רק אחרי התלונה ה-19

כמה פעמים יכול עובד במד"א להטריד מינית עובדות בארגון, מתנדבות, או בנות שירות לאומי, עד לרגע שבו יאמרו לו - די, מספיק, עליך לעזוב את התחנה? כמה תלונות צריכות להצטבר נגדו עד לרגע שבו יאמרו לו - קח את החפצים שלך ותעוף לנו מהעיניים? איך קורה שהמטריד הסדרתי החצוף עוזב את ארגון ההצלה עם פיצויים נאים בלי שתוגש נגדו תלונה למשטרה-

השאלות האלה הציקו בשנים האחרונות לסגן נשיא מד"א, עו"ד בצלאל הוכמן, והוא ניסה בזהירות לברר אותן. זה קרה אחרי חרושת שמועות על היקף התופעה ואחרי שהוכמן נחשף לעובדה הבאה: 19 תלונות על הטרדת מתנדבות הצטברו נגד מטריד סדרתי מסוים, קודם שזה נבעט הביתה. רק אחרי ששבר את השיא של מד"א החליטו מנהלי הארגון להיפרד ממנו סופית.

הוכמן נחרד מהנתון הזה, ביקש הסברים ופנה במכתב ליו"ר הוועד הפועל של מד"א, ד"ר נועם יפרח. במכתבו מספר סגן הנשיא על שלושה נהגים מאזור הכרמל, "שנאלצו לעזוב בגין הטרדה מינית של מתנדבות, ביניהם עובד שצבר 19 תלונות מכמה מתנדבות", וקובע: "המקרים האלה לא דווחו ליו"ר ועד המתנדבים או לאחראי על המתנדבים באזור הכרמל. מדובר בשורה של מקרים שיכולים להצטיין כתופעה. למיטב בדיקתי המתנדבות שנפגעו לא זכו לשום טיפול פסיכולוגי מטעם ועל חשבון מד"א".

הוכמן מוסיף: "יש לראות בחומרה כשלא נוקטים באופן מיידי צעדים נגד מטריד וצריך להגיע ל-19 תלונות. אני מבקש לקבל הבהרות תוך שבעה ימים עם העתק לכל נציגי המתנדבים:

א. אלו צעדים ננקטו ע"י מנהל האזור מיד לאחר התלונה הראשונה ולאחר גילוי המטריד הראשון-

ב. מדוע מד"א לא דאג לטיפול פסיכולוגי למתנדבות שנפגעו-

ג. מדוע לא נערכו אסיפות עובדים באזור הכרמל במיוחד, ובאזורים אחרים, כדי להטמיע את נושא ההטרדה המינית.

ד. באיזו מידה הוצע למתנדבות לפנות למשטרה, או אם הוסברה להן האפשרות הזאת.

ה. מדוע הוצע לעובדים לעזוב בשקט והאם פוטרו עם זכויות סוציאליות או לא".

המכתב נשלח, אבל התשובה בוששה להגיע. חודש לאחר מכן פנה סגן הנשיא באותו עניין גם למבקר הפנימי, אלי ארסלן, ושוב לא נענה. שנה אחרי המכתב הראשון הוא שלח תזכורת לד"ר יפרח בעניין דרישתו לבירור פרשיות המטרידים מאזור הכרמל, אבל יפרח - שצמח כזכור ביחד עם המנכ"ל, אלי בין, בחממת הליכוד - לא טרח להגיב. כך נהג גם נשיא מד"א, פרופ' יהודה סקורניק, שקיבל עותק מהתלונה של סגנו. כולם נצרו לשונם כאילו הפרשה החמורה אינה נוגעת להם.

הוכמן כעס בצדק. הוא שיתף בכעסו חברים מתנדבים, והסביר להם שאין לו בעצם עם מי לדבר. רוח דבריו היתה: המנכ"ל אלי בין והיו"ר נועם יפרח מתעלמים ממני. הם פוגעים במערך המתנדבים שוב ושוב. למעשה, המועצה של מד"א אינה קיימת כבר.

שאל אותו מי ששאל מדוע הוא אינו ממשיך במאבק בפרשת ההטרדות המיניות, ורוח תשובתו היתה: עשיתי מה שיכולתי. לבד אני לא מסוגל לנצח.

"ביקשתי: אל תשלח ידיים"

סגן נשיא מד"א נכשל אפוא במלחמה בנגע ההטרדות המיניות והרים ידיים. אנשים שמכירים אותו מקרוב לא הופתעו מכך: "הוא אדם טוב, אכפתניק, מתנדב אמיתי", אמר לנו אחד מהם, "אבל הוא אדם חלש. הוא חושש מיו"ר מד"א ומהמנכ"ל הכוחני, אלי בין, ומתנהג כמי שאינו רוצה למתוח יותר מדי את החבל. השניים מסוגלים לנעול בפניו את הדלת כמתנדב".

אחד מחברי מועצת מד"א בעבר חידד את הדברים: "אתם צריכים להבין כי מה שמעניין את הוכמן, כמו שרוטים אחרים במערך המתנדבים, זה בראש ובראשונה לצאת לשטח, לטפל בפצועים, לחלץ נפגעים. זה סם החיים שלו ושלנו. הוא ממש התמכר לו וקשה לו עכשיו לוותר על ההובי של מתנדב פעיל במד"א. הוא חושש לאבד אותו".

כדי להוכיח לנו שאפשר גם אחרת, אם וכאשר מוכנים לשלם מחיר, הצביע חבר המועצה לשעבר על תיק הטרדה מינית שהפך לתפוח אדמה לוהט בתחנת מד"א בירושלים לפני פחות משנה. קצה החוט בסיפור היא מתנדבת דתייה בת 19, שמפעם לפעם נקראה לצאת להגשת עזרה באמבולנס של נהג בעייתי: הוא היה מעורב בעבר, על פי החשד, בהטרדה מינית של כמה מתנדבות.

עם הזמן התחיל הנהג להציק גם לה, הטריד אותה מינית בצורות שונות, שלח אליה הודעות SMS מביכות. "בתחילה היא נהגה בו בסלחנות", מספר גורם שמכיר את הפרשה, "וביקשה ממנו לחדול. היא ביקשה ממנו לא לשלוח ידיים, לא לספר לה על חברים שפגש עירומים אחרי יחסי מין, לא להביך אותה בצורות דומות. היא הבינה שהאיש בעייתי באמת, היתה במצוקה ונשברה. היא ביקשה עזרה".

- מה היה רגע השבירה-

"היו לדעתי שניים - הראשון, ביום הולדתה, כשיצאה לאבטחה בכיכר ספרא ליד העירייה והוא נשכב עליה בכוח באמבולנס; השני, כששמעה שיש עוד בחורות שהוא הטריד ומטריד מינית. היא החליטה אז לפתוח את הפה, פנתה לאנשים שונים, וניסתה להגיע גם אל מנהל המחוז, רונן בשארי. אבל בשארי התעלם ממנה - לא טיפל בנהג המטריד ולא פנה עם הסיפור הזה למשטרה".

- היא פנתה אליו אישית-

"כן, והוא אפילו קבע לה פגישה. אבל שעתיים לפני מועד הפגישה הודיעה לה מזכירתו שזו מבוטלת. למה? אין לי מושג. מה שאני כן יודע הוא זאת: רונן בשארי הכיר את הסיפור כבר חצי שנה קודם מדיווח אישי של אחד העובדים. הוא לא נקף אצבע להושיט עזרה למתלוננת".

רונן בשארי, הנחשב היום עוף מוגן במד"א בגין קרבתו למנכ"ל אלי בין, לא הביא בחשבון שהמתלוננת תלך במקרה הזה עד הסוף. ואכן, זו חיפשה דרכים לשים קץ למעללי הנהג ובסוף הגיעה אל יו"ר ועד עובדי מד"א בירושלים, זוהר גלאי. גלאי שמע את הסיפור בסבלנות ואמר לה: "לא אפקיר אותך. אם את אומרת אמת, אני לצידך. התלונה תטופל".

זוהר הוא יריבו המר של המנכ"ל אלי בין, והביא בחשבון שהוא עלול לשלם מחיר על מעשיו. בכל זאת פעל על פי צו מצפונו: הוא החתים את המתלוננת ואת חברתה על פרוטוקול השיחה, חתם בעצמו על המסמך ומיהר איתו לרונן בשארי: "אם לא תטפל מיד בתלונה הזאת", אמר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, "אני פונה למשטרה. לא אתן ידי להגנה על חשוד בהטרדה".

וראה זה פלא: פתאום מצא מנהל אזור, רונן בשארי, זמן להיפגש עם המתלוננת. הוא הזמין אותה אליו לשיחה, קיים שיחת בירור גם עם הנהג וסגר עניין: המטריד, שהבין לאן נושבת הרוח ושרגע האמת מתקרב, הודיע על התפטרותו.

48 שעות אחרי האיום של זוהר גלאי, כבר לא נמנה הנהג החשוד עם עובדי מד"א.

בתוך האמבולנס הנעול

ביקשנו להבין מדוע סיפור כזה לא מועבר על פי נוהל ברור לטיפול המשטרה, בין היתר כדי לייצר הרתעה, ובכיר במד"א פרץ בצחוק: תלונה במשטרה? נקיטת צעדים נגד מנהל האזור? הסקת מסקנות אישיות? יצירת הרתעה? היכן אתם חיים – אפילו במקרה חמור במיוחד של חבר ועד באזור הירקון, שנחשד בהטרדות מיניות קשות, לא פנו למשטרה. הוא סולק מהארגון רק משום שכבר לא היתה ברירה".

מאחורי "לא היתה כבר ברירה" מסתתר האירוע הבא: חבר הוועד לשעבר החליט יום אחד שהכל מותר לו - במקרה אחד נכנס למיטה של מתנדבת כאשר זו נרדמה; במקרה שני חשף את איבר מינו, בפני אחת המתנדבות בתחנה. התלונות על מעשיו אילצו את ההנהלה לפנות את המפגע הקשה הזה מהארגון וסוכם שהדבר יוצג כפרישה מרצון של האיש. הראו לו את הדרך החוצה בעדינות, בזהירות, ועם תשלום פיצויים מלאים. תלונה נגד מי שהיה מקורב לחצר המנכ"ל אלי בין לא הועברה כמובן למשטרה.

מביך עוד יותר היה הטיפול שהוענק במד"א למטריד מין אחר, הפעם בגוש דן, שביצע על פי החשד מעשים מגונים במתנדבת צעירה מחו"ל. האירוע התרחש לפני כמה שנים ליד איצטדיון רמת גן, שם המתין אמבולנס בכוננות ובו הנהג והמתנדבת המתלוננת. כשחזרו השניים לתחנת מד"א ברחוב באזל בת"א, באמצע משמרת הלילה, נכנסה המתנדבת לאחד החדרים וביקשה לשוחח עם חובש מסוים. מה קרה, הוא שאל אותה, וזו פרצה בבכי קורע לב. כשנרגעה גוללה באוזניו סיפור של תקיפה מינית קשה.

לדבריה, בעת ההמתנה מחוץ לאיצטדיון, היא הודיעה לנהג שהיא נכנסת פנימה לנוח מעט ואחרי כמה דקות הוא נכנס אחריה, סגר את הכפתור הראשי של הדלתות, גחן עליה ונישק אותה בכוח. הוא העביר את ידה על אבר מינו ולא הרפה ממנה עד שבא על סיפוקו.

רק אז, אחרי הכל, כפי שסיפרה, הוא איפשר לה לצאת החוצה.

הסיפור שגוללה משך דקות ארוכות נשמע קשה, מעת לעת היא פרצה שוב בבכי, והחובש ששמע אותה בסבלנות, ניסה להרגיעה. הוא התלבט מה לעשות וחברים אמרו לו: אסור לך להסתיר מעשה כזה. אתה חייב לדווח על האירוע למנהל האזור, יוסף כהן. זה נשמע נורא.

כהן אכן קיבל דיווח, התקיים בירור, והעונש שנגזר על הנהג התוקף היה מגוחך: העברה לאזור איילון שממנו הגיע לאזור דן בגין הטרדה קודמת. עכשיו הוא נבעט בחזרה "הביתה" – במקום לתחנת המשטרה.

מדוע לא הוגשה תלונה למשטרה? הסיבה פשוטה: אם אתה לא מזוהה כאופוזיציונר למנכ"ל מד"א ולחונטה שלו, ואם אינך נחשב מסוכן להנהלה, פנייה למשטרה אינה בהכרח אופציה. על פי גורמים פנימיים היא כמעט מחוץ לתחום.

שאלנו חבר הנהלה בעבר איך קורה שמנהל האזור נהג בצורה כזאת - והוא השיב: "הוא בעצמו אדם בעייתי שהסתבך כבר בפרשות קודמות. רוצים דוגמה? התחקיר המצוין של העיתונאי אמנון לוי ואנשיו לפני כשנתיים בתוכניתו "שומר מסך" בערוץ 10. בתחקיר הזה נחשפו מעשי רשלנות והפרת נהלים, שיוסי כהן נשא באחריות לחלק מהם. קשה היה למרוח אותם.

ראשי מד"א, מתברר, נאלצו אז להקים ועדת בדיקה רפואית, נערכה מעין חקירה, והממצאים לא היטיבו עם המנהל הרשלן. הם הצביעו, בין היתר, על חריגה מנהלים, על קבלת החלטות לא נכונות, ועל התנהלות לקויה שעלולה היתה לפגוע בחולה שאיבד את הכרתו.

- הוסקו מסקנות אישיות נגד יוסף כהן?

"כן", מגחך איש שיחנו, "המנכ"ל אלי בין הגיע למסקנה שאדם כזה, מהמקורבים אליו ביותר, דווקא ראוי לקידום. אני לא צוחק: הוא מינה אותו לממלא מקומו. כשהוא נוסע לחו"ל - והוא אוהב לנסוע ולחרוש עולם מדי שנה - מנהל המרחב הזה הוא מנכ"ל מד"א בפועל. הוא הרמטכ"ל, הוא המפקד, הוא הדוגמה האישית ל-1,500 עובדי מד"א. ככה נראה הארגון הזה".

מה קרה לאמנון לוי ותחקירניו בעקבות החשיפה שלהם-

"מחרימים אותנו", אמר לנו השבוע אמנון לוי, "מד"א לא משתף איתנו פעולה".

"הידיים שלו היו מתחת למדים"

באקלים הזה של הכל מותר במד"א, הרשו לעצמם לפני כשנתיים שני עובדים מתחנת עפולה, להטריד מינית מתנדבת בת 17. לא מדובר לדבריה באירוע בודד, זניח, כי אם בשליחת ידיים שוב ושוב, בהפעלת כוח, אפילו בהכנסת ידיים מתחת למדים של מד"א. בנס, היא סיפרה לעובד ותיק במד"א, לא הסתיים אחד ממעשי התקיפה שלי באונס.

"היו מקרים", היא הוסיפה, "שאחד מהם נגע לי בתחת ליד... היו נגיעות לכל דבר שאני לא רוצה להיזכר ברגעים האלה... היה מקרה שהמטריד השני נגע בי ממש ואני השתתקתי באותו הרגע... רציתי לקום ולברוח והוא פשוט נגע בי יותר, בוא נגיד את זה ככה, ותפס אותי עד שברחתי משם".

היכן זה היה, נשאלה הצעירה, והשיבה: "בתחנת הזנקה ליד בית הקשיש, שם נמצא אמבולנס מ-8 בבוקר עד 1 בצהריים... אני לא רוצה לחזור על זה, לא רוצה להיזכר יותר מדי בפרטים.... ברחתי, ברחתי, ברחתי, נכנסתי להיסטריה והכל התגלגל משם... זה עלול היה להסתיים באונס".

הוא הפשיט אותך, שאל הידיד, והיא השיבה: "לא, אבל זה הגיע למצב שהידיים שלו היו מתחת למדים... לא לחלק הקדמי התחתון... לחלק העליון, לחולצה וזה... הייתי עם גופייה ועם החולצה של המדים, לכן לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה. לא חשבתי שמישהו יצליח בכלל לגעת בי".

ועוד סיפרה א' על הנהג ע', שהיה לדבריה דומיננטי יותר: "הוא בעיקרון חשק תמיד בישבן שלי... מקומות שלרוב הוא ידע שהוא נוגע... וכן, הוא הצמיד אותו כמה פעמים למטבח... לכל ארונות המטבח..."

"זה נעשה בכוח", שאל הידיד, והמתנדבת השיבה: "שום דבר לא היה בהסכמה... איזה הסכמה... בוא נפסיק לדבר על זה כי זה לא עושה לי טוב. לא רוצה לזכור את הדברים האלה מחדש".

- היו עלייך איומים-

"כן, זה שפגע בי בשירותים, שלח אלי איומים בסמסים... 'מי שיתקרב אלי,' כתב, 'אני אזיין לו את הצורה'. משהו כזה".

"אז תפני למשטרה"

א' סיפרה על פגישה עם מנהל האזור יוסי גורן, שידע לדבריה על ההטרדות הקשות: "פתאום הוא היה אבהי. פתאום נורא עניין אותו... אני סיפרתי לו הכל מהרגע שנכנסתי להתנדב. על כל החיזורים, על כל הנגיעות, על ההתנהגות, על כל ההתנהלות מעבר לחיי יום יום במד"א.... יש אנשים גדולים שהמתנדבות סותמות את הפה בשביל הכבוד שלהם. בתכלס, מה יצא לי מזה? כלום. אף בן אדם לא מעניין אותו. גם המנכ"ל של מד"א".

א' נשאלה במפורש אם הלכה להיפגש עם אלי בין המנכ"ל, והשיבה: "תקשיב, לא הלכתי לאלי בין. מה שקרה איתו זה שהיתה שיחת טלפון... המנכ"ל יודע על ידי מי הוטרדתי... הוא ידע והוא העביר את זה למנהל האזור... אלי בין, תדע, הוא גורם בפני עצמו. גם אם הייתי פונה למשטרה, הוא היה מעמיד פמליה שלמה של עורכי דין לטובת ע'..."

בתשובה לשאלה נוספת אמרה המתלוננת לאותו ידיד כי בשלב מסוים אלי בין ניפנף אותה מעליו באמירה: "אז תלכי למשטרה".

אחד המדובבים של א', ממוסמך היטב בפרשה הזו ובכמה אחרות, אומר כי א' חששה להתלונן במשטרה נגד שני תוקפיה, אבל הגישה תלונה בגין איומים עליה. היא נבעטה החוצה וכיום היא מחוץ לארגון.

מה קרה לשני החשודים בהטרדה הקשה-

"כלום. הם ממשיכים הלאה בארגון ההצלה הלאומי של מדינת ישראל. הם מקורבים למנכ"ל. הנהלת מד"א לא פנתה למשטרה, כפי שהיא יודעת לעשות במקרים של פחות מקורבים, ולא הגישה תלונה. היא העדיפה לטאטא את הסיפור הזה אל מתחת לשטיח".

"יש דברים ששומרים בבטן"

המקרים שהצגנו עד לרגע זה, דוגמאות בלבד לצורך המחשת התופעה שעליה התריע סגן נשיא מד"א, אינם מסוגלים להפתיע עובדים ומתנדבים אמיתיים במד"א. המעשים האלה לא התחילו אתמול: נרשמו דומים להם ואף חמורים מהם גם במחצית הראשונה של שנות ה-2000.

קהות החושים, מתברר, לא השתנתה - אנשים שתקו אז ושותקים היום. איש לא הפיק לקחים. המנכ"ל הנוכחי, אלי בין, שחבש אז שלושה כובעים - יו"ר ועד ארצי, עוזר מנכ"ל וחבר הוועד-הפועל - לא הרים מעולם קול צעקה. הוא לא נקף אצבע כדי לעקור את הנגע הזה מהשורש.

הנה מקרה ראשון לדוגמה שעד הראייה לו, חובש בתחנת קצרין, העלה על הכתב.

"יום שלישי 1.10.02. אני כותב מילים אלה בצער, יגון, וכאב רב. בתאריך הנ"ל נכנסתי לתחנה בשעה 12, התחנה היתה נעולה. פתחתי את הדלת והבחנתי במר...מקיים יחסי מין מלאים עם מתנדבת קטינה בשם...

"ברגע שהבחנתי בכך, הייתי נבוך וחסר אונים. לאחר זמן מה הוא הביט לאחור, לאחר שעשיתי רעש והבחין בי. הוא מיד הרים את מכנסיו ורכס את רוכסנו. א' היתה עדין כרועה על ידיה הקדמיות, וכשהבחינה גם היא בי, מיד קמה והרימה את תחתוניה ומכנסיה.

"אני מיהרתי להיכנס לחדר פנימי מהמבוכה שהייתי שרוי בה. מר... בא מיד אחרי ושאל: מה ראית? אמרתי לו כלום. הוא אמר לי 'טוב בסדר' ועזב אותי. מיד אחר כך שמעתי את א' אומרת (לאיש ששכב איתה - הכותבים) ביי, משמרת נעימה. לאחר מכן יצאנו לתאונת דרכים קשה ליד כפר חרוב.

"בהגיענו חזרה לתחנה, לאחר שעה, קרא לי מר... לרכבו. בהגיעי אחז בזרועי ואמר: 'יש דברים ששומרים בבטן'. אמרתי לו בסדר ונכנסתי לתחנה. מאותו רגע מביך ומשפיל חש אני ברע וכבול מפני שאני חושש מפניו שמא יתנכל לי בהמשך דרכי במד"א".

התלונה הונחה על שולחן מנהל אזור ירדן במד"א, אלי פרץ, וזה הזמין אליו את החובש המתלונן ואת החשוד הבכיר לשיחת בירור. החשוד הכחיש בתוקף את הנטען נגדו, כמו שעשתה הקטינה, ואמר: "לא היו דברים מעולם". כשנשאל מדוע התחנה היתה סגורה (בבוקר שבו יוחסו לו יחסי המין עם הקטינה) - השיב: "לא עונה לך".

מנהל האזור פנה למתלונן: "אתה עומד מאחורי כל מילה שכתובה במכתב-"

תשובתו: "כן, אני עומד על מכתבי. אני בקשר טוב עם מר.... רק שזה מטען קשה שאני נושא. הייתי חייב לכתוב, זה כמו בטון שיושב לי על הלב".

מנהל האזור טען כי אינו מסוגל להכריע בנושא, והעביר את התלונה והפרוטוקול למרכז מד"א. הסיפור נמרח, אבל המשיך להתגלגל בין המתנדבים. אחד מהם, שעמד בראש ארגונם עד 2001, יורם חממי שמו, טען שאסור לעבור על המקרה לסדר היום. לא עליו ולא על מעשי הפקרות אחרים שהוא התריע עליהם בפני הנהלת מד"א. הוא התעמת עם ההנהלה, שלח מכתבים, הרים טלפונים ודרש להעביר את הסיפור לטיפול המשטרה.

מחמת קוצר המקום לא נתאר מה עבר על חממי, מה הוא גילה בהמשך, מה כתב לראשי מד"א, ועל מה עוד התריע - נגיע לשורה התחתונה והכואבת: המתלונן כבר מזמן אינו במד"א, גם לא חממי המתגורר עכשיו בנתניה. חממי ספג דברי נאצה רבים, יו"ר מתנדבי רמת הגולן, רינה חיים, פירסמה נגדו איגרת משמיצה, והוא הגיש נגדה תביעה לבית המשפט. או אז נאלצה הדמות החינוכית הזאת להודות שדבריה לא היו אמת ולחזור בה פומבית משקריה. היא שלחה לו מכתב התנצלות (ראה צילום) המדבר בעד עצמו.

מה קרה לעובד הבכיר הזה, שהתעסק עם הקטינה באחד מחדרי התחנה-

לא קרה. שערה משערות ראשו לא נפלה. הוא עדין ממלא תפקיד בכיר במד"א.

"ואל תגידי שלא נהנית"

גורם מנוסה בארגון שאל באוזנינו בקול רם את השאלה הבאה: האם אנשי מד"א יכולים ורשאים לחקור את עצמם במקרים כאלה? האם לא מוטלת עליהם החובה להעביר מידע כזה לבדיקה מיידית של המשטרה? האם הם לא משבשים בדרך הזאת חקירה אפשרית-

התשובה של אותו גורם, החרד לפרצופו של הארגון, היתה אחת: "כן, הם משבשים. למד"א אסור לחקור את עצמו. היה על נציגיו לקחת ביד את המתלונן האמיץ מקצרין, לרוץ למשטרה, ולתבוע חקירה שקטה. לא להמתין שנים עד שאדם פרטי יפנה בסוף למשטרת קצרין ויגלה שאין כבר ערך לחקירה".

האיש ששוחח איתנו, הפנה אותנו בסיום השיחה לפסק דין של נשיא בית משפט השלום בירושלים, אמנון כהן, מלפני חמש שנים. פסק הדין הזה קורע חלון להפקרות במד"א בעניין ההטרדות המיניות ויורה חץ אחרי חץ לעבר ההנהלה, ועד העובדים והמנהלים הבכירים. הוא לא מקל ראש עם מי שמפקירים מתלוננות והופכים אותן, כלשון השופט, ליתומות.

כבודו הרשיע חובש מד"א בירושלים בביצוע מעשים מגונים בקטינה, ג', שהועסקה כמתנדבת בתחנת מעלה אדומים. הוא זיכה אותו, מחמת הספק, מביצוע עבירה דומה במתנדבת שנייה.

על פי כתב האישום הגיעה ג' לתחנת מד"א בשעות הערב כדי להתנדב עם אחת מחברותיה, ונערכה לקריאות עזרה.

"במסגרת עבודתם נקראו הנאשם והמתנדבת לצאת לאירוע ואחרי שזה הסתיים, ביקש ממנה הנאשם להתלוות אליו לביתו, בטענה שעליו לקחת משם מזון ולהביאו לתחנה", מצטט השופט את נציגי התביעה. "זו נלוותה אליו וכאשר הגיעו השניים לביתו, הפציר בה שוב ושוב להתלוות אליו פנימה".

החובש ערך למתלוננת סיור בדירה, וכאשר הגיעו השניים לחדר הילדים, "דחף אותה אל עבר הקיר. הוא הצמיד אותה לקיר ונשק לה בכוח על פיה. היא ביקשה ממנו להפסיק, אבל הוא המשיך במעשיו.... הקטינה ניסתה להתנגד לנאשם וסובבה את ראשה הצידה, אבל הנאשם תפס את ראשה בשתי ידיו והמשיך לנשקה. הוא מישש את החזה שלה מעל חולצתה בידו האחת, וביד השנייה אחז בכתפה בכוח.

"לאחר מכן הרים את חולצתה, החדיר את ידיו מתחת לה, תפס בכוח בחזה וצבטו. הקטינה המשיכה להתנגד, אך התוקף נגע ברגליה, בישבנה ובאיבר מינה, מעל מכנסיה, כשהוא גובר בכוחו על התנגדותה. במהלך הדברים אמר העובד לקטינה כי יש לה חזה יפה והציע לשכב על המיטה.

"לאחר שחזרו לתחנת מד"א אמר לה הנאשם כי עדיף שישאירו את הדברים ביניהם ואל תגידי שלא נהנית מזה. סמוך לאחר מכן, כאשר הקטינה נשארה לבדה בתחנה, נכנס הנאשם לחדר פעם נוספת, נגע בחזה שלה בכוח וחיבק אותה".

"המתלוננות כיתומות"

התוקף מתחנת מעלה אדומים הורשע כאמור וריצה עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל. זה קרה אחרי שהקטינה העידה במשפט, ובקול חנוק מדמעות תיארה את ההתלבטות שלה אם להתלונן עליו אצל מנהליו במד"א. לדבריה, היא פחדה שהוא יפגע בה והיא תסתבך במד"א, ובכל זאת, אחרי לבטים קשים, החליטה שעליה לפנות למד"א "כדי שהנאשם לא יטריד מתנדבות".

מה באמת קרה אחרי שפנתה לראשי התחנה באזור ירושלים? לא כלום. היא העידה שהבינה שבמד"א לא יטפלו בתלונה ופנתה למשטרה. החבר שלה, שעודד אותה להגיש תלונה, סיפר לשופט כי יום אחד נסע איתה ליער ירושלים, הבין שמשהו רע קרה לה ופתאום היא נשברה ונפתחה בפניו.

"זה היה מקום מבודד ושקט, היה יום שבת, ישבנו על הספסלים וראיתי שיש לה משהו שהיא מאוד רוצה לספר לי. לקח הרבה זמן, ישבנו ולא עשינו כלום, ואז היא סיפרה לי..."

אופן הטיפול בתלונת הקטינה בידי מד"א חשף ניסיונות טיוח, הגנה על החשוד במקום על המתלוננות, חשד לשיבוש הבדיקה. מי שהוציא מהכלים במיוחד את השופט היה יו"ר ועד המתנדבים דאז, בן נבט שמו, שהעיד למשל, כדברי השופט, "כי לא בא לוועדת המשמעת לבקשת הנאשם אף שבפרוטוקול נכתב שהגיע לבקשת הנאשם".

השופט מותח על העד הזה ביקורת קשה וכותב: "התרשמתי שמדובר בעד מגמתי שמוכן לעשות הכל כדי להגן על חברו, ואולי גם על עצמו (כרכז מתנדבים), כשחלק מעדותו מעורר גיחוך".

אבל את החיצים החשובים באמת יורה השופט אל עבר מגן-דוד-אדום, שצמרתו מפקירה כאמור, גם כיום, את הקורבנות: "בסופו של יום", נאמר בהכרעת הדין, "נותרים אנו עם התחושה שמד"א לא עשה כל שביכולתו כדי לברר את התלונה במהירות הנדרשת".

לדברי השופט, "אף שהתקיימה ישיבה בנוכחות הנאשם בנוגע לאירוע נשוא האישום הראשון, לא הוסקו ממנה מסקנות אופרטיביות"; וכך גם "כשנוצרה התחושה בקרב המתלוננות לפיה מעדיפים אנשי מד"א לתת גיבוי לנאשם".

על ועד העובדים, כתב השופט: "לא ברור כיצד נטל לעצמו הוועד תפקיד מעין שיפוטי ובחר לא להגן על עובדים מסוימים, ובה בעת החליט לבדוק חפות אשמה של עובד אחר".

על המתנדבות המתלוננות, כתב: "הן נותרו כיתומות ובלא שיהיה מי שיתמוך ויסייע להן... דומה שבעניין זה נותרת זעקת המתלוננות ללא מענה. לא ברור מדוע לא סייעו להן האחראים על המתנדבים בארגון מד"א".

השורה התחתונה בסיפור: הנהג שפגע במתלוננות, גם הוא חבר של מנכ"ל מד"א, אלי בין, נשלח בסוף הביתה; אבל המתנדב בן נבט, למשל, ממשיך להיות פעיל באחת מקבוצות המתנדבים במד"א. אף אחד לא קרא לו, תפס אותו באוזן, וגרר אותו בבושת פנים החוצה. הוא נטוע הלאה באחת מגינות המתנדבים כאילו שלא ניתן עדין פסק דין וכאילו שכבודו לא ציווה להעביר את פסק הדין ליו"ר הוועד הפועל.

שאלות ללא תשובה

על רקע הכרעת הדין ואין סוף החומרים שבידינו, השופכים אור על מכת ההטרדות המיניות, שאלנו את מנכ"ל מד"א, אלי בין, שאלה פשוטה: האם מדי שנה מכינה פנינה לדני, שאמורה לטפל ולהילחם במד"א בנגע ההטרדות המיניות, דו"ח מסכם בנושא?

לא קיבלנו תשובה.

שאלנו: אם לא הוכן דו"ח כזה, מדוע לא?

שוב לא קיבלנו תשובה.

שאלנו שאלה פשוטה נוספת: כמה תלונות על הטרדות מיניות התקבלו בארגון בחמש השנים האחרונות וכמה מהן הועברו למשטרה? לא ניתנה לנו תשובה.

שאלנו שאלה נוספת פשוטה: כמה עובדים או מנהלים שהטרידו מינית פוטרו מהעבודה?

גם הנתון הזה נשמר בסוד. מעבר לתגובה כוללנית, המתפרסמת במסגרת נפרדת, בחר מנכ"ל מד"א בזכות השתיקה.

motig@israelhayom.co.il , michals@israelhayom.co.il , uzid@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו