האם נבחרת אפריקאית תגיע סוף סוף לחצי גמר המונדיאל- לוינטל: לא. האמת היא שבהתחלה האמנתי שהפעם זה אפשרי, אבל ניתוח מעמיק של ההגרלה פסל את הרעיון. אלג'יריה חלשה מדי, ניגריה לא מספיק איכותית. נשארנו עם גאנה, קמרון וחוף השנהב, שהיא אמנם הנבחרת הטובה מביניהן, אך שובצה לבית רצחני עם ברזיל ופורטוגל, וגם אם תצליח להתגבר על המכשלו הזה היא עשוי לפגוש בשמינית הגמר את ספרד. לכן הסיכוי שלה קלוש. גם גאנה וקמרון נפלו לבתים די קשים ובכל מקרה חסר להן עומק בסגל. גם מזג האוויר לא יהיה חם כפי שהאפריקאיות היו מעדיפות. נחכה לברזיל 2014. דורפן: אני מכיר את סיפורי "המסורת" וגם "הנסיון" של הנבחרות האירופיות, אבל האמת היא שההצלחה האירופית יותר קשורה לכך שרוב המונדיאלים מתקיימים במרחק נסיעת רכבת עבור אוהדי הקבוצות האירופיות ועם שיפוט מוטה לטובתן. ביפן-קוריאה ראינו אותן קורסות ברגע שמזג האוויר והשפה היו קצת בלתי מוכרים. כבר עכשיו האירופאים עסוקים בניסיון למנוע מאוהדים מקומיים את חצוצרות הפלסטיק שלהם, ואני מאמין שהשיפוט הפעם ייטה לאפריקה. ביבשת יש סולידריות והקהל הדרום אפריקאי יתמוך בהתלהבות בכל נבחרות אפריקה השחורה, ואחת מהן תגיע לחצי הגמר. האם ג'סטין הנין תזכה בתואר החסר לה בווימבלדון- דורפן: לא. צריך להפריד בין וימבלדון לשאלה אם תחזור להיות הטובה בעולם. אחרי שקלייסטרס המחישה את חולשת סבב הנשים אני די משוכנע שהנין תהיה השחקנית הטובה בסבב. אבל וימבלדון היא בעיה ספציפית. ונוס ויליאמס היא לא רק שחקנית הדשא הטובה אי פעם, אלא שבהיעדר סבב דשא משמעותי, גם אין שום דרך ללמוד אותה על המשטח הזה. ולכן רק סרינה, שמתאמנת מולה, מסכנת אותה בווימבלדון. לוינטל: היא תזכה. זה הרבה יותר סביר למשל מהזכייה של גוראן איבניסביץ' בווימבלדון ב-2001. האחיות ויליאמס אמנם הפגינו בשנים האחרונות שליטה על הדשא, אבל שתיהן סובלות מפציעות ושחיקה. הן עברו את השיא ואולי גם קצת שבעות. לעומתן הבלגית הקטנה חזרה לטניס רק בשביל לזכות בגראנד סלאם היחיד שמעולם לא השיגה, ובכך תהפוך לטניסאית הכי גמדה שזוכה בטורניר מאז בילי ג'ין קינג. להנין יש לב ענק של אלופה, וכשהיא ממש רוצה משהו - היא משיגה אותו. 'א-ל-ה'! איפה יפתח ז'וזה מוריניו את העונה הבאה- דורפן: מוריניו מדבר בגלוי על חזרתו לאנגליה, וזה כנראה רמז שאיזה סעיף סודי בהסכם פיצויי הפיטורין הנדיב של רומן אברמוביץ' הולך להסתיים. אינני חושב שאפילו שיא האליפויות יביא את אלכס פרגוסון לפרישה, ולכן האפשרויות מצומצמות. מנצ'סטר סיטי תיתן למנצ'יני הזדמנות לפתוח את העונה הבאה; ההיגיון אומר ליברפול, אם תימכר ותוכל להעמיד לרשותו תקציב תחרותי. אני הולך עם ההיגיון הצרוף שמאפיין אוליגרכים: חזרה לצ'לסי, אחרי שגם קרלו אנצ'לוטי מסיים את העונה ללא אליפויות אנגליה ואירופה. לוינטל: באינטר, ויעזוב אותה אחרי אחרי עשרה מחזורים ב"הסכמה הדדית". ריאל מדריד וברצלונה הן אופציות בלתי ריאליות, ולכן מוריניו חייב לחזור לאן שהוא באמת רוצה - לפרמייר ליג. אם ליברפול סופסוף תיפטר מהאמריקנים ותמצא משקיע, מוריניו יצטרף. מנצ'סטר סיטי? אני מאמין במנצ'יני. האם מיכאל שומאכר יזכה באליפות העולם- לוינטל: סבסטיאן וטל ייקח את התואר. עוד לפני שמרצדס החזירה את מיכאל שומאכר לסבב, היא פנתה לווטל - התקווה הגרמנית הגדולה בספורט המוטורי, שצעיר משומי ב-19 שנים - אבל וטל מחזיק חוזה ברד-בול ומרצדס הסתפקה בשומי. האמת, היא שיותר חשוב מהנהג היא המכונית בה הוא נוסע. רד בול מראה סימני שיפור מדי עונה, מה שסייע לווטל לסיים את השנה החולפת כסגן אלוף העולם. הוא שבר כמעט כל שיא אפשרי יחסית לגילו: הנהג הצעיר שמשיג פול פוזישן, שמוביל במירוץ ושזוכה בניצחון. אז דווקא בשנה שבה האגדה הגרמנית הכי גדולה בספורט המוטורי מתקמבקת, תיווצר אגדה חדשה. העתיד כבר כאן. דורפן: אמנם היו בהיסטוריה נהגים טובים משומאכר על המסלול, אבל לא היו טובים ממנו בעבודה עם הצוות הטכני. ועכשיו הוא חוזר לעבוד עם רוס ברואן, שאיתו עבד בפרארי. בשנה שעברה הנדס בראון אליפות עם נהג בינוני-פלוס (ג'נסון באטון) ובשליש התקציב של מקלארן ופרארי. הוא צפוי לעבוד העונה עם תקציב כפול ולחדש את הקשר המופלא עם שומאכר. נהגי ברואן סיימו 33 מ-34 מירוצים בשנה שעברה רמת האמינות הגבוהה ביותר ושיטת הניקוד החדשה רק תסייע להם. שומאכר יבטיח את האליפות הרבה לפני סיום העונה. האם אנדי מארי יהיה הבריטי הראשון לזכות בווימבלדון מאז פרד פרי ב-1936- לוינטל: זו אמורה להיות השנה של מארי. אם לא יזכה השנה בגראנד סלאם, הקריירה שלו תהיה בצרות. אחרי שדל פוטרו עקף אותו, אורבים לטרף עוד צעירים מוכשרים (למשל מארין צ'יליץ'). על הדשא, מול הקהל הביתי, מארי יגיע רחוק, אבל תחת הלחץ העצום הוא שוב יקרוס. אלא אם כן פדרר ועוד שניים-שלושה שחקנים יהיו פצועים. דורפן: לא. האם יוסיין בולט יאיים על השיא העולמי בקפיצה לרוחק- דורפן: אישית הייתי מעדיף שבולט ירחיב את פעילותו דווקא ל-400 מטרים. וגם נראה לי שהגוף שלו גדול וכבד קצת לרוחק. אבל בולט מתעקש שזה הענף הבא שלו, אז אולי הוא יודע משהו. מה שמעלה מחשבות דווקא על קפיצה משולשת. לוינטל: לא. בניגוד לקופצי הגובה הגדולים מבנה הגוף של בולט שרירי וכבד מדי. חוצמזה אלוהים יוכיח שגם לבולט יש גבולות והוא בסך הכל, גם אם כל כך מהיר, בן אנוש מוגבל. האם הקרב בין מני פאקיו לפלוייד מייוות'ר באמת יתקיים, ומה יקרה שם- דורפן: לרוב אני קיצוני לגבי בדיקות סמים. אבל בדיקות דם בשבוע לפני קרב לא מתאימות למשטר אימונים של איגרוף, ולכן הדרישה של מייוות'ר - אחרי שנקבע תאריך הקרב - היא תרגיל טקטי כי מייוות'ר כנראה סבור שפאקיו זועם עדיף לו. לתחושתי, אפילו אם מייוות'ר ינצל שגיאה וישלח את פאקיו לקרשים בסיבוב מוקדם, המהירות הבלתי נתפשת של פאקיו תביא לו את הניצחון. לוינטל: יותר מדי כסף ועניין יש כאן, ולכן הקרב המסקרן הזה חייב להיערך. פקאיו זריז, לא מתעייף ומכה בלי סוף בכל יריב עד שעצמותיו מתפוררות. מייוות'ר יכול להסתפק בכמה מכות אדירות ומדויקות. הפיליפיני ינצח ויטען לתואר הגדול מעולם, אבל זה לא ייגמר כל כך פשוט. האמוציות הנלוות יגרמו לדם רע בין השניים, ואחרי קרב שיהיה מלוכלך ומעורר מחלוקת, מייוות'ר ידרוש קרב חוזר. וכך סוף סוף אחרי הרבה שנים נקבל יריבות קלאסית שתחזיר את הענף למרכז ההתעניינות התקשורתית. היכן יפתח לברון ג'יימס את עונה האן.בי.אי הבאה- לוינטל: נכון לסוף 2009 קליבלנד נראית מועמדת בכירה לאליפות, ואם היא תזכה בטבעת, קינג ג'יימס עוד עשוי להישאר. אבל לדעתי גם עם טבעת על היד, לברון יעבור לתפוח הגדול. תושבי ניו יורק ואוהדי הניקס משוועים שלראשונה בתולדות הפרנצ'ייז ישחק אצלם אחד מענקי הכדורסל בכל הזמנים. מישהו מאמצע השורה הראשונה. זה חייב לקרות, הרי מדובר באחד משני השווקים הגדולים לצד לוס אנג'לס. הניקס עשו שורה של צעדים כדי לחרב את קבוצתם בשנים האחרונות ורק חיכו לקיץ 2010. הם רוצים לברון, והבחור - שבעצמו מודה שהוא מתרגש בכל פעם כשהוא נכנס למדיסון סקוור גארדן - אכן יגיע. דורפן: דווין ווייד ולברון ג'יימס עשו ויתורים בקריירה כדי להגיע לאותה קבוצה בקיץ הזה. ווייד טען שהוא מוכן לוותר על כסף לשחק עם לברון, אלא שבינתיים פרץ משבר כלכלי; תקרת השכר תקטן מאוד בעונה הקרובה, וגם הסף שממנו משלמים מס מותרות. הרבה קבוצות מתנהלות בהפסדים ומספר המתמודדות על שירותיהם המשותפים יקטן. רק שוק ענק יכול לקלוט אותם יחד. היסטורית, שיקגו תהיה משגה חמור לשניהם ולכן נשארנו רק עם שוק אחד שיעמוד בפזרנות הכלכלית הזו. זה נראה כמו הניקס, עד שנזכרים שהניו ג'רסי נטס עוברים לברוקלין והם עכשיו קבוצת האוליגרך הראשונה בליגה. מי תזכה באירוח מונדיאל 2018- לוינטל: אנגליה. אפשר לבחון את ההצעות של כל המועמדות, לדרג רמת איצטדיונים, תשתיות, השקעות מתוכננות ומה שאתם לא רוצים. ברור שאנגליה ממוקמת בטופ של כל רשימה, אבל אין לכך שום משמעות. מה שחשוב הוא רק דבר אחד: פוליטיקה. האנגלים עושים את העבודה. ראש הממשלה (שהוא בכלל סקוטי) מתחנן על ברכיהם של אנשי פיפ"א, דיוויד בקהאם מייחצן אותם. ג'ק וורנר הטרינידדי - אחד משמונת סגניו של מזכ"ל פיפ"א, הארגון הבינלאומי שהשחיתות היא נר לרגליו - הוא איש מפתח. החלובה של בלאטר. הוא כבר אמר שאחרי 42 שנה הגיע תורה של אנגליה לארח שוב את המונדיאל. דורפן: בניגוד לתנועה האולימפית, שבה תהליך בחירת המארחת והפיקוח עליה מאוד מאוד מקצועי. אין לחשוד בפיפ"א אפילו בשמץ של הגינות. כל ההליך הוא פוליטי ואנגליה, הפייבוריטית הנוכחית, שנואה על ידי יותר מדי גורמים מרכזיים ביניהם פלאטיני. בחירה לא-אירופית בלתי אפשרית. על ספרד-פורטוגל (ספרד אירחה ב-82) ובלגיה-הולנד (איצטדיונים קטנים, אירוח משותף) יהיה קשה לקושרים להגן. ולכן הם ידחפו את רוסיה. עבורה השחיתות היחסית של ההליך היא לא חיסרון גדול מדי. מי יהיה גיבור משחקי החורף של ואנקובר- דורפן: משחקי חורף מטבעם מרובים הפתעות. "החלקה" היא לא מטבע לשון ומזג אוויר בעייתי הוא תנאי הבסיס. מכל הפייבוריטים בענפים השונים, אחד מתבלט ביציבות כמעט קוסמית בשלוש השנים מאז טורינו. קוראים לו סוון קריימר, ילד הולנדי בן 23, מחליק בן מחליק, שמכיר רק את המקום הראשון בכל תחרות מרכזית ב-5,000 או 10,000 מטרים בהחלקה מהירה. במרחקים הארוכים, לתזמורות הכתומות יש זמן לנגן ולטלוויזיה את הזמן להראות את הדוגמניות הרלוונטיות של הבחור ביציע. לוינטל: בודי מילר. רוכב הסקי האמריקני הוא הדמות הכי מגניבה בסבב. הוא נפצע בעקב, אבל צפוי להיות כשיר ממש לאולימפיאדה. כרגיל הוא ייתן הכל ועלול להתרסק. במשחקי סולט לייק סיטי זכה בשתי מדליות כסף, בטורינו עשה שטויות. את אליפויות העולם בארבעה מחמשת המקצועות הסקי האלפיני, מילר השיג מזמן. הוא מעבר לשיא, אבל בגיל 32 בודי יעשה קאמבק ענק, יהפוך לכוכב בארה"ב, ייקח 2 מדליות זהב וישאיר אבק (או בעצם פתיתי שלג) לכל האירופאים.
