שגרירה של רצון טוב

מת'יו גולד, שגריר בריטניה היוצא, הוא השגריר היהודי הראשון ששלחה הממלכה המאוחדת לכאן. לפני כמה שבועות הוא ואשתו סיליה, שעברו לישראל כאשר סיליה היתה בחודש השלישי להריונה, סיימו כאן שליחות דיפלומטית של כמעט חמש שנים וחוזרים לבריטניה.

תפקידו החדש של גולד יהיה ראש מחלקת ביטחון הסייבר במשרד ראש הממשלה הבריטי. בביתם רחב הידיים ברמת גן, מוקף המדשאות, כשמסביב שני כלבים שמנמנים ושני חתולים, סיליה מנסה לסכם את התקופה שלה בישראל.

"העברנו כאן כל כך הרבה זמן. להיות פה כבר מרגיש לי ממש נורמלי, אז יהיה לי מוזר להיות פתאום חזרה בבית. היתה לנו תקופה מדהימה כאן, פגשנו חברים מדהימים, השגנו כאן הרבה. בנינו כאן משפחה; כשעברנו לכאן היינו נשואים פחות משנה ולא היו לנו ילדים, והיום אנחנו משפחה. ניקח מכאן זיכרונות של תקופה בלתי נשכחת".

לזוג גולד נולדו שתי בנות בישראל, הגדולה בת 4, הקטנה בת שנתיים. שתיהן לא מכירות חיים בשום מדינה אחרת. "ובכן, הן בריטיות", עונה גולד כשאני שואלת אם אפשר להגדיר את הבנות כישראליות, "אבל כן, זה די מצחיק, הן צבריות קטנות, חצי־חצי. 

"אנשים שואלים איך הן יסתדרו אחרי שנחזור לבריטניה, ואני צריכה להסביר לאנשים שהן גרו רק כאן, זו המדינה היחידה שהן מכירות.הן אמנם לא העבירו שום זמן בבריטניה, אבל כאן יש להן סביבה מאוד בריטית. אנחנו בבית דובר אנגלית, הרבה מהעבודה שלנו נוגעת לישראל אבל יש לה אופי בריטי מאוד חזק".

איך הבנות הגיבו כשהודעתם להן שעוזבים?

"הן מתרגשות כי הן לא יודעות שזה לנצח. אבל זה בהחלט קשה, כי הן הכירו כאן הרבה חברים. אני חושבת שעוד דבר שיהיה להן שונה הוא חיי היומיום. החיים שלנו כאן היו מאוד לא שגרתיים. אנחנו גרים בבית שמאות אנשים עוברים בו בשבוע, יש לנו הרבה אורחים, דברים קורים לאורך היום והן חושבות שזה נורמלי. אז יהיה מעניין לראות איך הן יתמודדו כשנחזור לחיות חיים יותר קונבנציונליים".

בטח היה לך בראש דימוי מסוים של ישראל לפני שהגעתם לכאן. מה נשאר מאותו דימוי?

 "כבר ביקרתי בישראל בעבר, לפני שבע שנים. טיילתי בכל הארץ וישנתי בהוסטלים ולא בקינג דיוויד, אז כן היתה לי תחושה של מה זאת ישראל. כמובן שהחיים שיש לי עכשיו שונים מהטיול ההוא, אבל זה לא שאחרי שנחתי לא ידעתי לאן אני באה. ידעתי איך תל אביב נראית ואיך האנשים. היינו מופתעים לטובה מכמה שהאנשים פתוחים, כמה קל להכיר אותם, והדברים הברורים, שהם יותר קשים, למשל העובדה שאנשים כאן די ישירים, וגם הנהיגה כאן היא לא הכי חלקה שיש. 

"בהתחלה היינו קצת בשוק מהישירות, אבל אז אמרנו לעצמנו, 'אוקיי, ככה זה הולך'. את מבינה שיש חילופי דברים ישירים בהתחלה, אבל אחרי שעוברים את זה את הופכת להיות יותר קרובה למישהו והרבה יותר מהר, בטח ממה שאנחנו רגילים מהבית. עכשיו אני לא יודעת אם אנחנו אוהבים את זה או שהשתנינו והפכנו להיות יותר כאלה".

הקשר היהודי מתבטא בחיבור שלכם לישראל?

"היה מיוחד בשבילנו להיות בישראל, בייחוד למת'יו, שהוא השגריר הבריטי היהודי הראשון בישראל. מנקודת מבטי, משמח אותי ששתי הבנות שלי נולדו בישראל ושתמיד יהיה להן קשר לארץ, לצד הקשר הטבעי שיש להן מעצם היותן יהודיות. אנחנו מנסים לשמור על הצביון היהודי בבית".

מה הספקת לעשות כאן בתקופה הזאת?

"לא הייתי בשליחות דיפלומטית מעולם לפני כן, אז לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות. אני זוכרת ששר כלשהו ואשתו שאלו אותי: 'טוב, סיליה, אז מה את הולכת לעשות?' ועניתי שאני בחודש השלישי להריון ונראה איך ילך לי. 

"מהר מאוד הבנתי שכל אחד צריך לעשות משהו, מישהו הוא עורך דין, מישהו עיתונאי, והבנתי שזה מקום שבו אפשר לעשות הרבה דברים וזה פנטסטי. את רוב הזמן העברתי בלעשות עבודות צדקה והחלטתי שמה שאני רוצה לעשות הוא להכיר כמה שיותר עמותות צדקה". 

 

"ישראל פוטוגנית"

הפרויקט העיקרי שאותו טיפחה גולד היה "אימהות עושות שינוי" (Mothers make a difference), שאליו חברו 12 ארגונים שונים שמטרתם עזרה לילדים, ובעצם תיאמו בין ארגונים שרוצים לתרום מוצרים לילדים ובין העמותות שזקוקות להם. 

בשנה האחרונה הושפעה גולד מהיזמות הישראלית ופתחה עסק. "מצאתי את עצמי נהנית מצילום", היא מסבירה, "הקמתי עסק של הדפסות על צעיפים עם תמונות שצילמתי. ישראל מדינה מאוד פוטוגנית. 

"יש תמונה שצילמתי של בניין העירייה בתל אביב, שהוא מעניין, לא יפה בצורה הקלאסית אבל מושך, ואני לא יודעת למה, אבל חשבתי שזה מעניין לראות את זה מודפס על בד. 

"אני מקווה שבעתיד יהיו עוד פריטי לבוש ולא רק צעיפים. אין ספק שיש משהו ברוח היזמות והסטארט־אפ הישראלי שנכנס לי מתחת לעור, כי אני לא חושבת שהייתי עושה את זה אילו לא היינו נשלחים לישראל".

למה תתגעגעי במיוחד בישראל?

"אתגעגע לאוכל, למסעדות. אתגעגע להיכנס לאוטו ולנסוע למקומות שבשביל רוב האנשים הם אגדות, למשל ירושלים והגליל, ואתגעגע לאנשים".

בתקופה של חמש שנים הספקתם לחוות יותר ממבצע אחד בעזה והתקפות טילים על ישראל.

"הסירנות היו החלק הכי פחות אהוב עלי בשהות בישראל, אבל הקיץ האחרון הוא לא הדומיננטי בזמן שלנו פה. אני מבינה שבשביל ישראלים זה חלק מהחיים, זה משהו שהם חווים פעם בכמה שנים. 

"אני מרוצה מהעובדה שיצא לנו להיחשף לחיים בישראל, אך זה היה קשה מאוד עם ילדים קטנים. היה קשה לשמור על מוד של 'עסקים כרגיל', אבל זה היה ככה לכולם - כולם המשיכו לחיות את חייהם כרגיל, אף שזו תקופה מלחיצה מאוד".

איך עובדת החפיפה עם השגריר החדש?

"השגריר החדש מגיע עם הבעל שלו. הם הגיעו להתארח אצלנו לסוף שבוע, להכיר את הבית, את האנשים בשגרירות, ממש כמו מה שאנחנו עברנו עם השגריר הקודם כשרק הגענו לכאן. דיברתי עם בן הזוג שלו בעיקר על מסעדות, איפה לאכול, לאן ללכת. אנחנו אולי עוזבים אבל כל הצוות נשאר, כך שתהיה להם נחיתה רכה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו