עונת הנסיעות לחו"ל בעיצומה, וגם כשהיא תיפסק לשבועיים עם החזרה לבית הספר, ישובו ישראלים רבים לטייל בחופשות החגים שאחריה. בביקורים שלנו מעבר לים אנחנו נתקלים לא פעם בקודים תרבותיים והתנהגותיים מעט שונים מהמוכרים לנו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המדור הזה נולד בחופשה האחרונה שלי בברצלונה, כשבתי הרבתה להרים את האגודל כאות תודה לכל מי שכיוון אותה למרכזי קניות בעיר, ולאשר לאחרים ש"הכל סבבה" באמצעות חיבור האגודל והאצבע לעיגול. אף שהיא צירפה לתנועות חיוך מקסים ולבבי, שמתי לב שלפעמים האנשים בהו בתנועת היד שלה בפנים חיוורות ודי הלומות, וממש לא חייכו חזרה. רק ביום האחרון שם נזכרתי שקראתי פעם שתנועות ידיים אינן שפה בינלאומית, ולפעמים משדרות מסר הפוך.
בעוד בתי מסתייגת בגיחוך מהתובנה שלי וממהרת להעמיס עלי עוד אחת מהשקיות שלה כדי שתהיה לה יד פנויה לדבר עם העוברים ושבים - אני חקרתי את העניין מייד עם שובי ארצה עם רחל מנדלוביץ', מומחית לנוהג ולנימוסים בינלאומיים והבעלים של חברת Behave. הפעם - היה זה תורי להחוויר, כשהבנתי שבספרד חיבור האגודל והאצבע לעיגול בתנועת "הכל סבבה" הוא אכן קללה, ממשפחת ה"לך חפש". בהתחשב בכמות הפעמים שבתי ביצעה את התנועה הזו לאנשים שכיוונו אותה, באמת מזל שחזרנו הביתה בשלום.
"במקומות שונים בעולם הכוונה והמשמעות שמאחורי מחוות גופניות שונות אכן זהות בארץ המוצא ובארץ היעד, אך לעיתים הן שונות ורחוקות כמרחק מזרח ממערב", אומרת מנדלוביץ', "כך יוצא שבמדינות מסוימות - לפעמים קרובות ופופולריות מאוד - קיימת שפה בלתי מילולית אשר שונה בתכלית מהנהוג אצלנו, ועלולה להביך ולהעליב מאוד".
"תנועות יד שאצלנו מובנות מאליהן לסמן 'רק רגע', 'בוא לכאן' או 'הכל מצוין', ואפילו תנועות בסיסיות של הנהון ראש, כמו גם גירוד אקראי בסנטר או באף - עלולות לשדר לאדם שמולנו מסר הפוך בתכלית לזה שהתכוונו או לא התכוונו אליו", מדגישה מנדלוביץ'.
שלום לצ'פחה
גם תמי לנצוט־ליבוביץ', יועצת תדמית, נימוס ונוהג בינלאומי, מסכימה שחשוב להכיר את הניואנסים התרבותיים בארצות שאנו מבקרים בהן. "מומלץ לארוז במזוודה שאיתנו גם סבלנות. את ההתחכמויות הישראליות מוטב להשאיר בבית, כי כבר בשדה התעופה הן מתחילות לעורר בעיות, וגם בחו"ל הן לא מתקבלות תמיד בהבנה", אומרת ליבוביץ'.
לדבריה, "כבר כשמגיעים למלון יש להמתין בסבלנות מאחורי קו ההפרדה עד שיגיע תורנו. אם איחרנו או הקדמנו מבלי להודיע, יש להמתין בסבלנות עד שהחדר יהיה מוכן. יש לתת טיפ לנושא המזוודות - כדולר למזוודה. במהלך השהות יש להעניק טיפים גם לשירות החדרים, וגם לשוער של המלון שמזמין לכם מונית מהמלון ופותח עבורכם את הדלת".
לנצוט־ליבוביץ' מוסיפה כי "בחדר האוכל לא מנומס להעמיס מזון על הצלחות, אלא ללכת כמה פעמים למזנון. לא מקובל ולעיתים אף אסור להצטייד בארוחה נוספת למשך היום, אך אפשר לבקש רשות לארוז כריך לילד. אם תכניסו את הכיסאות למקומם אחרי שתסיימו, הדבר יותיר רושם חיובי מאוד".
גם במסעדות יש קודים שאינם מוכרים לכל, מוסיפה ליבוביץ', כמו המתנה למארח בכל מקרה, מבלי לשבת באופן עצמאי בשולחן פנוי. כשתסגרו את התפריט - תאותתו למלצר לבוא ולקחת הזמנה. אם המנה לא טעימה לכם, תוכלו לבקש בנימוס להחליף אותה, בתנאי שלא אכלתם ממנה יותר מטעימה.
תרבות העמידה בתור מאוד מפותחת, כמו גם העלייה והירידה במדרגות: "תמיד עולים בצד ימין ויורדים מצד ימין. צד שמאל מיועד, כמו בכביש, לעקיפה".
גם נושא המרחב האישי הוא נושא רגיש - בייחוד כשהוא בא במגע עם הסחבקיות הישראלית שלנו. חשוב לזכור שהנוהג להתחבק ולהתנשק עם כל אדם לא קיים בצורה גורפת בכל העולם, ולכן מומלץ לא להיות הראשונים שיוזמים זאת. גם בתורים רצוי לא להיצמד קרוב מדי, בעיקר באנגליה, שם הדרישה למרחב אישי היא גדולה יותר.
אם אתם טסים למזרח - זיכרו: שם בכלל לא מקובל לגעת בזרים, ואסור לגעת בראשו של אדם או בכתפיו, וגם לא ללטף בחיבה שיערם של ילדים: "מגע בגוף נחשב שם פגיעה והעלבה, והצ'פחה הישראלית תיחשב שם ממש לא במקום, שיא ההעלבה", מסכמת ליבוביץ'.
בלי ידיים. טוקיו // צילום: רויטרס
• • •
המחוות - והפרשנויות
סימן שאתם בחו"ל
"כן - ולא". טסים ליוון או לבולגריה? כדאי שתדעו ששם תנועת "כן" בראש (למעלה ולמטה) היא לגמרי "לא", ותנועת "לא" (ימינה ושמאלה) היא דווקא "כן". שימו לב לכך גם כשאתם עונים על שאלות ששואלים אתכם, וגם כשאתם מקבלים תשובות לשאלות דוגמת "זה קרוב לכאן?" או "יש חדר אחר?". לידיעת התרמילאים: גם בהודו סימני הכן והלא הפוכים מאלה שלנו.
"הכל בסדר". מאשרים שהכל בסדר על ידי חיבור האגודל באצבע, והרמת שאר האצבעות כלפי מעלה? בישראל, בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה אכן "הכל בסדר" כשאתם מסמנים זאת. לעומת זאת בספרד, ביוון ובטורקיה, וגם בברזיל ובוונצואלה - הסימן הזה משדר מסר הפוך לגמרי לאותו אדם, שאי אפשר לכתוב אותו בעיתון.
"בוא הנה". למנומסים מבינינו, שמוותרים על צעקה רמה ומשתמשים בתנועת היד המסמנת "בוא הנה" (שבה האצבע המורה קוראת להתקרב אלינו), חשוב לזכור - אם אתם בדיוק בחופשה בסלובקיה או בארצות מזרח אסיה כגון אינדונזיה, סינגפור והפיליפינים, מדובר בתנועה פוגעת מאוד ומעליבה. בפיליפינים, לדוגמה, משתמשים בה אך ורק כדי לקרוא לכלב.
"רק רגע". כן, גם התנועה התמימה הזאת של חיבור קצות האצבעות יחד תוך הפניית גב כף היד כלפי חוץ, הופכת לסופר בעייתית - באיטליה בעיקר (שוב, אותה קללה מ"הכל בסדר"). במדינות דרום אמריקה - ארגנטינה, צ'ילה, ופורטו ריקו - משמעות התנועה מעבירה מסר מדאיג לגבי מקצועה של האם, שגם אותו אי אפשר לכתוב בעיתון.
גירוד בסנטר או באף. לנוסעים לבלגיה, לצרפת ולצפון איטליה: אם בהיסח הדעת אתם מעבירים את אצבעות כף היד שלכם על הסנטר כשגב כף היד מונח על הסנטר, אתם בעצם אומרים למי שמולכם "תתחפף מכאן", בעיקר אם אתם בדיוק קצת מתווכחים. בדרום איטליה, לעומת זאת, הבעיה היא דווקא עם גירוד באף. כאן, אם אתם תופסים את האף באצבע המורה ובאצבע האמצעית, האדם מולכם עשוי לחשוב שאתם אומרים לו ש"משהו מסריח", ושהוא לא אמין בעיניכם.
ייעוץ: רחל מנדלוביץ', מומחית לנוהג ולנימוס, חברת Behaveצילומים: יהושע יוסףטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו