"בלי לשים לב אני אתעורר בת 23. כל החיים שלי יהיו מאחוריי", מסכמת אילנה בעצב את חייה. "את יודעת שאני בת 25?", עונה לה חברתה הקרובה, אבי. "ברוד סיטי" היא קומדיה אמריקנית נשית, המדברת על נשים ואל נשים (אבל לא רק), ומזכירה מה היתה פעם, מזמן, "בנות" לפני שטבעה באוקיינוס פלצנות וחשיבות עצמית. חרף כל המכשולים שהיא מערימה בפני הגיבורות שלה, אילנה גלזר ואבי ג'ייקובסון, "ברוד סיטי" היא התשובה לשאלה מדוע היה כדאי להיוולד אישה. שתי קומיקאיות יהודיות נפלאות ומוכשרות, שלא עושות מעצמן סיפור (בינתיים), הן בדיוק מה שהקומדיה היתה זקוקה לו: תזכורת שיש הומור אחרי טינה פיי, ושלא הכל מתחיל ונגמר בדנהאם.
"מחר יהיה היום. אני בטוחה בכך שיום אחד נסתכל לאחור ונגיד זה היה ה־יום!" אומרת אילנה בפרץ אופטימיות קולני וחסר אחיזה, המאפיין בנות עשרים וקצת. החלוקה המסורתית לטיפוסים נשמרת גם בקומדיה הזו, כשאילנה נוטלת את תפקיד הבחורה קלת הדעת, הזורמת והמשוחררת, ואבי מקבלת את הדמות הסגורה־נוירוטית־מתכוננת מראש, אבל לא פחות מצחיקה מחברתה. היחסים הקרובים והחמים בין השתיים עוברים מסך, והכימיה ביניהן זוהרת למרחקים ארוכים. צריך אגו מיוחד כדי לחלוק במה וסידרה עם מישהו, על אחת כמה וכמה עם קומיקאית טובה, בת גילך. הצמד גלזר וג'ייקובסון מוכיח שזה לא רק אפשרי, כשזה נעשה כמו שצריך - זה אדיר.
"ברוד סיטי" מתרחשת בניו יורק הקשוחה והקשה להשגה, זו של העבודות הבזויות (סוכנות מכירות, ניקיון חדרי כושר), של הטיפוסים הביזאריים (ע"ע: שותפים לדירה), של הדייטים הסהרוריים. היא מציגה גיבורות שמנקות אסלות, משקרות לבוסים, אוספות דולר לדולר ומחפשות מזור באלכוהול ובמוצרי נרקוטיקה שונים, אבל לא שוכחות לצחוק על כל זה ועל עצמן. "ברוד סיטי" משופעת הקשרים תרבותיים מעולים, וניכר שהיא יונקת מהמקורות הטובים ביותר ("שמתי ברז למורה", "סיינפלד", טינה פיי). כשאבותיך הרוחניים הם קומיקאים משובחים, את לא צריכה להתפשט, לירות בדיחות גסות וגזעניות או להשפיל ולהביך את עצמך כדי לצעוק שאת קיימת. את פשוט שם. גלזר וג'ייקובסון משתמשות בטכנולוגיות של המאה ה־21 אבל הן לא נכנעות לה. לראיה, סצנת "השכן החתיך", שנוכחותו משתקת את אבי. סצנה שהיתה יכולה להצחיק גם במאה הקודמת, ותצחיק גם במאה הבאה. מה היה שם? סתם אמת צרופה: אבי רואה את הבחור ומתקשה לדבר. קולה עוות ופניה עברו טרנספורמציה. כל מי שאי פעם היה מאוהב, יזדהה עם הרגע המתוק הזה.
"ברוד סיטי" מדייקת בנקודות הכואבות לנשים צעירות רווקות באשר הן, אך לא הופכת את החיפוש אחרי בן זוג לפנטזיה סטייל קארי בראדשו, אלא מוסיפה אותו לתוך המכלול של דברים שנשים מערביות אמורות לרכוש בחייהן: מקצוע, קריירה, בן זוג, חברה טובה. על הנקודה האחרונה אפשר להתעכב. "ברוד סיטי" מביאה חברות נשית אמיתית למסך ומציגה אפשרות פנטסטית, שבה שתי פרטנריות מעניקות זו לזו אוזן קשבת, תמיכה, עידוד ועזרה כספית בעת צרה (שתיהן תפרניות עלובות, כמו ניו־יורקיות אמיתיות בנות 20 שלא בורכו באבא של לנה דנהאם). הקונספט של חברות נשית מעצימה ומכבדת הוא בונוס למחפשות בטלוויזיה זוג יציב שאפשר לסמוך עליו. אילנה ואבי כאן כדי להישאר. ואם הן עתיד הקומדיה הנשית, אז יש לפחות שתי סיבות לחכות לעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
