כל מי שמכיר את קובי "סאבלימינל" שמעוני ואינס גולדנברג הבטיח להם שיום אחד הם יתחתנו. אמא שלה דחקה בה כל השנים "לנסות להיות עם קובי". אמא שלו רמזה לו שאישה כזאת בדיוק היא רוצה בשבילו. אבל הצמד התעלם מכולם וצחק מהרעיון להמיר את הזוגיות האפלטונית, שכוללת עשר שנים של שיחות נפש לתוך הלילה, בזוגיות שמכילה מגע בין הסדינים.
"תבין, היינו כמו אחים כל השנים", משחזר שמעוני את הבוז שרכש לאלה שדחפו אותם אל מתחת לחופה, "היא היתה כל השנים כמו אחותי הקטנה. שמרתי עליה. לא העליתי על דעתי שנהפוך לזוג רומנטי. גם אם היו לי מחשבות בכיוון - פחדתי. פחדתי להרוס את מערכת היחסים המדהימה שהיתה בינינו כידידים".
"כשהגעתי לישראל היתה לי התאקלמות נוראית", משחזרת גולדנברג את ימיה הראשונים בארץ, כשהגיעה מאוקראינה בגיל עשר. "כשהכרתי את קובי הוא הפך אותי מאחת שלא יודעת איך להתלבש ואיך להתאים את עצמה למנטליות, לברבורה יפה. הוא היה בשבילי אח גדול, וככה גם הייתי מציגה אותו. 'אחי הגדול'. לא עלה על דעתי בחיים לשנות את הסטטוס בינינו".
לא היתה משאלת לב נסתרת לשדרג לרומנטיקה?
גולדנברג: "בחיים לא! הייתי מוכנה לתת את הראש שלי תמורת המילה שלעולם לא אהיה איתו. אתה יכול לדמיין את עצמך יוצא עם אחות שלך-".
שמעוני: "אני הייתי קצת פחות נאיבי".
גולדנברג: "מה? מה זאת אומרת-".
שמעוני: "נו, חיים שלי. אני גבר, את יודעת".
גולדנברג: "אם ככה, השאלה שלך צריכה להיות מופנית אליו. לי לא היו שום מחשבות בכיוון שלו".
שמעוני: "איי, עכשיו נעלבתי. להגיד שמעולם לא היה מתח מיני מבחינתי, זה יהיה שקר. אבל תמיד כיבדתי אותה, את הקשרים שהיו לה ואת בנות הזוג שהיו לי".
גולדנברג: "והיו לו".
שמעוני: "נו, עכשיו הפכת אותי לרב שגל. היו לי תמיד חברות קבועות למשך שנים. היתה לי חברה של שבע שנים ומעולם לא פזלתי לצדדים. חוץ מבתקופות הקצרות שהייתי רווק. בתקופות האלה הייתי חושב קצת על אינס אבל מהר מאוד הייתי מרגיע את המחשבות".
גולדנברג: "האהבה של נפש לנפש הרבה יותר חזקה מאהבת הגוף. פעם אמרתי לו 'אני מוכנה למות בשבילך'. הייתי מתייצבת בכל מקום ובכל שעה ברגע שהוא רק היה מבקש. אם הייתי מקבלת ממנו טלפון 'יש לי הופעה ואני צריך אותך לידי' - הייתי מתייצבת כמו חייל. קטע מיני? לא העליתי על דעתי. אבל צריכים להכיר את קובי. כשהוא רוצה משהו הוא משיג אותו גם אם יתהפך העולם. תסתכל על הקריירה שהוא בנה לעצמו ותבין. ככה, ברגע שהוא החליט שאנחנו נהיה ביחד, זה היה סופי מבחינתו. לא עזרה שום התנגדות מצידי".
