הגיע הזמן אומרת אימי. איזה משחק קיבלנו אתמול. מכבי ת"א נתנה את ההופעה הטובה ביותר שלה בעידן נמני, ואיכשהו זה התחבר לה על הבמה המרכזית ומול נציגת המזרח התיכון בצ'מפיונס ליג. עכשיו לכו תבחרו מצטיין בצהוב: הילד עמנואל מאיוקה שסובב לפינה של ניר דוידוביץ' כדור שאי אפשר לקחת? דור מלול שתפס רק בצהריים את המקום בהרכב והחזיר עם משחק חייו? גיז'רמו ישראלביץ' שנמצא בכושר שיא בקריירה? ואולי הזרים בצהוב שלפתע לא היו זרים לכדורגל (אליצה אלייב אפילו הדביק כדור לקורה במחצית הראשונה)- מכבי ת"א עצרה את הריצה המשוגעת של מכבי חיפה, ויש מצב שזה קרה בזכות ניהול המשחק של נמני, שסוף סוף הימר על הרכב התקפי שגם הכניס את הקבוצה שלו חזק למאבקי הצמרת. אליפות הצהובים כנראה לא ייקחו השנה, אבל בינתיים מסתמן שדווקא הילדים של נמני יהיו אלה שיקבעו אם האליפות תלך לצד האדום או לצד הירוק. סוף בלון? מוקדם עדיין להספיד את מכבי חיפה, למרות שברור שזה לא היה ההפסד האחרון שלה בליגה. אחרי פתיחה של עשרה ניצחונות רצופים (ושבוע לפני שבירת השיא, ששתי הקבוצות מחזיקות במשותף ועומד על 11) זה לא מפתיע שהירוקים הפסידו, כי הרי לא מדובר בקבוצה מיתולוגית מהסוג הקלאסי. יניב קטן היה קטסטרופה, וכשזה קורה אין לידו אף שחקן שייקח עליו את האחריות. מכבי חיפה בעטה במשחק כולו ארבע פעמים לשער (לעומת 12 של הצהובים) ושמרה על תוצאת ה-1:0 האהובה שלה מהצ'מפיונס ליג. החניכים של אלישע לוי (עד כמה מאמן יכול להיות פחדן-) סוגרים 180 דקות בלי לכבוש שער. למזלה, בשבת מחכה לה משחק קליל מול סכנין. מעבר לשיא. פתאום יש לנו ליגה. התחתית השכונתית בוערת; באמצע בית"ר מתפרקת, ואם מביאים בחשבון את קיצוץ הנקודות של חלובה את לוזון, מותר לומר שהצמרת פתוחה לחלוטין. אז נכון, זה פחות אסתטי מאירופה ונכון שאבי לוזון והטוטו מוציאים לנו את החשק, אבל הכדורגל הישראלי הוכיח ביומיים האחרונים כי למרות תוכנית סיכום גרועה במיוחד או כמה עיתונאים צרי עין (כמו כותב שורות אלו), או אפילו מירי אלקיים - שפנתה למאיר אינשטיין באומרה "חזרה אליך רמי" - נראה שעדיין קשה להרוס את ההתרגשות מהג'אנק המקומי. ואם כבר מפרגנים: מילה טובה לשופט אלי חכמון, שהוכיח שאלון יפת הוא לא הבחירה האוטומטית למשחקי עונה.
