האם ספת הפסיכולוג, זאת שרבים מעבירים עליה את זמנם בדיבור על מצוקותיהם הקשות ביותר, הולכת להיכחד מהעולם כאחרון הדינוזאורים? פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ודאי היה מתהפך בקברו לו היו שומע על ההמצאה הישראלית, המתיימרת לרפא תסמינים נפשיים ומחלות שונות באמצעות חבישת קסדה. ואולי הגאון היהודי חובב החידושים היה דווקא מסתער בהתלהבות על הפטנט ומנסה אותו אפילו על עצמו-
דמיינו לעצמכם שאתם סובלים מדיכאון קליני, אתם מגיעים לקליניקה והרופא מושיב אתכם מול הטלוויזיה ושואל אתכם "מה אתם אוהבים לראות-". בזמן שאתם צופים בעוד פרק של "הסופרנוס" מניח הרופא את הקסדה הטיפולית על ראשכם. הקסדה הגדולה קרירה, והטיפול הראשון מתחיל. הרופא מכייל את המערכת וכתוצאה מכך אגודלכם זז בצורה לא רצונית. באמצעות פעולה זו לומדת הקסדה את מבנה המוח שלכם, ואז במשך 20 דקות היא שולחת גלים אלקטרומגנטיים שמגרים ומעוררים אזורים מסוימים במוחכם. בינתיים אתם אינכם מרגישים דבר ולעיתים אף שוקעים בעלילותיו הסבוכות של טוני סופרנו והפסיכיאטרית שלו ד"ר מלפי ושוכחים מהטיפול שבו אתם נמצאים. כעבור מספר טיפולים נפתרת הבעיה ואתם חוזרים לשגרת חייכם שמחים יותר ומדוכאים פחות. נשמע מופרך?
ובכן, לא רק שזה לא מופרך, אלא שחברה ישראלית בשם "בריינסוויי" מירושלים, מפתחת הקסדה, מנסה אותה בהצלחה הולכת וגוברת על מטופלים הלוקים בדיכאון קליני קשה ברחבי העולם. לקראת סוף השנה, לאחר שיתקבלו ויילמדו תוצאות הניסויים, עשויה רשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA), הגורם המסמיך הבכיר בעולם, לאשר את השימוש הרפואי בפטנט הייחודי ואז הוא יופץ בארה"ב, באירופה ואפילו בישראל. בנוסף, מסגרות מחקריות שונות בעולם בודקות את האפשרות לטפל באמצעות הקסדה גם בתסמונת דחק פוסט-טראומטית (המאפיינת הלומי קרב, למשל), בהתמכרות לסיגריות ולסמים, באוטיזם, בסכיזופרניה ואפילו באלצהיימר. אולי ביום מן הימים תחליף הקסדה גם את תרופת הפרוזאק ודומותיה, שהפכו בעשורים האחרונים חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים בעולם המערבי.
סיעור מוחות
הקסדה של בריינסוויי מיישמת שיטת טיפולים חשמלית לא פולשנית במוח, המכונה TMS - Transcranial Magnetic Stimulation. יש משהו סימבולי בכך שהשנה שבה הומצאה שיטת הטיפול הזאת - 1984, היא גם שמו של הרומן המפורסם של ג'ורג' אורוול, העוסק בשליטה של משטר טוטליטרי אפל במוחם של אזרחיו. אלא ששיטת ה-TMS אינה מנסה להשתלט על המחשבה האנושית נוסח "האח הגדול", שליט המפלגה הכל יכול ברומן האורווליאני, אלא לבצע גירויים או עיכובים חשמליים במקומות שונים במוח כדי לחקור אותו ולטפל בהפרעות פסיכיאטריות או נוירולוגיות.
הליך הטיפול בשוק חשמלי פותח כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת ומשמש גם היום במקרים קשים של דיכאון. תוצאות הטיפול קשות, משום שמדובר בטיפולים לא ממוקדים, שבמהלכם מורדם החולה וזרם חשמלי מועבר לראשו באופן לא מבוקר ולא מדויק, שגורם לתופעות לוואי רבות.
שיטת ה-TMS מאפשר לבצע גירויים חשמליים בתוך המוח, במינונים קטנים במיוחד וללא צורך בהרדמה. אלא שבשנותיה הראשונות השיטה לא היתה אפקטיבית, שכן הגירוי היה תמיד קרוב לפני השטח של הגולגולת ולא חדר אל תוך המוח.
הרעיון פורץ הדרך של בריינסוויי נולד במוחו של ד"ר אברהם (בומי) צנגן ממכון ויצמן בשנת 2000. "הכל התחיל ברעיון ובניסויים שהצביעו על היכולת להשפיע על המוח באמצעות שדות חשמליים. גייסתי את הדמיון - אם אפשר להגיע עם שדות מגנטיים לפני השטח, צריך להיות מצב שבו ריכוז של שדות יאפשר חדירה עמוקה יותר", הוא אומר, "אבל התברר שהעניין לא כל כך פשוט".
צנגן פנה לגיסו, ד"ר יפתח רוט, חוקר בתחום הפיזיקה. "בומי ביקש לפתח סליל שיאפשר לעורר אזורים בעומק המוח", מספר רוט, "הוא הבין את החשיבות של החדירה לעומק, בזכות מחקריו, והתחלנו לבצע ביחד סימולציות ממוחשבות וחישובים עם מודלים שונים עד שפיתחנו את הטכנולוגיה". יחד הם עלו על הדרך ליישום הרעיון ויצרו את שיטת ה-Deep TMS, המאפשרת ביצוע גירויים חשמליים בעומק המוח.
בתחילת שנות ה-2000 חקרו שני המדענים הישראלים ב-NIH, מכון הבריאות הלאומי בארה"ב, את הרעיון פורץ הדרך. המכון הזדרז לרשום פטנט על הרעיון וכל מה שנותר הוא להפוך אותו למסחרי.
די מהר החלה ההתעניינות מצד היזמים. כמה מהגורמים העסקיים הגדולים במשק הישראלי מיהרו לפנות לצנגן ולרוט, דרך המכון, מבלי שידעו כלל שחוקרים ישראלים עומדים מאחורי הרעיון. אבל למרות ההצעות המפתות של אנשי עסקים עם כסף גדול ורקורד של הצלחות מוכרות, בחרו צנגן ורוט דווקא בדמויות פחות מוכרות. הכימיה, וכנראה שכוחות נוספים, פעלו לזכותם.
אהבה ממבט ראשון
"ישבנו עם עם צנגן ורוט במלון קראון פלאזה בירושלים", נזכר עוזי סופר, מנכ"ל בריינסוויי, בתחילת דרכם המשותפת, "וכל מה שהיה אז זה נייר וחוט חשמל עטוף באיזולירבנד". ביולי 2003 חברו סופר ושני שותפיו העסקיים - אבנר חגי וד"ר דוד זכות (רופא נשים) - לרוט וצנגן והקימו את בריינסוויי.
"פגשנו אותם, וזו היתה התאהבות של שני הצדדים", נזכר עוזי סופר. דרך המפגש היתה סטארטאפיסטית ברוחה. "עו"ד יעקב מיכלין, שהוא חבר של בומי ויפתח, שימש בתור עורך הדין של העיסקה", מספר סופר, "אנחנו מצידנו הגענו עם שקית גרעינים ואחרי לילה של עבודה משותפת נקבע המתווה: כבר קיים הפטנט, נקים חברה ונתקשר עם ה-NIH לקבלת רשיון אקסקלוסיבי לצורך מסחורו. צנגן ורוט יהיו אנשי המדע, ואנחנו ננהל את החברה. שלושה משקיעים מביאים את הכסף מהבית. שני ממציאים ממשיכים לפתח את הטכנולוגיה. ואני אנהל את העסק".
"זאת היתה חברת גראז' אמיתית", צוחק סופר, "ישבנו בתוך המוסך ששייך לחגי, אחד השותפים. יש לו זגגיית רכב בשם א.א. גלאס וקיבלנו בה חדר קטן, 9 מ"ר, זה הכל, ברחוב הרכבים 15 בירושלים. עד היום זאת הכתובת שרשומה ב-NIH ליצירת קשר איתנו".
