"אז מאמי, מה בא לך לעשות?"

אז אני שומע בחצי אוזן, שמחפשים גבר שירשום טור על נקודת המבט שלו בכל הקשור לט"ו באב, יום האהבה ובשיא הקלילות מציע את עצמי, חמש דקות אחרי שאני מתנדב, כאילו חזרתי לצנחנים, אני בולם את עצמי כמו רכבת הרים רגע לפני הלופ, מבקש מחילה ואומר לגברת: "אני לא מרוכז, לא יכול.." והיא אומרת: "לא שמעתי, בהצלחה, מחכה".

תאכלס, זה בערך המונולוג שיש לי עם אשתי ימים ספורים לפני יום אהבה:

אני: "בא לך לסגור איזה מסעדה טובה, אני אקבע לנו"

היא: "פששש כל הכבוד על היוזמה, מתאים לי"

לאחר חמש דקות

אני: " מאמי, יש מצב שאת לוקחת את זה על עצמך??"

היא: "התחייבת, תקיים. זה פעם אחת בשנה, מה קרה!"

אני (כבר מדבר לעצמי בלב בחשש שאולי תקלוט את המלמול): " מה אני מתנדב ראבק??"

את האמת, יש דברים מאוד מיוחדים בימים שלפני וביום שאחרי.

בימים שלפני, זה אשכרה כמו התראות לפני סופת הוריקן בארה"ב עם דיווחים שוטפים על קצב ההתקדמות: "עוד חמישה ימים זה קורה... עוד שלושה ימים ..יומיים .. מחר!!!!", ואני, לצערי, תמיד מחכה לרגע האחרון ובהנחה שמדובר בחיפוש מקלט (באותו הקשר לסופה) אצטרך להתפשר על מחסה שבטח אצטער עליו וחבל שלא נשארתי לעוף בסופה.

ובימים של אחרי טו באב, הפרצופים כבר אומרים הכול, חלק מהנשים חוזרות לתשעה בא"ב רק שהפעם חרב עליהן משהו אחר ואחרות לוקחות חופש להתאושש.

אבל עכשיו, ברגע של רצינות, בשעות הפנאי אני נשוי, אוטוטו 6 שנים. פלוס שני ילדים, שהגדולה בת ארבע והקטן עוד כמה חודשים בן שלוש. דווקא בגלל היותי נשוי הימים הספורים שלפני יום האהבה הם תמיד ימים של חשבון נפש שבהם אני מנסה לזכור מה עשיתי שנה שעברה? איך עשיתי? מה אמרה אשתי? ומה אני מתכוון לעשות הפעם? ובאמת הכול כדי שתהיה מרוצה.

עד שאני מתעשת על עצמי ומחליט באמת מה לעשות, אני נשאר בלי יותר מידי אופציות ובסופו של דבר מתפשר על מה שנשאר, ממש כמו המחסה בסופת ההוריקן.

בשורה התחתונה, לצערי, דווקא ביום הזה, לא יוצא לי לעשות הרבה, אולי בגלל שאני חיי ברוח ההתנדבות, שבמקרה הזה לא קורמת עור וגידים, ואולי אני יודע ומבין שאהבה לא צריכה לקבל יום, היא צריכה לקבל חיים שלמים. במיוחד כשנשואים וזוגיות צריכים טיפוח תמידי ואני מבין שהמחשבות והרעיונות שעוברות לי בראש הן בעצם נושא נדוש ומיושן שלצערנו, רובנו עושים אותו לא בגלל אהבה, אלא בגלל אפקט העדר שבו כולם רוצים להיות כמו כולם ואני לא מוכן לקחת חלק כדי להיות חלק מהעדר.

עכשיו כשאני יודע שאהבה אצלי זה כל השנה, אז פשוט אתן לאשתי את תחושת השליטה ואתנער מאחריות ורק אקח על עצמי אחריות שילוחית ואומר לה: "אז מאמי, מה בא לך לעשות?"