"הרוסייה" והמתבודד
אבל לפני שנגיע לפרק התוכניות לחתונה (היא: "אני רוצה חתונה קטנה וסולידית. שיהיו רק אנשים שאני מכירה". הוא: "חיים שלי, רק המשפחה שלי זה 500 אנשים"; הוא: "חשבתי על 10.10.2010. היא: "מאוחר מדי. נתחתן בקיץ"), בואו נחזור אחורה למפגש הגורלי בין השניים. תחילת שנות ה-90. תיכון י"ד בשיכון דן. קובי שמעוני, טרום עידן ההיפ-הופ, הוא ילד מתבודד שמסתובב בתוך בגדים רחבים, מעיל צהוב ואוזניות ענקיות שמחוברות לווקמן - וזוכה למבטי בוז מהסביבה. אינס גולדנברג עלתה ארצה כמה שנים קודם לכן ולא מצאה את עצמה בין הילדים הישראלים שלעגו למראה הגלותי שלה וקראו לה "רוסייה" ו"זונה".
"עליתי עם ההורים שלי מאוקראינה וגרנו ברמת גן. אבא שלי רופא ריאות ואמא שלי מנהלת חשבונות, והיה להם קטע ציוני כזה של לחיות במדינת היהודים. הגענו לפה ומאוד שמחתי, אבל מהר הפכתי לברווזון מכוער. לא דיברתי את השפה, לא התלבשתי כמו כולם ולא היו לי חברים. כל היום רק שמעתי כל מיני מילות גנאי. כשהתחלתי להבין מה אומרים עלי, רתחתי. אני באה ממשפחה טובה ושמרנית, ולהגיד עלי שאני זונה היה מאוד מעליב. לאט לאט התחלתי להתרחק מהילדים הישראלים. מצד שני, גם התרחקתי מהילדים הרוסים. בסופו של דבר נשארתי לבד בבית. זאת היתה תקופה מאוד טראומתית, אבל הדברים התחילו להשתנות כשעברנו לשיכון דן ושם עברתי לתיכון של צפונים. שם כבר לא הייתי 'הרוסייה' אלא הפכתי להיות 'החידה'. הייתי הילדה המסתורית שלא מתקשרת עם כולם".
שמעוני: "ואני הייתי החידה השנייה. גם אני הייתי מתבודד ומוזר. הייתי דיסלקט ובקושי למדתי. שרדתי בלימודים בזכות חבר טוב בשם אופיר, שהיה לומד איתי למבחנים. הוא היה מקריא לי את המחברות שלו, ואני הייתי שוכב על המיטה ומקשיב. ככה שרדתי בבית ספר. חוץ מזה, הייתי די מוזר".
גולדנברג: "הוא היה חתיכת טיפוס גדול שאף אחד לא התעסק איתו, ואני הייתי הרוסייה. הראפר והרוסייה. ככה שתי החידות מצאו את עצמן".
ממש אחוות המתבגרים הדחויים.
גולדנברג צוחקת: "משהו כזה. יום אחד היה לי מבחן גרוע בבית הספר, יצאתי מהכיתה, ירדתי במדרגות - ופתאום רץ לעברי איזה ילד, מסתכל עלי, מנשק אותי על הלחי ובורח. לא הבנתי מי נגד מי. ראיתי אותו לפני זה בבית הספר, אי אפשר היה להתעלם ממנו, אבל לא ממש התעכבתי. שמתי לב שהיה לו ריח מאוד טוב. עד היום אני זוכרת את הניחוח של הקנזו שלו. בכל מקרה לא ממש התייחסתי לזה. מה עוד שהיה לי חבר באותם הימים".
שמעוני: "אחי, תקלוט מה זה אומר חבר. למשפחה שלה היו חברים שגרו בחיפה, והיא היתה החברה של הבן שלהם. שבע שנים היא היתה איתו, למרות שהם היו נפגשים פעם בשבוע. היא היתה כזאת נאיבית".
גולדנברג: "לגמרי. בכל אופן, חיפשתי אותו בבית הספר. הייתי חייבת לראות מי החמוד הזה שמכל הבנות ניגש דווקא אלי. יום אחד נתקלנו אחד בשני בבית הספר והתחלנו לדבר. היתה כימיה מהרגע הראשון, ומהר מאוד הפכנו להיות החברים הכי טובים. הוא הפך להיות בן בית אצלי. גם אני הרגשתי טוב בבית שלו. מהרגע הראשון שראיתי את אמא שלו קראתי לה אמא. אין לי מושג אפילו למה. לאחרונה אמרתי לה שמעכשיו אקרא לה 'חמותי', אבל היא מתעקשת שאני אמשיך לקרוא לה אמא".
קובי, להתנפל על בחורות תמימות בנשיקה על הלחי? זאת היתה הטקטיקה שלך-
"האמת שאין לי ממש מושג מה עבר לי בראש. תמיד הייתי טיפוס פלרטטן שמתחיל עם בנות, אבל במקרה שלה הייתי פשוט ביום טוב. הצלחתי באיזה מבחן והייתי מבסוט. רצתי במדרגות, ראיתי אותה, יפה כזאת, אז פשוט נתתי לה נשיקה על הלחי. סתם נשיקה. תמימה. לא צירפתתי אותה. הכי בקלילות. כשהתחלנו לדבר, אחרי כמה ימים כשאני מלווה אותה הביתה, היה ברור שיש חיבור. לגמרי חיבור של חריגים. אני הייתי וואחד מתוסבך. הייתי במערכות יחסים עם בנות מגיל מאוד מאוד צעיר. חוויתי דברים באקסטרים, כולל הכל מהכל. בגידות, עניינים".
גולדנברג: "אתה לא צריך לספר הכל בעיתון".
שמעוני: "טוב מאמי. בכל אופן, כשפגשתי אותה התחלתי לדבר שיחות עומק בפעם הראשונה. הרגשתי נוח להתייעץ איתה. היא היתה מראה לי את הצד השני, של הבחורה".
גולדנברג: "אני הייתי החבר'ה שלו. חבר'ה של בחורה אחת בת 16".
שמעוני: "בשלב מסוים התחלתי גם אני להקשיב לצרות שלה. עזרתי לה להיכנס לעניינים. כשהיא נפרדה מחבר שלה הכרתי לה בנים. עזרתי לה להפוך להיות הרבה יותר ישראלית. באותה התקופה הרצתי מועדוני לילה בתל אביב. הייתי היחצ"ן שלהם ולקחתי אותה למסיבה. הראיתי לה את העולם האמיתי".
גולדנברג: "הוא החזיר לי את הביטחון העצמי ואת האמונה בעצמי. הוא החזיר אותי לחיים".
כשהוא בן 17 והיא בת 16, שמעוני הכניס את אינס לחיי הלילה של תל אביב. חשף בפניה אנשים חדשים ועודד אותה להכיר בנשיות שלה. כמו ג'וני, המורה לריקוד בסרט "ריקוד מושחת" שחשף את "בייבי" לצד הפרוע והמשוחרר של החיים.
שמעוני: "באותה תקופה הייתי יחצ"ן של מקום בשם 'האוס 26' באלנבי ולקחתי את אינס איתי".
גולדנברג: "קובי הוציא ממני את הנערה הכיפית שנעלמה לאורך השנים. פתאום אנשים התחילו לדבר איתי והפכתי להיות מרכז העניינים. כשהוא הכניס אותי למועדון הייתי בהלם. פתאום אני רואה 200 אנשים רוקדים צמוד צמוד. עד אז יצאתי
לשתות קולה בקפה אפרופו בשכונה. אבא שלי לא ידע שאני יוצאת עם קובי בלילות. רק לאמא שלי סיפרתי. כשנכנסנו למועדון קובי אמר לי 'אני איתך, אל תדאגי'. זה תמצית הסיפור של קובי ושלי. כל החיים שלי הוא שמר עלי. ידעו שאסור להתעסק איתי, למרות שגם ידעו שאין בינינו כלום. התחלתי לחיות מחמישי לחמישי. ממסיבה למסיבה. פרחתי באותה התקופה".
ברחתי ממנו בבהלה לסיני
בזמן שהיא פרחה, הוא התחיל לחטוא במחשבות אסורות על חברות רומנטית. אבל בכל פעם שהפציעה מחשבה שכזו הוא הבריח אותה מהראש. לפני חמש שנים, במסגרת סיבוב הופעות של חודש בארה"ב, שמעוני הבין שמשהו חייב להשתנות. שהוא לא מסוגל לחנוק יותר את הרגשות שלו.
"התגעגעתי אליה. פשוט התגעגעתי. הבנתי שהיא חסרה לי מאוד והחלטתי שאני רוצה להיות איתה. אמרתי לעצמי בחייאת דינאק, אני אוהב את הבחורה הזאת. היא חסרה לי. חזרתי לארץ, הגעתי אליה הביתה וחיבקתי אותה חיבוק גדול כזה. עם כל הגוף".
גולדנברג: "אני בחיים לא אשכח את זה. הוא נכנס אלי הביתה, הסתכל עלי ואמר לי 'בואי אלי'. פתאום אני מרגישה שהוא מחבק אותי אחרת. עם כל הגוף. אחר כך הוא שאל אותי 'תגידי, את עדיין עם ההוא-', וכשאמרתי שלא הוא אמר לי 'יופי' ושוב חיבק אותי. ישר הבנתי שמשהו הזוי קורה פה. פתאום הידיד הכי טוב שלי משדר לי מיניות. הרגשתי שאני הולכת למות. יום אחד הוא מדבר אלי כמו אח ויום אחרי זה הוא מדבר אלי כמו גבר. 'אני רוצה' וכאלה. אמרתי לו 'איך אתה מדבר אלי? לך תמצא לך מישהי לפרוק את עצמך ותחזור אלי אחר כך'. הוא צחק לי בפנים, הלך וחזר אחרי יומיים - שוב עם טיזינג. ברחתי ממנו לסיני. לקחתי חברה ופשוט נסעתי הכי רחוק שיכולתי. הייתי בהלם".
שמעוני: "מודה באשמה. חזרתי מארה"ב ממוקד משימה. רק שהיא ברחה לי לסיני עם חברה וחזרה עם רשימה של למה כן ולמה לא".
גולדנברג: "זה היה יותר בכיוון של למה לא ולמה אסור. לא היתה בכלל אופציה של כן".
שמעוני: "ואז היא קראה לי לשיחת סיכול ממוקד. ישבנו באוטו שלי כשהיא מחזיקה ביד רשימות שמסבירות שאני החבר הכי טוב שלה, אח שלה, שהיא אוהבת אותי, שהכל מושלם כפי שהוא, שלמה צריך לשנות את המצב, שהיא בחורה לא קלה וכל מיני הסברים לסבתות. אמרתי לה עזבי אותך מכל ההסברים האלה. אני יודע שהייתי עבורה מיטה חולה. מישהו מפורסם. סטוצים. בנות. חיי לילה. אבל לא הסכמתי לוותר עליה".
גולדנברג: "כל מה שהוא אומר לא הפריע. אחרי הכל, אני הייתי הבנאדם היחיד בעולם שידע מי זה באמת קובי. בשבילי הוא לא היה סאבלימינל".
אז למה לא חשבת פשוט ללכת על זה-
גולדנברג: "מהסיבה הכי פשוטה בעולם: פחדתי לאבד אותו אם זה ייכשל".
בסוף השיחה ההיא הם התנשקו נשיקה ראשונה אחרי עשר שנות ידידות. את השבוע שאחר כך הם העבירו במיטה בלי לצאת ממנה. "ההורים שלי היו רגילים שקובי ישן אצלי, אבל הם לא הבינו מה קרה שהוא לא יוצא מהחדר שלי שבוע. הסברתי להם שהוא מותש מהעבודה. לקח לנו שלושה חודשים לספר למשפחות".
היציאה מהארון הרומנטי היתה הדרגתית. בהתחלה החברים (שמעוני: "לא כולם פירגנו. היו חברים שחשבו שהסתרנו את הרומן הזה כל השנים") ואחר כך למשפחות המאושרות. מאז הם לא נפרדו אפילו ליום אחד. לכל נסיעה מקצועית היא מצטרפת אליו, ואחרי שנתיים של בחינת היחסים הם עברו לגור בדירתם הנוכחית ברמת החי"ל בתל אביב.
שמעוני: "אחד הדברים שהקלו עלינו את המעבר לקשר רומנטי היה שהיא כבר הכירה את כל הקשיים של להיות חברה של סאבלימינל. זה מכל שיחות הנפש שלנו. היא ידעה בדיוק מה החברות שלי סבלו. את המעריצות, את ההצעות המיניות שמגיעות כשיוצאים למועדון. רוב הבחורות שהייתי איתן היו נכנסות מזה לסרטים, אבל אינס לא. היא בטוחה בעצמה. כשאנחנו נכנסים למועדון היא ישר מתקדמת, מתיישבת על הבר, שותה דרינק ונותנת לי לעשות את העבודה שלי. היא מסוגלת להכיל אותי. בטוחה בקשר שלנו. יודעת שמעולם לא בגדתי בה ובחיים גם לא אבגוד".
גולדנברג: "קובי הוא טיפוס שהחופש חשוב לו, וגם אני טיפוס שהחופש חשוב לה. מהבחינה הזאת אנחנו הכי מתאימים בעולם".
שמעוני: "אבל מעל לכל אנחנו חברים. לפעמים אני מתקשר אליה ואומר לה 'שלום, אפשר לדבר עם החברה הכי טובה שלי-' ואז היא צוחקת ומשנה את הקול".
גולדנברג: "לפעמים גם אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי, אז אני מבקשת מקובי לדבר איתו".
שמעוני: "ככה אנחנו שומרים על עצמנו. בחברות. אתה לא תאמין לי, אבל אף פעם לא רבנו. בחיים. בזכותה. היא לימדה אותי להתקרר. לתת לדברים לשקוע ולדבר עליהם יום אחד אחרי. גדלתי בבית עם אמא ואבא שהכי אוהבים, אבל מצד שני ראיתי לא פחות מריבות מאשר רגעים שמחים. היה לי בית שהיה חצי וייטנאם. לא הצלחתי להבין איך אפשר לרסק אחד את השני כל כך חזק כשאוהבים. תמיד כשהייתי עם בחורה הייתי שם חומה מסביב ללב שלי בשביל לא להיפגע. הייתי שומר על עמדה של כוח. אם היתה מריבה הייתי קם והולך. היא לימדה אותי לדבר ולא להיות תקוע בדברים, ועל זה אני מודה ולה ומקווה שנהיה ככה כל החיים".
גולדנברג: "ברור שככה יהיה כל החיים. אני מתחייבת".
שמעוני: "זה הכי טבעי לנו בעולם להיות ככה. לפעמים אני רוצה להרביץ לעצמי על איזה מטומטם הייתי שביזבזתי את כל החיים בלעדיה. הייתי תקוע עם השטות של 'אחותי' ו'אחי'. מה זה כל הבלבולי ביצים האלה? זה היה צריך להיות ככה מההתחלה".
הקלטתי את השיר בפלאפון
בסוף השבוע האחרון, ערב השנה האזרחית החדשה, הוא הציע למסד את הקשר. "בחרתי תאריך שיהיה הכי קל לזכור כיום השנה שלנו. 1.1.2010. שלא יהיו פדיחות".
בנוכחות הוריה, סבתה ואחותה הוא איחל שהשנה תתחיל ברגל ימין, ירד על ברכו השמאלית והציע לאינס להתחתן. "הורדתי הילוך בחיים המקצועיים והעליתי הילוך בחיים האישיים. חגגתי השנה יום הולדת 30 והרגשתי שעשיתי הרבה דברים: הקמתי חברת תקליטים, ארבעה אולפני הקלטה, אני כל היום בפגישות, ובלילה עולה על בגדי סאבלימינל. אבל הרגשתי גם שבעצם אין לי זמן לעצמי, לאינס ולתחביבים שלי. קניתי לפני כמה שנים כדורסל שיושב לי באוטו. מדי פעם אני מוציא אותו, מנפח לו את האוויר ומעביר עליו ליטוף. נוסע באוטו ורואה אנשים משחקים בספורטק, ולי אין זמן לשחק אפילו שנייה. החלטתי לעשות שינוי. פניתי לקואוצ'ר אלון גל כלקוח וביקשתי ממנו עזרה. הוא עזר לי ליצור את השינוי. לשחרר קצת את העסק. להכניס מנכ"ל במקומי. להתחיל לחיות את החיים. לקום בבוקר, לאכול ארוחה נורמלית ולתת זמן לזוגיות שלי. לא רחוק היום שגם ארצה שנקים משפחה. ביום שני שעבר אינס ואני קבענו דייט והלכנו לעשות קניות בקניון. אחי, בחיים שלי לא עשיתי קניות בקניון. לא היה לי זמן. עכשיו אני מתחיל לחיות את החיים".
אינס, בעלת תואר ראשון במנהל עסקים שעסקה בשיווק במהלך השנים האחרונות, מסיימת בימים אלה את לימודיה כמאמנת אישית, ותתחיל בקרוב לאמן לקוחות. בינתיים היא מתאמנת על קובי.
"אין לילה שאנחנו לא שוכבים במיטה, מסכמים את היום והיא נותנת לי כל מיני עצות עסקיות. היא בכלל המוזה שלי. את השלאגר הנוכחי שלי 'עלי' כתבתי בזכותה. היינו במועדון באילת, מלא אנשים קפצו עלי והיה שיר ששנינו אוהבים. היא ביקשה ממני לרקוד איתה. התחלנו לרקוד, ואז נכנסו אנשים חדשים ושוב התחיל הנוהל של 'תצטלם איתי' וכו'. ואז היא אמרה לי: 'עלי! עלי!', יענו שאני אסתכל רק עליה. בדרך חזרה הביתה הקלטתי לתוך הפלאפון את השיר הזה".
גולדנברג: "הוא גם כתב עלי את השיר 'היי סקסית'. שם הוא כתב בבירור 'את הולכת להישאר ושכל השאר יחפשו'".
שמעוני: "'שהשאר יתגברו'. זה נכתב לכל אלה שלא פירגנו לנו על הקשר שלנו. נכון, חיים שלי? (נמרח עליה ומפריח נשיקה באוויר). בדיסק החדש שלי שייצא במארס יש הרבה השראה שקיבלתי ממנה".
אגב, יש לכם שמות חיבה אחד לשני-
שמעוני: "עזוב, אחי, זה סודי".
גולדנברג: "זה לגמרי מידע סודי".
שמעוני: "אתה רוצה להרוס לי את התדמית של הראפר הקשוח-".
הפרסומת לשוקו כבר עשתה את זה. מאמי וקושקוש? בובי ודובי? שתפו אותי.
שמעוני: "לספר לו-".
גולדברג: "תספר".
שמעוני: "פוז'י ופוז'ו. אנחנו משפחת הפוז'ים. ויום אחד גם יהיה לנו פוז'פוז'ון קטן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו