רגעים של חסד

1. חגיגה של אנושיות

את פתיחת בית חולים השדה שהקימו אנשי המשלחת הישראלית בפורט או פרנס לא ציינו בשום טקס חגיגי. גם הנפת דגל טקסית לא היתה ונאומים לא נשמעו. אבל למרות הפרוזאיות של פתיחת השערים, היתה זו חגיגה אדירה של אנושיות.

מאז נפוצה השמועה על הקמת בית חולים שדה על ידי המשלחת הישראלית, היחיד מסוגו בהאיטי, צובאים מאות חולים על שעריו. הם מגיעים באמבולנסים מרוטים, ברגל, על אלונקות מאולתרות, נישאים על ידיהם של קרוביהם המודאגים. לא רק נפגעי הרעש מגיעים לשערי בית החולים המאולתר. גם חולים כרוניים, תינוקות במצוקה ויולדות צובאים על הדלתות.

בהתחלה הכניסו הרופאים את כל מי שהגיע, אבל מהר מאוד הבינו שם כי המקום יקרוס אם לא יתחילו למיין. הרופאים והצוות המסור עובדים מסביב לשעון, אבל אין להם יכולת לתת מענה לכל תחלואי האי המקולל. מעכשיו הם נותנים טיפול רק למקרים הדחופים ביותר.

כל חולה שמגיע מקבל אבחנה כבר מחוץ לשערי המחנה. כל החלטה לשלח חולה חזרה לביתו, אם נשאר כזה, או לרחוב, עולה לרופאים בדם, הרי במצב הדברים בחוץ גם פציעה קלה למראה יכולה להיות קטלנית.

כשהמצב לא לגמרי ברור, החולה נכנס למחנה אך לא לבית החולים. שוכב על המיטה בדשא הסמוך, מחכה לטיפול בעת הצורך.

2. לבד במערכה

"היה יותר עמוס ממה שחשבנו", מודה סא"ל (מיל') ד"ר עופר מרין, ראש המערך הכירורגי ובימים רגילים סמנכ"ל בית החולים שערי צדק. "המטרה שלנו כרגע היא לתת טיפול ראשוני, להציל חיים ולשחרר במהירות האפשרית. הכל כדי לתת טיפול לכמה שיותר אנשים". ואכן, כבר ב-12 השעות הראשונות של פעילותו חצה בית החולים את רף 100 המטופלים. "זה לא קצב סביר", הוסיף ד"ר אלכסנדר זגרמן, מרדים וחלק ממערך הטיפול הנמרץ. "תנאי העבודה קשים. ברוב המקרים האלו יש שיתוף פעולה עם העורף המקומי - אבל פה אין כלום".

התמונות מסביב קשות, מרגשות. הרופאים והאחיות מתכופפים אל מיטות השדה. מטפלים, מלטפים, מנסים להרגיע צעקות ובכי. הטרגדיות נוראיות, אבל לרוב ההצלחה מדהימה.

באוהל אחד מאושפז רנה ז'יל, הלכוד החי שחילצו כוחות ההצלה בצהרי יום חמישי. כשהגיע תהה: "איזה יום היום-". כששמע את התשובה הניד בראשו בחוסר אמונה. "לא הייתי יכול לשרוד עוד", סיפר ז'יל שהיה קבור מתחת לאדמה ארבעה ימים. "כשראיתי את החיילים הישראלים ידעתי שניצלתי". אתמול הוא כבר השתחרר, בריא ושלם. מפנה מקום לפצוע הבא.

3. "אין לי לאן ללכת"

נערה בת 14, אחת הפצועות הראשונות שנכנסו בשערי בית החולים, הגיעה עם שבר פתוח בידה, הפצע מזוהם. היא טופלה במהירות וביעילות. אחרי הטיפול הראשוני התברר כי אין ברירה - הרופאים נאלצו לכרות את ידה. הניתוח עבר בהצלחה, סכנת החיים עברה.

כמה שעות אחר כך הודיעו לנערה: "את משוחררת - צריך ללכת". הצעירה פרצה בבכי. "אין לי לאן ללכת", היא ייבבה. "הבית נהרס ואני לא יודעת איפה אמא ואבא". שחף שטירקמן, חובש, ניגש לנסות לנחמה. "החזקתי לה את היד, ליטפתי אותה, ניסיתי להרגיע", שיחזר. "אבל היא לא הפסיקה לבכות ולהתחנן".

הצוות הסביר לצעירה שאין מנוס, שחייבים להוציא אותה. הסבירו לה שהיא צריכה לחזור בעוד יומיים לבדיקה - אך עד אז היא לא יכולה להישאר. "נוציא אותך החוצה", אמרו לה, שם תמצאי מישהו". שחף ליווה אותה ליציאה.

"פתאום היא חיבקה אותי, תפסה לי את היד", נזכר שחף. "רצינו להעביר אותה לכוחות האו"ם המקומיים, אבל הם לא רצו לקחת אותה. לא ידעתי מה לעשות, רק ידעתי שאני לא יכול להשאיר אותה ככה".

רק בתום מאמץ ממושך הצליחו למצוא מישהו מכוחות האו"ם שבכל זאת היה מוכן לסייע. "רק כשהיא ראתה שהיא לא לבד, היא הסכימה לעזוב אותי".

4. נלחמים על החיים

תינוק בן שנה שוכב מאובק ותשוש על מיטת שדה בבית החולים המאולתר שהקים צוות החילוץ הישראלי בהאיטי. חמישה ימים הוא היה קבור מתחת להריסות. אף אחד לא יודע איך קוראים לו, איפה ההורים שלו ואם הם בכלל שרדו את רעש האדמה. אף אחד גם לא יודע איך הוא הגיע לבית החולים ומי למען השם ידאג לו אחרי שיוטב מצבו.

ד"ר עמית אסא, רופא ילדים ומפקד היחידה לרפואה אווירית בצה"ל, שטיפל בילד והצליח לייצב את מצבו, מספר אחרי הטיפול הדחוף נתן לילד מוצץ והוא נרגע כמעט מיד. "כשטיפלתי בו היתה לי צמרמורת. מה שאנחנו עושים כאן היא אנטיתזה מוחלטת לתפקיד של הצבא. במקום לעשות מלחמה, אנחנו נלחמים על החיים.

בסוף האירוע פנה ד"ר אסא בחיוך לתינוק ואמר לו בעברית, כשהאנושיות שבה דיבר מתגברת על מכשולי השפה: "אתה נראה טוב מאוד. אל תדאג, אתה תהיה בסדר גמור".

5. בין תקווה לייאוש

אבל לא כל הסיפורים אופטימיים. תינוקת בת שנה שהגיעה אתמול לבית חולים השדה במצב קשה מאוד עדיין נאבקת על חייה. היא סובלת משבר באגן ושבר פתוח ברגל שמאל והזיהום התפשט לכל גופה. היא הוכנסה מיד לחדר הניתוח, שממוקם באוהל, והוריה חיכו בחוץ. כשהתייצב מצבה היא הועברה ליחידה לטיפול נמרץ. בשעות הלילה הסבירו להורים שמצבה של הילדה אנוש וייתכן שלא תשרוד. הם נעלמו.

ד"ר אלכסנדר זגרמן שהגיע עם המשלחת מבית החולים איכילוב: "לאחר הניתוח התינוקת הועברה להתאוששות, שם החל להידרדר מצבה במהירות".

6. רגעים של חסד

תחושת שליחות מדהימה מלווה כל אנשי המשלחת. בכירים מכל בתי החולים בארץ התנדבו בשביל להגיע, בשביל להפוך את המקום לקצת יותר אנושי. על מיטת שדה אחת שוכבת ילדה יפהפייה בת 8. כשהאדמה רעדה וביתה קרס, נשברה אחת מרגליה. רגלה כבר מגובסת, אבל היא עדיין עצובה מאוד.

לפתע, מגישה אחת האחיות לילדה בובת פלסטיק. עיניה של קטיאנה נמלאות שמחה. היא מחייכת ומגישה את ידיה אל הבובה. משחקת בשערותיה. מפשיטה אותה מבגדיה הוורודים ומלבישה אותה מחדש. רגעים קטנים של חסד וחמלה.

7. התקווה של ישראל

אתמול בלילה נולד בבית חולים השדה התינוק הראשון. אמו הבטיחה לקרוא לו ישראל, כאות הוקרה לצוות. היולדת, בת 25, ילדה בן זכר ב-02:45. "זה היה כל כך מרגש", סיפרה רס"ן אפרת שרייר, המיילדת. "זו תחושה מדהימה", הוסיף ד"ר שיר דר, שיילד את הצעירה. "למרות רעידת האדמה, יש גם חיים חדשים".

בהכנת הידיעה השתתפה: נעם ברקן (האיטי)

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו