"איראן? לא קונים את מה שהם אומרים"

בסלון ביתה של שגרירת קנדה בישראל, ויויאן ברקוביץ', בולטת תמונת ענק ובמרכזה אייל קורא גדול, בעל קרניים מרשימות, מביט מבין העצים ביער מושלג. "כשהגעתי לכאן, רציתי תמונה שתזכיר לי את הבית", היא מסבירה ביום החם ביותר בשנה, שבמהלכו מתקיים הראיון.

היא העדיפה לשוחח בבית השרד שלה בהרצליה פיתוח, בטמפרטורה נעימה, כשבריכת השחייה נשקפת ממול. אל החום והלחות המזרח־תיכוניים היא הגיעה מטורונטו, שם מזג האוויר שונה לגמרי. אין דבר שהיא אוהבת יותר מלעשות סקי. "אני מעדיפה את הקיץ הישראלי על פני החורף הקנדי", היא מפגינה סולידריות ומנסה לנחם: "אצלנו יורד שלג בחורף, אבל זה לא רק השלג והקור. אין שמש, וכשהיא יוצאת היא חלשה מאוד. הרחובות מכוסים בשלוליות שלג, כי השלג מתערבב במלח שמפוזר, הופך מלוכלך ונדבק למגפיים. אתה הולך עם הגועל הזה, וזה לא כיף". כשהיא מבינה שבחום הנוראי תיאוריה רחוקים מלהרתיע את מי שנמצא בחדר, היא מודה: "נכון, יש גם חלק כיפי של להדליק את האש באח. כדי להיות דיפלומטית, אומר שיש מזג אוויר נהדר בשתי הארצות. זה שונה וזה נחמד". 

בשבוע שבו התקשורת בארץ מתמקדת בפשעי השנאה, השגרירה הקנדית מודה ש"החדשות בישראל הן תמיד באינטנסיביות גבוהה מאוד. אין שום דבר אחר שדומה לזה בקנדה. זה שבוע קשה. האירועים שוברים את הלב". לשם השוואה, היא מנסה להיזכר בשבוע גרוע באותה המידה בקנדה ומציינת את אוקטובר האחרון. במהלך אותו השבוע, אדם דרס שוטרים במונטריאול והרג אחד מהם; כעבור כמה ימים ירה אדם אחר בחייל בטקס זיכרון והצליח להיכנס לבניין הפרלמנט.

 "זה היה ונשאר שבוע טראומטי, אבל השבוע הזה, פה בישראל... זו מדינה קטנה, והכל נוגע בכל אחד ובאופן מיידי. בשבוע שעבר בדיוק אמרתי לבת שלי שזה קיץ רגוע יחסית לשנה שעברה, אז חווינו את מבצע צוק איתן וירי הטילים מעזה". 

ברקוביץ' בת 54, אם לשתי בנות בגילאי 18 ו־22. היא אם חד־הורית, בעלת שלושה תארים - במשפטים, בספרות אנגלית ובמדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, עם התמחות במזרח התיכון. בטורונטו היתה עורכת דין מצליחה והתפרסמה ככותבת טור ידוע, המנתח את הנעשה באזורנו. הצבתה בתפקיד השגרירה בישראל, שבו היא מכהנת כבר שנה וחצי, היא מינוי פוליטי של ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר, אוהד ישראל. היא יהודייה, פרו־ישראלית ובת למשפחה שרבים מבניה נספו בשואה. בגיל 17 הגיעה לארץ לראשונה ולמדה במשך כשנה בירושלים. מאז חזרה לכאן לביקורים, כך שגם העברית שלה - שמשתפרת בזכות שיעורים פרטיים - לא רעה בכלל. 

כשהיא נשאלת אם העובדה שהיא יהודייה משפיעה על עבודתה, ברקוביץ' נסערת מאוד. "כן. כן, אני יהודייה. זו מי שאני. מה שאתה שואל אותי זה אם אני יכולה להיות מקצועית וניטרלית, או יהודייה ומקצועית? אני לא רוצה לומר לך מה לשאול, אבל רק יהודים יכולים לשאול שאלה כזאת, על נאמנות כפולה כביכול. התשובה היא כן. אני מקצועית, אני ניטרלית. אכן, כשמינו אותי היו ששאלו: אם היא יהודייה ובעד ישראל, האם מישהי כזו יכולה לייצג את קנדה? אז קודם כל, באמת? באמת?! יש קנדים רבים שבאים מרקע אתני משולב ומוצבים בחלקים אחרים בעולם. רבים מאלה שמונו מייצגים את קנדה במקומות שמהם באו במקור. כך שעצם השאלה מעליבה. 

"בסופו של דבר בחרו בי לא כי אני יהודייה, אישה, חד־הורית או עורכת דין. מוניתי כי רואים בי מקצוענית שיכולה לעשות את עבודתה נאמנה, שמעורבת עמוקות במשך יותר מעשור בנושאים הרלוונטיים, שיכולה לייצג את ממשלת קנדה במדינה הזאת. שאלו אותי אם אני 'מקדמת עמדות', או דיפלומטית של ממשלת קנדה. אני חושבת שדיפלומטים הם מקדמי עמדות, שנועדו לקדם את המדינה שלהם. אתה לא מוצב כדי לקדם את העמדות האישיות שלך. כל דיפלומט יעיל הוא מקדם עמדות. עבודתך כדיפלומט היא להעריך את המצב ולספק ייעוץ טוב ביותר לממשלה שלך, לנבחרי הציבור ולמקבלי ההחלטות. וכך אני פועלת". 

 

לא עומדים מנגד

קנדה היא מדינה שמשגרת כוחות צבאיים לאזורי עימות ופעילה בקואליציה נגד דאעש. איך את מסבירה את השליחות הזו, לשגר את בני עמך ללחום ברחבי העולם, הרחק מהבית? 

"אנו פועלים לפי העיקרון שקנדה תתרום באופן צבאי ולא רק תביע תמיכה באידיאלים שהיא מאמינה בהם. זו המדיניות שלנו. אנו פעילים מול דאעש, יש לנו נוכחות פעילה מאוד בבגדד והיה לנו כוח מחויב מאוד באפגניסטן. היה מספר גבוה של הרוגים קנדים. בזמנו היתה לנו גם נוכחות בקוסובו. אנו לא מעצמה צבאית, אבל תמיד היתה מעורבות עקרונית. אף פעם לא קל לשלוח את הבנים ליעדים הללו. בכל פעם שגופה חזרה הביתה, היה נערך טקס באוטוסטרדה המהירה לבירה, ושמו של הכביש שונה ל'כביש הגיבורים'. 

"התמיכה היא בעקרונות. תמיכה שנובעת מהשאלה מי אנחנו כמדינה, מה חשוב לנו, מה העמדה שלנו, על מה אנחנו רוצים להילחם ולמען מה שווה להילחם. אם מסתכלים על קנדה, היא ענקית: יש ילידים - 'אנשי האומות הראשונות', ואז גל שני של הצרפתים והאנגלים, ובמהלך מאה השנים האחרונות הגיע גל הפליטים, ובהם גם אבא שלי. נוצרה אוכלוסייה המבוססת על ערכים, שאליה הצטרפה ליבה חזקה של הוגנות ורצון לצדק". 

מכאן אפשר גם להבין את העמדה החריגה בנוף הבינלאומי שמשמיעה קנדה מול איראן? אתם המדינה היחידה שעמדה לצד ישראל בנושא. אולי לא יצאתם נגד המעצמות וארה"ב מסיבות מובנות, אבל שר החוץ של קנדה, רוב ניקולסון, אמר כי למרות הסכם הגרעין, שאיפותיה של איראן עדיין מהוות איום על השלום, וכי איראן מוסיפה להיות איום משמעותי על האזור. 

"אם מסתכלים על ההתנהלות של קנדה וההצהרות שלה בנושא איראן, מבחינים במדיניות עקבית. אנו לא תומכים בפיתוח עוצמה גרעינית שלא למטרות אזרחיות. אין לנו כרגע יחסים עם איראן. אנו חושבים שהממשל שם אינו אמין. בנוגע לכוונות שלהם, וזה מבוסס על מעשים ומילים שלהם, ברור שהממשלה עומדת ומסתכלת כיצד הם מתנהלים ומה המנהיגים שלהם אומרים. על בסיס זה אנו מעריכים את הכוונות של השלטון בטהרן. 

"ההערכה של קנדה היא שהאיראנים מתכוונים לפתח נשק גרעיני. קנדה לוקחת את הדברים ברצינות רבה. ההצהרה של קנדה אחרי חתימת ההסכם היתה קצרה, אבל נכתבה בזהירות רבה. ההצהרה הבהירה כי אנו שופטים את איראן על פי המעשים והמילים שלה, ושאנו תומכים בסוכנות לאנרגיה אטומית ובמאמצי הפיקוח שלה. אנו מעריכים את מאמצי המעצמות - המילה 'מעריכים' היא מילה חשובה - אך בסופו של דבר אנו מסתכלים על איראן ומקשיבים היטב להצהרתה בנוגע להשמדת ישראל, ואנו לוקחים את הדברים כפשוטם. אנו מסתכלים על הפרות זכויות האדם המזעזעות שמתקיימות באיראן לאורך זמן, והמצב שם רק מחמיר והולך. אנו לא חושבים שאיראן צריכה להפוך לבעלת עוצמה גרעינית. לקנדה ולמעצמות יש נקודת מבט שונה. תצטרך לשאול אותן איך הגיעו למסקנות שלהן.

ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר // צילום: אי.פי

"אני כאן כדי לדברר את העמדות של הממשלה שלי, והבהרתי, אני חושבת, שאנחנו פשוט לא קונים את זה. האמריקנים מודעים לעמדה שלנו. 

"לכן אנחנו גם לא מסירים את הסנקציות הכלכליות ולא מחדשים את קשרי המסחר עם איראן. קנדה נחשבת מדינה שמפעילה את משטר הסנקציות החזק ביותר נגד איראן, ואנו לא מסירים אותן בשלב זה, אף שמדינות אחרות עושות זאת". 

ברקוביץ' נחשבת לאנליסטית מומחית של המזרח התיכון. למרות השינויים המהותיים שעוברים על האזור, היא "לא מופתעת ממה שאני רואה בצד השני של הרחוב. נכון שיש לי עכשיו גישה לרמה אחרת של מידע, באיכות ובכמות, אבל מה שאני מבינה עכשיו על המצב זהה לאיך שהערכתי אותו כסטודנטית". 

מבחינת היחסים בין ישראל לפלשתינים, היא מוסיפה, "קנדה הצהירה כי אנו בעד פתרון של שתי מדינות, בדומה לגישה של ארה"ב והאירופאים. בינתיים, האופן שבו אנו מעורבים מבחינת סיוע בשטח הוא שונה. בגדה המערבית אנו מעורבים באופן ישיר בפעילות של אימון כוחות השיטור וביסוס מערכת המשפט הפלשתינית. ברצועת עזה הסיוע שלנו הוא בתמיכה בארגונים הומניטריים שעומדים בקריטריונים בינלאומיים, דוגמת הצלב האדום הבינלאומי - וכמובן, ללא קשר עם חמאס". 

 

קטנה, אבל כבדה

בשבוע שעבר שוחחו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת קנדה הרפר בנוגע לחידוש הסכם הסחר החופשי בין המדינות, שדרוגו והרחבתו. 

במה ישראל הקטנה יכולה לסייע לקנדה הגדולה? 

"ישראל היא קטנה גיאוגרפית", אומרת ברקוביץ', "אבל יש לה משקל כבד מבחינה כלכלית".

היא משבחת את ניהול הכלכלה הישראלית ואת איתנותה ומונה את יתרונותיה במימד האנושי.

 "הסברתי באוטווה שלעולם לא נמכור לישראל מיליון מקלטי טלוויזיה. כאן לא הודו ולא סין, אך יש פה הזדמנויות אדירות למנף את היכולות האינטלקטואליות שיש במדינה הזו ולעשות את החיבורים הנכונים. תחומי ההשקה הם רבים: משאבים, תשתיות, ביטחון, סייבר, עולם התרופות והציוד הרפואי, החקלאות והמזון, השירותים הפיננסיים". 

לפי ברקוביץ', שיתופי הפעולה בין המדינות לא כפופים למודלים המסורתיים של סחר - "תמכור לי 200 יחידות, ואני אמכור לך 200 יחידות בתמורה" - אלא למינוף ידע והון אנושי למשאבים ויכולות בקנדה. היא מספקת דוגמאות מתחום המזון: "אני לוקחת את היכולת של חברה ישראלית לגדל מזון באופן ייחודי, ומיישמת אותה במקומות בקנדה שבהם קשה לעשות זאת. התוצאה היא שאפשר למכור הרבה מאוד מאותו המזון לשווקים הטבעיים שלנו בהודו ובסין. בשנה וחצי שחלפו השקעתי עבודה רבה כדי ליצור את הבסיס הנכון לשיתופי פעולה בין חברות ובין המדינות. אין לי ספק שיחסי הסחר יעמיקו עוד ועוד, כי ההזדמנויות אדירות. 

"יש הרבה רצון טוב, והאווירה נוצרה כי אנו תומכים גדולים בישראל. אנו פועלים בזירה האקדמית כאן, ואחד האתגרים הוא להרחיב את המודעות לישראל בקרב כלל האוכלוסייה בקנדה, כדי ליצור את הקשר באופן טבעי עם עסקים ישראליים. לדוגמה, בנושא הסייבר והביטחון - אנשים מקנדה נוסעים לבוסטון ולפאלו אלטו כדי למצוא פתרונות, אבל ייתכן שבישראל יש להם פתרונות זהים או טובים הרבה יותר. כל נושא כזה הוא הזדמנות מיוחדת להתפתחות עצומה, ואני מאמינה שאנו רק בתחילת הדרך". ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו