אין דרך עדינה לומר את זה: "שליחות קטלנית: ג'נסיס" הוא הסרט הגרוע ביותר בסידרה, בהפרש ניכר. זהו אתחול מחדש שנכשל בצורה מרהיבה בכל הסעיפים. מצד אחד, הוא מחריב את המורשת המפוארת של שני הסרטים הראשונים, שבוימו בידי ג'יימס קמרון; ובאותה נשימה ממש, גם נראה כי הוא נחוש להרוג כל סיכוי להמשך אפשרי לסידרה. תאמינו לי שאני ממש לא מגזים כשאני אומר לכם שמדובר בפיאסקו בסדר גודל של "באטמן ורובין" - אותו פלופ היסטורי שכמעט הוציא את גיבור העל מגות'אם לפנסיה מוקדמת.
בעזרת סיפור מגוחך לחלוטין - שמסתייע בכמות לא נגמרת של אקספוזיציה מסורבלת, בהסברים מדעיים מקושקשים ברמות ובסתירות פנימיות שלא ניתן להתעלם מהן - וללא סיקוונס פעולה אחד הראוי לשמו - "ג'נסיס" מאמץ את הקונספט של "בחזרה לעתיד 2" ויוצא לשחזר סצנות מרכזיות מהסרט הראשון בסידרה. המטרה? לשכתב את הסצנות האלה מחדש וליצור ציר זמן אלטרנטיבי שעליו יהיה ניתן לבנות את היסודות לטרילוגיה חדשה. הבעיה? האלטרנטיבה הרביזיוניסטית הזאת כל כך עלובה ולא מעניינת שלא ברור מי בדיוק יעדיף אותה על המקור.
העובדה שכל השחקנים הראשיים, פרט לשוורצנגר, שמגלם כאן גרסאות שונות של הטרמינייטור המפורסם, עושים עבודה מחפירה' מובן שאינה עוזרת. אמיליה קלארק, המוכרת כאם הדרקונים מ"משחקי הכס", מתבררת כבחירה איומה עבור שרה קונור. בגירסה הנוכחית, קונור אמורה להיות מכונת הרג שנמצאת באימוני הישרדות מאז שהיתה בת 9. אבל קלארק בקושי מסוגלת להרים שוטגאן בצורה משכנעת, ומשום מה, ההופעה שלה בעיקר הזכירה לי את מיילי סיירוס. איפה היא ואיפה לינדה המילטון. ג'אי קורטני, שמגלם את המושיע שלה מהעתיד, קייל ריס, גרוע אף יותר, אבל אם ראיתם את "מת לחיות 5", זה לא באמת צריך להפתיע אתכם. מדובר ככל הנראה בשחקן הקולנוע הכי פחות כריזמטי ו/או סימפטי מאז ג'וש הארטנט. ומה נאמר על ג'ייסון קלארק, שנבחר לגלם את הדמות הישועית ג'ון קונור? בניגוד לקורטני דווקא מדובר בשחקן מצוין שהוכיח את יכולותיו בסרטים כמו "כוננות עם שחר" ו"כוכב הקופים: השחר". כאן הוא נראה אבוד וחסר אונים.
מה שמביא אותנו לשוורצנגר, ללא ספק הדמות הטרגית בכל הסיפור הזה. לאחר כמה שנים קשות מבחינה קופתית וביקורתית, "ג'נסיס" היה הזדמנות כמעט אחרונה להעלות את הקאמבק המקרטע שלו על המסלול. אבל יוצרי הסרט מחמיצים כל הזדמנות כדי לגרום לזה לקרות. בדקות הפתיחה, למשל, אנו עדים לקרב בין ארנולד הזקן לארנולד מודל 1984. רעיון מגניב עם מלא פוטנציאל, נכון? צר לי לאכזב, אבל אתם לא מאמינים כמה שהמפגש הזה מתברר כסתמי ולא מלהיב. וזה עוד אחד מהשיאים!
"ג'נסיס" הוא כל כולו רגעים מעאפנים ומוחמצים שכאלה. והרגעים האלה הופכים לבלתי נסבלים ממש ברגע שמוסיפים אליהם את הטלנובלה המשפחתית ההומוריסטית (!) שמתפתחת בין שרה (שמתנהגת כמו טינאייג'רית מפונקת), קייל (שמתנהג כמו הבוי־פרנד השפוט והאהבל שלה) וארנולד (שנמצא כאן על תקן דמות האב קפוצת הישבן, שמחמיצה פנים לנוכח החבר החדש של "בתו"). ב"שני גברים וחצי" תמצאו בדיחות מצחיקות יותר.
לטעמי, יוצרי "ג'נסיס" היו צריכים להשיל את כל המיתולוגיה המעיקה על סקיי־נט, "יום הדין" ועליית המכונות (שמעולם לא היתה מעניינת במיוחד), להיפטר משלוש הדמויות המרכזיות, ולהתרכז בלארגן לשוורצנגר המסכן כמה סצנות איקוניות ובלתי נשכחות. בשלב מסוים בסרט, עקב תירוץ תסריטאי כלשהו, שוורצי נזרק מהסיפור ונאלץ להמתין שלושים שנה כדי לפגוש את שרה ואת קייל. על המסך, שלושים השנים האלה מסתכמות בכמה שניות. "עבדתי בבניין, עד שפוטרתי", אומר הסייבורג המאפיר כאשר שואלים אותו כיצד העביר את הזמן. אבל זה בדיוק הסרט שהייתי משלם כסף כדי לראות! יש לי אפילו שם: "שליחות קטלנית: שיפוצניק". ג'יימס קמרון, אם אתה קורא את זה, אנא ממך, זנח את כל סרטי ההמשך המיותרים ל"אווטאר", שעליהם אתה מבזבז את זמנך בשנים האחרונות, והרם את הכפפה. ארנולד זקוק לך.
"שליחות קטלנית: ג'נסיס" ("Terminator: Genisys"), במאי: אלן קלארק. ארה"ב 2015
המיניונים. במבה בשלייקס
צהבת תינוקות
כולם מתים על המיניונים, אבל עבורי הם אף פעם לא היו יותר מבמבה בשלייקס. גם כי הם דומים לבמבה. אבל גם, ובעיקר, כי צריכה לא מידתית שלהם נוטה לגרום לי לרצות למות. הם מטומטמים מדי. הם אלימים מדי. הם הרבה פחות חינניים, ממזריים והזייתיים מבוב ספוג וחבורתו. וגם החמידות שלהם ממצה את עצמה די מהר. כי כמה סלפסטיק ג'יברישי אפשר לשאת?
על כל פנים, "המיניונים", להיט האנימציה החדש שבו החבר'ה הצהובים מוצבים לראשונה בפרונט, הוא נון־סטופ נונסנס. סרט אידיוטי, רנדומלי וחסר כל פשר שאינו אומר כלום על כלום. רכבת הרים רועשת ונעדרת תחכום מינימלי שדוהרת לשום מקום במהירות עצומה. לזכותו ייאמר שהוא גם קצת משעשע, בדרכו האינפנטילית והדבילית, ושהאנימציה שלו באמת נראית מצוין. אבל לחובתו ייאמר שאין עוד שום דבר שאפשר לומר לזכותו. יתר על כן, אני לא באמת חושב שהוא מיועד לילדים צעירים. אלא אם כן אתם סבורים שילדים צעירים צריכים לראות סרט שבו רוב הפאנצ'ליינים מבוססים על בעיטות, אגרופים, כאפות וצ'פחות. כי אז זה דווקא בסדר.
לכאורה מדובר בפריקוול/ספין־אוף (מהזן של "הפינגווינים ממדגסקר"), שנועד להסביר כיצד הגיעו המיניונים לעבוד בשירותו של גרו, נבל העל שכיכב ב"גנוב על הירח" ו"גנוב על המיניונים" - שני הסרטים הקודמים, והמוצלחים יותר בסידרה. אך בפועל מדובר במסחטת מזומנים נטולת משקל סגולי שמטרתה היחידה היא "להעביר תשעים דקות בסבבה, ומבלי להטריד את המוח". באמצעות אוסף של מערכונים קצרצרים, לא מאוד מבריקים וחסרי הקשר ממשי, מציג הסרט את קיצור תולדות המיניונים - החל משחר הבריאה ועד ל־1968 - תוך כדי שהוא מדגיש את הצורך הפנימי העמוק שלהם לשרת נבל כלשהו. ללא בוס שיפעיל אותם ויגיד להם מה לעשות, הם אבודים. מדוכאים עד עמקי נשמתם, אפילו. והנה עוד מסר בריא עבור ילדכם המתפתח.
בקיצור, בחיפוש נואש אחר נבל שיסכים להעסיק אותם מגיעים שלושה מיניונים אמיצים וחסרי מושג - קווין, בוב וסטיוארט, אם אתם מתעקשים לתת להם שמות - לניו יורק סיטי. משם הם עוברים לאורלנדו, כדי לקחת חלק בכנס נבלים ארצי, וכדי לפגוש את נבלית העל הפופולרית והלכאורה פמיניסטית סקרלט אוברקיל (שמדברת בקולה של סנדרה בולוק); ומשם הם עוברים לסווינגינג לונדון, בשליחותה של אותה אוברקיל (שאותה הם מכנים "Boob Appeal", להדגשת המסר הפמיניסטי, אני מניח) במטרה לגנוב את הכתר של מלכת אנגליה.
חשוב להדגיש שלאורך כל הדרך שלושת גיבורינו לא מפסיקים להגיד דברים קורעים מצחוק כמו "בננה", "בטטה", "טורטייה" ו"פפגנה" (חחחחח!!!!!). בנוסף, הם גם לא מפסיקים לזרוע הרס ולהרביץ אחד לשני. בשלב מסוים בעלה של אוברקיל (שמדבר בקולו של ג'ון האם) נועל אותם במרתף עינויים ומבקש לבצע בהם את זממו. קצת אחר כך, מישהו רודף אחריהם עם מסור חשמלי. אבל למרות שההמולה אינה פוסקת לרגע, ולמרות שההמולה הזאת רק הולכת ומתעצמת ומקצינה, באופן משונה, ככל שקורים בסרט הזה יותר דברים, כך מתקבלת התחושה שבעצם לא קורה בו שום דבר. שום דבר בעל משמעות, על כל פנים.
"המיניונים" כנראה יעשה מיליארד דולר, והילדים שלכם ימותו עליו. אבל בינינו, הוא לא הרבה יותר מהמקבילה הקולנועית של חור שחור. לטובת עתיד המין האנושי, אני מפציר בכם שתלכו לראות את "הקול בראש" או את "אסטריקס באחוזת האלים" במקום.
"המיניונים" ("Minions"), במאים: פייר קופין וקייל בלדה. ארה"ב 2015
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו