שיעור: כך קוברים תיק

"אשכנזי, לא הרפז", היתה כאן הכותרת לפני כשנה כשעסקתי במעללי הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, ובחשד לשיבוש החקירה על ידיו; בצמרת המשטרה שסירבה לחקור בזמן אמת את החשדות החמורים נגדו; בקומץ עיתונאים שהפכו למשרתים של המקורות שלהם; ובעיקר: ביועץ משפטי לממשלה, חלש ונרפה, עו"ד יהודה וינשטיין.

ביועץ שאותת למשטרה כי התיק הזה, לא חשוב מה ייאסף בו, יוצא בסוף להורג. ממש כך. 

עכשיו, כשרואים את הסוף ואת טקסי הפרידה מהיועץ בינואר הקרוב - מתחילים בפרקליטות להיערך לטקס הפרידה גם מתיק אשכנזי. זה לא הליך פשוט. זה לא "זבנג וגמרנו", עם או בלי דו"ח ציבורי. זה הליך מורכב כי כבר היו מקרים שבהם תוכניות המריחה השתבשו ברגע האחרון.

קבורת תיק נפיץ, שיש בו ראיות או שהיה אפשר לאסוף בו ראיות, היא הליך מתמשך, בעייתי, הנובע מהחשש שהאמת תתגלה; שייחשפו פתאום ראיות מרשיעות שלא פורסמו; שעדי מפתח ישברו את קשר השתיקה שלהם; שחוקר א' או חוקר ב' יאזרו אומץ ויחליטו לדבר; שהמצפון יציק למישהו והוא יחליט לפתוח את הפה.

על הרקע הזה נולד בפרקליטות המדינה מעין נוהל עבודה לא כתוב: לפני שסוגרים תיק רגיש, בודקים את השטח. בודקים את כיוון הרוח. זורים חול בעיני הציבור כדי לרכך את עוצמת המכה. מנסים למזער נזקים.

איך בדיוק? מתחילים לטפטף את "אין די ראיות"; ממשיכים בשתילת ידיעות על "קשיים בחקירה"; מפזרים נוסחה קלה יותר לעיכול שכותרתה "לא הכל פלילי" - כלומר מדובר "רק" בשחיתות ציבורית - ועוד ועוד.

יוצרים אקלים מסוים (לעיתים בעזרת סניגורים) וממתינים לתגובת כוחות האור. כשזו מבוששת להגיע, כשאילה חסון התורנית לא שולפת הקלטה או תמליל הקלטה שהמשטרה בורחת מהם כמה שיותר רחוק; כשמשתרר שקט יחסי בגיזרה - צועדים קדימה, בוחרים כלי תקשורת המוני ויורים לאוויר בלון ניסוי גדול: היועץ המשפטי נוטה לסגור את התיק, היועץ עומד לסגור, היועץ "החליט לסגור". הכל בא בחשבון.

כמעט באותה נשימה ממהרת פרקליטות המדינה להכחיש את הידיעה, כאילו היא מצוצה מהאצבע. כך היא נהגה בשעתו בתיק המפכ"ל הנהנתן רפי פלד (נאלץ להתפטר בסוף אחרי הגשת עתירה לבג"ץ); כך היא נהגה בתיק האי היווני עמוס הראיות; כך היא נהגה בתיק חברות הקש המפחיד של אביגדור ליברמן; כך בתיקים אחרים.

וינשטיין. מונע חקירות אמיתיות // צילום: דודי ועקנין

יש לה מעין "תרגולת" מסודרת, שבסיומה מתפרסמת הודעת ההכחשה הבאה: "בניגוד לפרסומים, עדיין לא התקבלה כל החלטה בנושא".

 

החקירה שלא היתה

בנוהל הלא פורמלי של מריחת וסגירת תיקים למיוחסים, שמור מקום של כבוד גם לסגירת תיקי חשודים אחרים באותה פרשה - או הורדת רף האישומים נגדם - ללא קשר לעוצמת הראיות בתיק. במקום למצות את הדין עם האנשים האלה, גם מעל לראשם פותחים מטרייה. מגוננים עליהם. 

הסיבה: יודעי הסוד האלה אמורים להציע את עצמם כעדי מדינה; אמורים לקבל לידם את חומרי החקירה המפלילים לכאורה גם את יקירם - זה שלמענו הם שכבו על הגדר - ואלה עלולים לזלוג החוצה לפני משפטם או במהלכו. הסיפור האמיתי עלול להיחשף.

זו הסיבה נכון לעכשיו שבועז הרפז, שנים אחרי שהתקבלה החלטה להעמידו לדין בכפוף לשימוע - עדיין לא יושב על ספסל הנאשמים. זו הסיבה שלא הציעו לו להיות עד מדינה. זו הסיבה שהאיש שאשכנזי טען בחקירותיו כי הוא בקושי מכיר אותו, מהלך עדיין חופשי.

אם דבר לא קרה עד כה לרמטכ"ל לשעבר אחרי שקריו ושיבוש החקירה לכאורה, מדוע שיקרה משהו להרפז?

לאשכנזי היה קל להתנהג כך כי נהגו בו בכפפות של משי: החקירה שלו לא היתה "חקירה", ואפילו לא בת דודה של חקירה; הוא לא נחקר בראשית הדרך כשבחדרים סמוכים יושבים אנשי המעגל הראשון שלו; עדותו לא נגבתה בשבועות הראשונים תחת אזהרה - והשיא: אחת העדויות נגבתה ממנו בביתו בידי המפכ"ל דודי כהן וניצב יואב סגלוביץ', כשאשתו רונית מגישה לאורחים שתייה וכיבודים.

וסרמן. ממשיך במעלליו // צילום: נועם ריבקין פנטון

שטיח אדום נפרש אז לכבוד הרמטכ"ל דאז והוא ניצל אותו לרעה. הוא לא התנדב לגלות למשטרה כי כבר ביום ראשון בערב, יומיים אחרי פרסום המסמך המפוברק בערוץ 2, שלחה אשתו רונית הודעת סמס להרפז, אמרה לו שבעלה מבקש לדבר איתו בטלפון קווי, וזה נסע לע', ידידה משותפת, ומביתה שוחח עם אשכנזי במשך 17 דקות!!!

מי שהסגיר את סיפור האירוע הדרמטי הזה היה הרפז, ודבריו אומתו באמצעות בדיקת פלט שיחות הטלפון. רוצה לומר: אשכנזי ניסה לשבש את החקירה מהרגע הראשון, בשעות הקריטיות שלה, כשהכל היה עדיין חם והיה אפשר לרדת ביתר קלות לחקר האמת. הוא התנהג כמי שאינו רוצה שזה יקרה וכך גם היועץ המשפטי לממשלה וכמה עיתונאים שהפכו את אשכנזי לפרה קדושה. לשה תמים שהם אינם מבינים מה רוצים מחייו.

העיתונאים האלה, החברים, שכחו כלל ברזל: אין מגוננים על מקור שסרח לכאורה. לא מתנפלים עליו, זה בסדר, זה אפילו אנושי - אבל לא הופכים אותו לקדוש מעונה. את הקו האדום הזה אסור לחצות.

 

עצה לפצ"ר בדימוס

מזכיר הממשלה, הפצ"ר לשעבר אביחי מנדלבליט, מתמודד עכשיו על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אם הוא זה שהציע את עצמו, הוא טעה, וטוב יעשה אם יפרוש מהמירוץ. אם אחרים צירפו אותו לרשימה, מותר להם להתחרט.

משפטן המשמש מזכיר הממשלה ונחשב מקורב לראש הממשלה, אינו יכול לקפוץ פתאום לעמדת התובע הכללי של המדינה. יש מה שנקרא מראית עין, יש שכל ישר, דרוש צינון של כמה שנים - ויש גם ניסיון מר עם מקורב אחר למלכות: יהודה וינשטיין.

מנדלבליט. דרושה תקופת צינון // צילום: אבי אוחיון - לע"מ

חבר נשאר בדרך כלל חבר, מקורב נשאר מקורב - לכן צריך לשבת על הכיסא הזה יועץ בלתי תלוי, תובע בלתי תלוי, משפטן נחוש וחד שיניים שאינו מקורב לשלטון; אחד שלא תהיה תחושה שהוא חייב משהו למישהו. אופן הטיפול של וינשטיין בתיק מעונות ראש הממשלה - בסיפורי עזרא סיידוף והחשמלאי אבי פחימה (אין חשד נגד נתניהו ואשתו) - מלמד שיש ממש בחששות האלה.

 

דרעי ברגע האמת

רק שר אחד בממשלה לא התרשם מסיפורי "מתווה הגז הטוב ביותר לאזרחי ישראל" והתנגד לו בישיבת הממשלה. רק שר אחד לא הסכים לעשות שקר בנפשו. רק שר אחד לא התרגש מדברי ראש הממשלה כי מדובר ב"החלטה היסטורית שתקטין את יוקר המחיה".

לשר הזה לא קוראים אריה דרעי, הנציג המדומה של השקופים, שברגע האמת תמך באישור מונופול הגז והוליך כדרכו שולל רבבות פעילים חברתיים מזרחים. ששוב היתל בתמימים.

לשר הזה קוראים אבי גבאי מהמשרד לאיכות הסביבה, שהבין כנראה שההחלטה האומללה של הממשלה תוביל לאובדן מאות מיליארדי שקלים השייכים לציבור; לאובדן סכומי עתק שבעזרתם ניתן היה לפתור את רוב הבעיות הכלכליות של המדינה בעתיד הקרוב.

אפילו יתברר חלילה שמניעיו היו זרים, כפי שרמז מי שרמז, הוא הבין ודאי מה שאחרים אמורים להבין: שההסכם הזה יהיה בכייה לדורות!!!

1. ההחלטה מנציחה את מונופול הגז ולא מפרקת אותו. כלומר, לא תהיה תחרות בעשור הקרוב.

2. לא יהיה פיקוח אמיתי על המחירים, כפי שדרשו מבקר המדינה ונגידת בנק ישראל, אף שהוסכם שהמחירים יירדו מעט עם הזמן.

3. ההחלטה מתעלמת ממומחים מהשורה הראשונה בעולם, שהגישו חוות דעת לבית המשפט ולרשות החשמל וקובעים בהן: המחיר הסביר של יחידת חום אחת צריך להיות כשלושה דולרים בלבד ולא שישה, חמישה או אפילו 4.7 כפי שמוצע עכשיו (תוספת של כל דולר משמעותה רווח נוסף בשיעור של 2 מיליארד שקלים בשנה לחברות הגז).

הרפז. איך קרה שטרם הוגש נגדו כתב אישום בפרשה הנושאת את שמו? // צילום: יוסי זליגר

4. הממשלה התעלמה מדו"ח רשות החשמל, המגלה כי אישור מתווה הגז הנוכחי יגרום להתייקרות החשמל בשישה אחוזים.

5. הממשלה התעלמה מממצאי דו"ח מבקר המדינה בפרשה, גרמה להתפטרות הממונה על ההגבלים העסקיים והדיחה את יו"ר רשות החשמל - היא ברחה ממש מהאנשים שהביעו דעה אחרת. שהזהירו אותה מהשערורייה. 

אני עוצר כאן כי די בעובדות האלה כדי להשבית את השמחה המדומה. די בהן כדי שהממשלה תחזור בה מההסכם ההזוי. לחלופין: שהכנסת לא תאשר אותו. שהשפיות תחזור לנצח.

 

וסרמן מתעלם מהשופטת

את כרטיס הביקור של מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, שהצגתי כאן שוב ושוב עם עמיתיי מיכל שבת ועוזי דיין, מכירים קוראי המדור הזה היטב: דיקטטור אכזר, שונא דמוקרטיה, שונא מינהל תקין, שונא שלטון חוק - איש מושחת, רודף טובות הנאה, החשוד כיום בקבלת שוחד ובמעשי מירמה.

נוסף על כך, כפי שנחשף כאן, וסרמן מימן לעצמו בכספי הסתדרות המורים ייעוץ והגנה משפטית בתיקיו הפליליים. מאות אלפי שקלים של המורים נמשכו לטובת כיסי עו"ד רונאל פישר, פרקליטו עד לפני שנה, בין השאר בטענה הבאה: פישר העניק ייעוץ ראשוני למורים בנושאים פליליים...

יהב. הסתיר מחברי המועצה כי המועמד שלו לתפקיד יו"ר יפה נוף הורשע בפלילים // צילום: מישל דוט קום

שקר גס שבאמצעותו הסתיר וסרמן את שליחת ידו אל כספי המורים - 360 אלף שקלים!!! - לצרכיו הפרטיים. אבל וסרמן עדיין מחובר לכיסאו, עושה הכל מהמקפצה, ממשיך להתעמר במי שאינה מוכנה להיות בובה שלו, יו"ר האופוזיציה וסיעת נח"ל בהסתדרות המורים, גילה קליין. הוא נועל בפניה את דלתות הארגון.

המזכ"ל שסרח מונע ממנה תקציבי פעילות, והחמור מכל: מסרב להעמיד לרשותה את רשימת חברי הסתדרות המורים, כתובתם ופרטי ההתקשרות איתם בדואר אלקטרוני, כפי שחויב לעשות על ידי נשיאת ביה"ד הפנימי, השופטת בדימוס שרה פריש.

ההחלטה הזאת התקבלה לפני שמונה חודשים, אבל וסרמן לא ציית לה. הוא הגיש בקשת רשות ערעור, פרקליטי הארגון משכו זמן, הוגשו עוד ועוד בקשות ולפני שבוע, בהחלטה מפורטת של פריש, נדחו כל טענותיו.

השורה התחתונה: "ההחלטה הקודמת תיוותר על כנה, ועל הסתדרות המורים לקיימה לאלתר".

איך מנסה וסרמן להתגבר על הצו, שאותו ביזה כבר בגסות, ועל ההישג של גילה קליין? הוא זימן ליום שלישי הקרוב את ועידת הסתדרות המורים, כאשר על סדר יומה שני נושאים: בחירת נשיא חדש  לבית הדין וממלא מקומו ודיון בעניין מאגר המידע. איש מושחת וחסר בושה, כבר אמרנו?

 

הדוגמה של יונה יהב 

בחצר של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, מתרחשים דברים תמוהים שריח רע עולה מהם. בחלקם עסקנו בעבר, בחלקם עסקו אחרים, באחד מהם עוסקת היום עמיתתי מיכל שבת: בחירת אריה פרידנזון, שהורשע במחצית השנייה של שנות ה־90 במעשי מירמה, לתפקיד הרגיש של יו"ר דירקטוריון חברת יפה נוף בחיפה.

זה איש המופת של יהב. 

עו"ד פרנקל. שומר הסף שכשל לא החזיר מאות אלפי שקלים שקיבל מהקרן לקשרי מדע

יפה נוף היא לא סתם חברה, היא לא עוד חברה - היא חברה החולשת על תקציבים במיליארדי שקלים. היא נתיבי איילון של אזור הצפון. לכן היה מותר לצפות שיוצב בראשה אדם נקי כפיים, ולא מי שהורשע בין השאר בשימוש במסמך מזויף לצורך הונאת המכס. מותר היה לצפות שראש העירייה יגלה לחברי המועצה מי באמת המועמד שלו.

זה לא קרה. בראשית יוני השנה נקב יהב בשם האיש וביקש מחברי המועצה לאשר את בחירתו. אחד הנוכחים, אביהו האן, שאל: אולי אפשר להציג אותו ולשמוע מי האיש?

יהב השיב: "נביא אותו בישיבה הבאה..."

האן שאל לפי תומו: "אז איך נצביע... איך אנחנו יכולים להצביע?"

יהב בחוצפה: "אז אל תצביע, אתה לא נדרש".

חבר המועצה ירון חנן, מסיעת הירוקים: "אנחנו יודעים שהיו כל מיני פרסומים לא מחמיאים על האיש הזה, ואני מציע שהם יוצגו פה".

חברי המועצה יכלו להבין שמסתירים מהם מידע חשוב, ואחד מהם ביקש לקבל חוות דעת מהיועץ המשפטי, עו"ד רשף חן. הוא לא נענה. ליהב אצה הדרך לגשת להצבעה: בחירת פרידנזון אושרה.

מיכל שבת הציגה ליו"ר הנבחר שאלה פשוטה: האם אדם שהורשע בפלילים ראוי לדעתו לעמוד בראש חברה ציבורית? פרידנזון בחר לא להשיב. תגובת יהב: "המינוי הועבר לבדיקה ולאישור הוועדה לבדיקת כשרות המינויים בתאגידים הציבוריים במשרד הפנים. בראש הוועדה עומד שופט".

המשך יבוא.

 

שומר הסף מבר־אילן (ב')

כמקובל בעמודים אלה, אני חוזר לפרשת היועץ המשפטי של אוניברסיטת בר־אילן, עו"ד דרור פרנקל, שפירסמתי כאן לפני שבוע בעזרת עוזי דיין: פרקל לא החזיר את כספי קרן המדע, שלא היה זכאי לקבל, בסכומים מצטברים של יותר מ־100 אלף דולרים. הוא שומר אותם לעצמו בלי שמישהו יכפה עליו להיפרד מהם.

לעומת זאת, הוא ייאלץ להחזיר מאות אלפי שקלים שקיבל במסגרת תרגילי ניפוח משכורתו באוניברסיטה - כ־7,000 שקלים בחודש. הממונה על השכר באוצר הוא שכפה עליו זאת, חרף טענתו שהחליט להחזיר את הכסף ביוזמתו.

מה מחפש עדיין שומר הסף הכושל באוניברסיטה, אחרי מה שכבר התגלה? שאלה טובה המזמינה שאלות נוקבות להנהלה. נכון לעכשיו, פתחו בצמרת המוסד האקדמי מטרייה גדולה מעל לראשו. שומרים עליו, תומכים בו, מאותתים לו שכיסאו מוגן. הם מתנהגים כמי שלא הפנימו עדיין שהאחריות למעשיו חלה גם עליהם.

 

החוצפה של רוכברגר

חשבנו שלא נידרש יותר לסיפורי ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, שהורשע בשרשרת מעשי זיוף ומירמה חמורים ונקבע שדבק קלון במעשיו. חשבנו וטעינו.

העבריין הסדרתי, ראש העירייה המושעה המרבה להימצא בחו"ל, פנה בעתירה מינהלית דחופה לבית המשפט, ביקש שמשכורתו תשולם לו הלאה, דרש לאפשר לו גישה הולמת ללשכת ראש העירייה, כאילו הוא עדיין בתפקיד, ועוד ועוד.

רוכברגר // הורשע בזיוף ובמרמה, אבל דרש להמשיך לשלם לו משכורת כראש עירייה // צילום: יוסי זליגר

חוצפה תמיד היתה לו, רק שהשופטת המחוזית רות רונן שמה לה קץ. היא קבעה שסיכויי העתירה שלו קטנים ושלחה אותו הביתה בידיים ריקות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו