כל מי שהכיר את רועי פלס יעיד כי 190 הס"מ שלו והכריזמה שהניעה אותם, גרמו לו להסתער על החיים באהבה גדולה. הוא אהב כדורגל, טיפוס קירות, כדורעף, אך בעיקר אנשים.
לאחר סיום לימודיו בבית הספר עירוני ה' בת"א הצטרף למכינה הקדם צבאית "מיצר" שברמת הגולן ומאז חלם להתמסר לצבא ולפקד על דור הלוחמים הבא.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אלא שביום שישי, 25 ביולי 2014, כל החלומות נגדעו כאשר סגן פלס ז"ל (21) נהרג מפגיעת טיל נ"ט במבנה ברצועת עזה (בית חאנון), בשעה שתיצפת ומנע בגופו הרג של חיילים נוספים - חלקם בפיקודו.
פלס ז"ל
"מהרגע שידעתי שיש לי בן הפכתי לדרוכה, משהו בתת־מודע שלי פשוט ידע שרועי נולד עם פיקדון לזמן קצוב", מספרת האם חגית, "בכל פעם שהורדתי אותו ברכבת בדרכו לצבא היתה לי תחושה של פרידה, ובכל פעם שאספתי אותו חוויתי הפתעה לטובה. לא שיתפתי איש בכך, כי העדפתי שלא להעביר חרדות לאחרים, אבל היה משהו בכל רגע בהווה שלי עם רועי שהזכיר לי שמדובר ברגע קדוש".
"רעיון המכינה הצבאית קסם לו מאוד", נזכרת האחות שני (25), ותאומתה לי מוסיפה כי "החוויה הצבאית של רועי במכינה הכניסה בו פוקוס. הוא היה בחור פילוסופי שהיה חשוב לו להבין ולחקור דברים עד הסוף. במכינה כיוונו אותו להבנת הארץ והיהדות וגרמו לו לרצון אדיר למצוא משמעות ולתת מעצמו במסגרת הצבאית".
קשוח ורגיש
ארבעה חודשים לפני שנהרג סיים רועי קורס קצינים בבה"ד 1 ומאז הגשים את חלומו ושימש מפקד צוות לוחמים בגדס"ר נח"ל. "היו לו התלבטויות עם עצמו אם הוא מפקד טוב מספיק. כשהסתכלתי עליו מהצד תמיד ריגשה אותי ההרמוניה שלו - מצד אחד קשוח, אך מצד שני רגיש, ולכן הפיקוד הלם אותו", אומרת לי.
להלווייתו של רועי הגיעה מארה"ב סבתו, עדה הוז פלס, עיתונאית ששימשה דוברת של המערך ויו"ר האופוזיציה אז שמעון פרס בסוף שנות ה־70, ומגדירה עצמה כיום כשריד לדור הפלמ"ח.
אחת המנחמות בשבעה היתה חברתה, זמירה חן, שהתפרסמה בשנות ה־60 כזמרת ותמלילנית ("ים של דמעות" ו"פמלה").
משפחת פלס, מימין לשמאל: דור, שני, רועי, לי וחגית
הקישור בין המוות לשירים היה מיידי, והוז פלס מספרת כי "זמירה כתבה מילים לשיר כמחווה של השתתפות בצער לזכרו של רועי. מדובר בשיר טעון, חזק ועצוב, שם יש שורה אחת שגרמה לי לרצות להנציח את השיר - 'איך נולד ילד כדי למות מחר'?" הסבתא החליטה שלא לשמור לעצמה את מילות השיר ופנתה אל המלחין והיוצר קובי אשרת כדי שיפיק אותו.
אשרת פנה לזמרת אילנית שהתגייסה מייד ובשבוע שעבר, בדיוק שבועיים לפני האזכרה של רועי, נפגשו השניים באולפן ההקלטות. "הלוואי שהייתי מגיעה לשיר על שמחה ולא על עצב", אמרה אילנית באולפן, "לא הכרתי את רועי, אך כאשר שרתי התייחסתי לדמות של רועי שראיתי בתמונות. ילד חייכן באביב ימיו שכל החיים לפניו. קשה לקלוט שהכל נגדע".
הרצון ליצירות שינציחו את רועי לא נעצר אצל סבתא עדה. גם בנה דור פלס (53), אבא של רועי ובמאי תיאטרון, מספר כי בנו חי וקיים בהצגותיו. "אני מתכנן לסיים הצגה מיוחדת שתשזור את תמונות חייו וגדילתו של רועי", אומר האב, "אני נדהם מהעולם העשיר שרועי הספיק להיכנס אליו. כל הזמן אני מגלה עליו עוד דברים, עוד נקודה קטנה ועוד חבר או מכר מיוחד, שחוו ממנו השראה. את האנשים האיכותיים שנדבקו אליו לא הייתי מכיר בחיים אם הוא לא היה מת, והם נותנים לי את התחושה שכולם חטפו טיל יחד איתו".
מעבר לקיומו של רועי בזיכרונות המשפחה - בשירים מצד הסבתא, בהצגות מצד האבא, באירועים מיוחדים שמארגנת אמא חגית ובכל צעד וצעד של אחיותיו התאומות שני ולי - המשפחה המורחבת כולה מגויסת כדי להעביר לעולם את המסר - "להפוך את האבידה למתנה".
"רועי הראה לי את הדרך"
מאי בוכהלטר (17), בן דודו של רועי שעומד לפני גיוס, סיפר לבני המשפחה את אשר על ליבו והצליח לרגש את כולם: "רועי היה המנהיג של כל בני הדודים במשפחה. כמוהו, גם אני רוצה ללכת לשירות קרבי ולהמשיך את דרכו בסיירת עורב. מעבר למורשת של רועי, אני רוצה להעביר מסר כי הנוער שלנו לא רוצה לעשות 'בערך', אלא רוצה ומוכן לתת הכל למען הערכים שבהם הוא מאמין, ורועי היה מי שהראה לי את הדרך".
• • •
"ילד פרח, רועי"
מילים: זמירה חן
"ה' רועי לא אחסר"
ואתה רועי, חסר מזמן ומכבר
ימים הולכים ובאים וכמו נחתם דבר
"לא ישוב" מהדהד הקול, ברעד מיתר
עוד עולה העשן מאש ומקרב חלומות רכים צונחים על הסף
והדרך עיוורת, לא יודעת לאן
נכנעת בסתר למכאוב הישן.
ילד פרח היית, נער מאושר
ילד פרח נשארת, אך רחוק וקר
ואילמות המילים מול הלב הנסער
איך נולד היום ילד, כדי למות מחר.
זר פרחים על קברך, יקירי
פרחי שלום ותקווה, גאוות נער עברי
מי ייתן ובזכות שכמותך, בין העבר והעתיד
עוד תדע הארץ הזאת שלוות תמיד.
בעין בוכייה מיגוננו המר
בלב לא מנוחם, נשוב ונאמר
אתה בנפשנו, רועי היקר
ודמותך מליבנו לא תמוש, לא תוסר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
