איך שלא נהפוך את זה, מבחינת רבים, קו השבר שבו איבדה נבחרת ישראל את הלגיטימציה לזכות באהדת הקהל היה הערב ההוא במלון התל-אביבי שבו שחקני הנבחרת הזמינו נערות ליווי לחדריהם ערב משחק הפלייאוף נגד דנמרק. שם נפרץ קו השבר, כמו דיסק שיצא מבין החוליות בגב ושום כוח לא יוכל להחזיר אותו. לפני הערב ההוא, גם אם הפסידה, גם אם לא העפילה, גם אם כל מה שנותר לומר בעניינה היה "היא שלנו", נלחמנו בשיניים כדי להזדהות עם הנבחרת. האמנו בתמימות ילדותית שאנחנו מסוגלים להעפיל. נצמדנו למקלטי הרדיו בשידורים מאוסטרליה וניו זילנד, וכל משחק שלה ששודר, או שלא היה מי שישדר, היה הסיפור הספורטיבי המרכזי של התקופה. בערב ההוא הכל נגמר מבחינת האוהדים. הזלזול בהם, חוסר הכבוד למקצוע, ובעיקר החזירות של שחקני הנבחרת, גרמו לרבים לסיים את יחסיהם עם הכחולים-לבנים. אי ההעפלה לקמפיינים, גם אם דור נערות הליווי כבר פרש ממשחק פעיל, רק חיזקה את התחושה שהם לא ראויים לתמיכתנו. תוסיפו לכך את כל הסיבות שגורמות לאוהד כדורגל ישראלי, זה שפעם לא היה מפספס משחק, להעדיף לעשות פאנלים או ללכת לישיבת ועד בית מאשר לצפות במשחק כדורגל ישראלי, ותקבלו חוסר עניין מוחלט. כל זה מוביל למצב שבו שידור משחק של נבחרת ישראל בכדורגל מול רומניה היום, למרות שהוא שולי ולא ממש מעניין, משודר בערוץ צ'רלטון. מבחינת עניין טלוויזיוני אפשר לומר שהאחרון כבר כיבה את האור. בימים אחרים, שידור של משחק נבחרת בערוץ בתשלום או אי שידורו בכלל היה גורם לקריז כללי בקרב אוהדי הספורט. או אז זה היה זולג לפובליציסטיקה בעיתונות המודפסת ולנשכנות נודניקית עד שאיזה גורם היה ניאות לשדר את המשחק ברגע האחרון ולגרום לאנחת רווחה כללית. גם הימים האלה חלפו. אולי זה ריבוי הערוצים, אולי זה פשוט לא מעניין, אבל עובדה אחת ברורה - המשחק היום, לולא היה משודר בערוץ של צ'רלטון, לא היה משודר בכלל. ככה זה כשערוץ 2 עסוק בלסמם אתכם עד עמקי תודעתכם, עד שתגיעו למסקנה שזה באמת חשוב מי יהיה הדייר האחרון בבית "האח הגדול", ערוץ 10 עסוק בהישרדות, לא התוכנית, אלא באמת, ובערוץ 1 כוססים ציפורניים במתח כדי לראות מתי איזה טכנאי יוריד עליהם את השאלטר. לא ברור מה עצוב יותר: מצב הטלוויזיה בישראל או מצב הכדורגל. נדמה לי שמדובר במשחק קלאסי של תיקו אפס. כדי לעורר עניין, בצ'רלטון ציוותו לאולפן לפני המשחק את הנזל וגרטל, ילדים תמימים שרק מחפשים את הדרך הביתה, הלוא הם אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג. לעובדה שאלי אוחנה, ההוא מהנאום של ברקוביץ' (שגם ישמש כפרשן), עומד על הקווים, אין קשר כמובן. יש לקוות שברקוביץ', לה מרמור האמיתי, ואסייג, עיתונאית וחברה, או להפך, או שניהם ואף אחד מהם, ימשיכו לפעול על פי הסטנדרטים שהורגלנו להם מהצמד הזה, ולכן צפוי שידור אובייקטיבי, פרופורציונלי, נטול אינטרסים ונקי מיריבויות אישיות. עכשיו כל מה שצריך כדי להשלים את התמונה הוא שכמה שחקנים ייתפסו מהמרים בקזינו או מזמינים את הבחורות שהקודמים שלהם בנבחרת הזמינו אז, ונוכל לסגור מעגל ולרקוד מסביבו הורה. ההיא עם ה-ז'.