מאז הימים ההם עברה החברה כברת דרך עצומה. בריינסוויי הונפקה בבורסה בדצמבר 2006, ומאז גדלה החברה בקצב מהיר. "היום המחסן שלנו גדול יותר מהמשרד הראשון שאיתו התחלנו", אומר סופר. כיום נאמד שווי החברה בכ-450 מיליון שקלים, לא מעט עבור חברה שאין לה עדיין מחזור מכירות ושיש לה בעיקר חזון.
למרות פריצת הדרך הרעיונית, תחילת הדרך היתה קשה למדי, כפי שמתאר סופר: "אנחנו האמנו באנשים בצורה מדהימה והיתה גם הרבה אינטואיציה. אבל לפני שש שנים, כשהתחלנו, לא היה לנו כלום. לא ידענו איך צריך לבצע את התהליך, האם מצמידים באופן פיזי את הסליל לראש? או בכלל - איך מבצעים את השימוש ב-Deep TMS".
השותפים העסקיים והחוקרים החלו לעבוד קשה. בסוף 2003 הצליחו החוקרים לפתח סליל המסוגל לחדור לעומק המוח באופן בטיחותי. רק ב-2005, בתום השלב הראשוני של הניסוי, פירסם צנגן מאמר בנושא. כיום קיימת כבר קסדה המסוגלת לזהות ולגרות אזורים ספציפיים במוח, ואפילו כמה אזורים במקביל. הקסדה היא חלק ממערכת משולבת הכוללת יחידת צינון השומרת על קרירותה, מחשב וזרוע שמרימה אותה.
לשבור את הסמים
המערכות של בריינסוויי עומדות במרכזם של ניסויים במבחר מוסדות מדעיים יוקרתיים ברחבי העולם דוגמת מכון ויצמן, האוניברסיטאות הרווארד וקולומביה בארה"ב, ומכוני מחקר המוח בבון ובמינכן בגרמניה. בארץ מנסים את המערכת באיכילוב, בהדסה עין כרם, בבית החולים לבריאות הנפש באר יעקב, בשלוותה ובשיבא.
"מצאנו שיש היתכנות ליעילות המכשיר לטיפול בדיכאון, בסכיזופרניה ובמניה דפרסיה בניסויים שאנחנו עושים", אומר ד"ר חיליק לבקוביץ', מנהל מחלקת אשפוז יום ומנהל המעבדה לחקר הרגשות והקוגניציה במרכז לבריאות הנפש שלוותה, החוקר את הפעלת הקסדה של בריינסוויי בניסויים קליניים. "התגובות לניסויים שכבר ביצענו מתקבלות בארה"ב בהתעניינות מאוד גדולה", הוא מוסיף.
כיום מבצעת בריינסוויי את הניסוי במספר רב של חולי דיכאון קליני במרכזים רפואיים רבים. זהו ניסוי המכונה בעגה המקצועית "דאבל-בליינד", כלומר גם הרופא המטפל וגם המטופל אינם יודעים אם הקסדה המשמשת בניסוי אכן מטפלת בהם או שהיא רק מעניקה טיפול דמה (פלצבו). טיפול הדמה מאפשר בדיקה של אפקטיביות המערכת. תוצאות הניסוי צריכות להתקבל בתוך מספר חודשים, להילמד ואז צפויה לחברה התקדמות משמעותית בתהליך קבלת האישור המלא והרשמי מרשות המזון והתרופות האמריקנית. את אישורה של מקבילתה האירופית - ה-CE, כבר קיבלה בריינסווויי.
בשנתיים האחרונות החלו בחברה לייצר עשרות קסדות, כך שאם הטיפול שהחברה מציעה לדיכאון קליני אכן יאושר בידי ה-FDA, יופצו הקסדות לשימוש רפואי ברחבי העולם. "אם הניסוי יצליח, זו תהיה פריצת דרך משמעותית", מעריך ד"ר לבקוביץ', "זה יראה לנו שמדובר בכלי עתידי מבטיח".
בעקבות פרסומם של עשרות מאמרים בנושא טוען צנגן שמומחים רבים בתחום בריאות הנפש חשים שמדובר בפרק חדש במדעי הפסיכיאטריה והנוירולוגיה. "המעבר מהרעיון לביצוע שלו", הוא אומר, "הוא תהליך ארוך מאוד, אבל התוצאות עד כה מראות שיש לנו ביד כמה יישומים חשובים שיכולים לטפל ולהשפיע על תפקודי מוח בטווח ארוך של שבועות וחודשים. לכל אפליקציה חדשה נדרש מחקר נפרד. אנחנו מייצרים גרסה אחרת של הסליל כדי להגיע לאזורים אחרים במוח. אנחנו בודקים תבניות שונות של גירוי. זה מחקר אינסופי שדורש עשרות של חוקרים והרבה שנים. ולמרות זאת אנחנו כבר רואים הצלחה מאוד גדולה בתחום הדיכאון הקליני והדיכאון הבי-פולארי.
"אנחנו מתחילים גם מחקר בבני אדם בתחום המוטיבציה. אנו מעוניינים לראות אם אפשר להשפיע על מוטיבציה של אנשים בריאים. נושאים נוספים שנבדקים הם הטיפול בהתמכרות לסמים ובהתמכרות לסיגריות. בארה"ב חוקרים גם טיפול בהתמכרות לקוקאין.
"בניסויים אלה מנסים לשנות את המעגל הקומפולסיבי במוח. מעגל שקיים אפילו בהתמכרות לניקוטין. בעקבות החשיפות לחומרים האלה משתנים קשרים במערכת הגמול במוח, וגורמים לכך שחשיפה לפרסומת בחוץ, או אפילו אסוציאציה פנימית, יוצרות כמיהה בלתי נשלטת לסם או לסיגריה. מה שאנחנו מנסים לעשות במחקרים זה לבצע שינוי של החיווט בתוך הרשת הזאת. 'לשבור' את המעגל של הכמיהה. יש לנו סימנים מעודדים מאוד במחקרי החיות וגם כבר בניסויים הקליניים".
אחד המשתתפים בניסוי שנערך בשלוותה הוא שמעון, תושב אשקלון, בשנות ה-30 לחייו, הסובל מדיכאון קליני כ-11 שנים והשפעת הטיפול התרופתי במקרה שלו התגלתה כקצרת טווח ולא משמעותית.
האם לא חששת מהטיפול בקסדה-
"במצב שלי לא חששתי מכלום, להפך. כשהגעתי לטיפול ב-TMS הייתי במצב רע, הדיכאון שלי החמיר. אם זה לא היה עוזר, הייתי הולך לטיפול בהלם חשמלי, לא היתה ברירה, לא יכולתי להמשיך במצב שבו הייתי. בטיפולים הראשונים ממש הרגשתי את הפולסים - הלסת מתכווצת - אחר כך לא הרגשתי כלום. אפילו התלוננתי שלא הרגשתי כלום. רציתי להרגיש חוסר נוחות והטיפול הוא לא נעים, אבל ממש לא נורא".
בחודשי הטיפול הראשונים קיבל שמעון טיפול חמישה ימים בשבוע. מאוחר יותר ירדה תדירות הטיפולים. "לאחר שבעה טיפולים התחלתי להרגיש שינוי משמעותי", הוא מספר, "כשירדתי ליומיים בשבוע היתה קצת נסיגה, אבל זה היה בסדר. כמעט בשום שלב לא היתה חזרה למצב של לפני הטיפולים. הטיפול האחרון שלי היה אתמול ולצערי סיימתי את הניסוי. אני ממשיך עם התרופות ומקווה שלא אחזור למצב הקודם.
שמעון מספר שהטיפול העניק לו אנרגיות ואפשרות ליהנות מדברים: "אחד הדברים המתסכלים לגבי דיכאון קליני זה שאתה מרגיש שהכל כבד עליך. אתה קם בבוקר עם תחושה שהחיים כואבים. קשה לתאר את זה במילים. אחרי הטיפול אתה יכול להיות בדיכאון, אבל ההסתכלות חיובית, נכונה. אתה כן יכול להבין למה אנשים קמים בבוקר. דבר שבעבר לא הבנת. למרות שאתה עדיין מדוכא, אתה אדם יותר חיובי".
