילדים הממלכתיים? זאת תוך הימנעות מלאמץ את מיזם פיקולינגו של מועצת האיחוד האירופאי שמטרתו כי כל ילד יידע שתי שפות זרות טרם עלייתו לכיתה א'.
מחקרים רבים כבר הוכיחו כי היסודות ליכולת ללמוד, לחוות ולחשוב שפות נבנים עד גיל 7. 50% מיכולות הלמידה שלנו ללמוד שפה זרה ברמת שפת נגרע עם הגיענו לגיל 7. אם במשרד החינוך הבינו זאת והחליטו לקדם תכנית ללימודי שפה שנייה לתלמידי הגן, מדוע הם בוחרים להגבילה להוראת שפה עברית למגזר הערבי בלבד. מדוע אין הם נוהגים במדיניות אחידה לכלל המגזרים, מבטלים את חוזר המנכ"ל הארכאי ומאפשרים לימוד שפה שנייה גם ליתר ילדי ישראל?
האבסורד הגדול אף יותר הוא שעם כניסתה של התכנית החדשה לפועל, עבור רבים מילדי המגזר הערבי, העברית תהיה השפה השלישית שהם רוכשים ולא השנייה, שכן בנוסף לערבית שהינה שפת האם שלהם חלק גדול מהם רוכשים כבר מהגילאים הרכים את מיומנויות השפה האנגלית במרכזים ושיעורים פרטיים ללימוד. זאת כחלק ממגמה הקיימת במגזר הערבי הרואה ברכישת השפה האנגלית יעד חשוב ובעל חשיבות להתפתחות ילדיהם. ושאר ילדי ישראל? הם ייאלצו להביט מהתחנה על הרכבת השועטת של הכפר הגלובלי, עד שמישהו במשרד החינוך יבין שהם פשוט מפספסים את הרכבת.
הכותבת היא מנכ"לית חברת "הלן דורון" ללימודי אנגלית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