מקדימים קסדה לתרופה
השאיפה של ד"ר צנגן עתידנית לא פחות מהטכנולוגיה שפיתח: "החזון הוא שנגיע למצב שכל חולה יעבור סריקת מוח ולפי הפתולוגיה האינדיבידואלית יותאמו עבורו הסליל האופטימלי ותבנית הגירוי האופטימלית. המערכת תטפל במגוון רחב של ליקויים בתפקודי המוח, גם בצד הפסיכיאטרי וגם בצד הנוירולוגי - גם באלצהיימר ובדמנציה".
אבל כדי להגשים את החזון תידרש החברה להתמודד גם עם הבעיות שיצוצו בדרך, שכן הפיתוח של בריינסוויי עדיין לא יצא להפצה המונית וזה עיקר חולשתה של החברה.
ברמה המוסרית, הפתרון הקל של קסדה שתטפל במחלות נפש מעורר קושי מסוים אצל המטפלים המסורתיים. קיימים מומחים המאמינים שמקומה של השיחה הטיפולית לא רק שלא עבר מהעולם, אלא שהוא יישאר איתנו לתמיד. לטעמם הקסדה לא תיתן לעולם מענה כולל לאתגרים המורכבים של נפש האדם. "תמיד יהיה צורך באיזשהו מעקב אנושי", אומרת יעל עזרא, מטפלת זוגית ומשפחתית. "זה נחמד שהטכנולוגיה נותנת לנו כלים שמסייעים למטופלים, אבל השילוב המנצח הוא להתאים את המינונים למטופל ולמקרה. במחלות נפש הגורם האנושי והקשר החברתי מאוד משמעותיים, משום שבני אדם הם יצורים חברתיים".
מעבר לכך החדירה לאזורים הקוגניטיביים של המוח עם קסדה כדי לטפל בתסמינים כמו אוטיזם, התמכרויות ואפילו בעיות מוטיבציה, כרוכה בחציית סף מוסרי. האם חזון שטיפת המוח שפורש אורוול בספרו "1984" עשוי להתגשם באמצעות הקסדה של בריינסוויי? ייתכן שבנוסף למגבלות המחמירות שמטילות רשויות הבריאות לבחינת בטיחותה ויעילותה של הקסדה, יתווספו בהמשך גם מבחנים מוסריים אוניברסליים.
ברמה העסקית קשה מאוד להעריך את גבולות הפוטנציאל של בריינסוויי. אם ההמצאה תתגלה כאפקטיבית ובטוחה, ותאושר לשימוש גורף, השמיים הם הגבול. אך יש לא מעט גורמים עסקיים שעבורם מהווה בריינסוויי איום ושישמחו למחוק אותה מהמפה, למשל תאגידי התרופות הבינלאומיים, המגלגלים מחזור מכירות שנתי של מאות מיליארדי דולרים, שחלק לא קטן ממנו מגיע ממכירת תרופות מתחום בריאות הנפש. לחברות אלו כוח כלכלי ופוליטי עצום והן ודאי אינן חפצות בפגיעה בהכנסות, שתיגרם בעקבות טיפולים חדשים ואפקטיביים. בבריינסוויי לא מעוניינים לדבר על הכוח של חברות התרופות הבינלאומיות, אך מודעים לעוצמתן. מעבר לכך, טרחו ראשי החברה לפתח את יישומי המכשיר כך שיותאם למקרים שבהם התרופות הפסיכיאטריות אינן יעילות. כך או כך הבעיות שיעמדו עוד בפניהם אינן מרפות את ידיהם. "כדי להצליח בתחום כל כך מסובך כמו המוח צריך הרבה אמונה", אומר סופר, "מבחינתנו היכן ששוררים האמונה האחווה והפרגון בין השותפים נמצאת גם השכינה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו