חדלי פירעון וחדלי אישים

השבוע פורסם סיפורו של כתב אמריקני, שעמד בתורים לכספומטים המושבתים באתונה ושמע איך האזרחים מאשימים את היהודים במשבר הכלכלי. כאילו לא היו אלה היוונים עצמם שלקחו הלוואות כדי לממן רמת חיים שהיא מעבר ליכולת הכלכלית האמיתית שלהם, ובלי לחשוב אם הם מסוגלים להחזיר אותן. 

האשמים, אומרים היוונים, אינם הם עצמם וגם לא הגרמנים שנתנו להם הלוואות ומצפים משום מה לקבל בחזרה את כספם - אלא היהודים שרוצים לחסל את יוון. לדבריהם, אלה אותם יהודים ששולטים בבנקים הגדולים בעולם. האמת היא שכבר מזמן לא שמענו את הדימוי האנטישמי הזה. אולי אותם יהודים עושים זאת כנקמה על הכיבוש היווני, ההוא מחנוכה, ואולי כנקמה על כך שסופו הגיע לעונה האחרונה במכבי ת"א עם 18 קילוגרמים עודפים ולא היה יכול לעזור לקבוצה. נכון שכיום אין כמעט יהודים ביוון, אבל מי אמר שצריך יהודים כדי להיות אנטישמים בסגנון הישן והטוב?

כל זה מזכיר אירוע שהתרחש בבוקרשט, בירת רומניה, בימי השליט הנאור ניקולא צ'אושסקו, במלון סמוך לשדה התעופה. אל המלון נכנסה אישה ופנתה אל הפקיד בדלפק הקבלה: "בוקר טוב. שמי גב' ינטל כהן. זה עתה נחתתי כאן ואני מבקשת לשכור חדר ליומיים". פקיד הקבלה העיף לעברה מבט ואמר בטון מקפיא: "אני מתנצל, גברתי, אבל אנחנו מלאים עד אפס מקום. אין לנו חדרים פנויים".

רצה הגורל, וממש באותו רגע יצא מהמעלית אדם עם מזוודה, שניגש לדלפק הקבלה, הושיט לפקיד את מפתחות חדרו והכריז: "שלום, אני עוזב". 

‫"‬יופי", אמרה גב' כהן לפקיד, "אני אקח את החדר שלו".

פקיד הקבלה אמר: "מצטער, גברת כהן. חשבתי שתביני את הרמז. התכוונתי שאנחנו לא משכירים חדרים ליהודים".

‫"‬יהודים?" קראה בקול הגב' כהן, "מי יהודי? אני קתולית!"

הפקיד הביט בגברת כהן, שמלבד שם המשפחה שלה גם היתה בעלת מראה יהודי בולט, ואמר: "אם את קתולית, עני בבקשה על השאלה: מי היה בנו של האל?"

גב' כהן ענתה: "ישו, כמובן".

הפקיד לא ויתר והמשיך: "ומי היו הוריו של ישו?"

גב' כהן ענתה שוב: "מריה ויוסף, כמובן".

 הפקיד המשיך להתעקש: "והיכן נולד ישו?"

גב' כהן ענתה מייד: "באסם, בכלי שבו היו מאכילים את הבהמות".

הפקיד המשיך: "ולמה נולד דווקא שם?"

גב' כהן ירתה מייד: "כי גם שם היו שמוקים כמוך שלא משכירים חדרים ליהודים".

 

על טהרת המים 

לפי מה שפורסם השבוע, זוג שרצה לשפץ את הסלון בביתו בעין כרם שבירושלים גילה מתחתיו מקווה מתקופת בית שני.

המקווה הזה, שכמו מקוואות אחרים רבים שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות תואם בדיוק מירבי את דרישות ההלכה עד היום, הוא תעלומה גדולה. זאת, כיוון שבחפירות לא התגלו שרידים של עסקני רבנות ולא עדויות לקיומם של בלנים ובלניות.

איך הסתדרו באותם ימים עם מקווה בלי שצמודים אליו שלל עסקנים ועוזרים וכל מיני בני דודים שניים ושלישיים של רבני המפלגות החרדיות?

אכן, עניין מוזר, אבל עובדה - לא נתגלה שום שריד שלהם בחפירות. מנקודת מבט זו, מדובר בתקופה מעניינת בהיסטוריה שלנו, שהרי כיום אין אנו יכולים להעלות על הדעת מקווה נטול עסקנים, ואולי נקרתה בדרכנו הזדמנות ללמוד משהו מאבות אבותינו.

אבל יש לממצאים באותו סלון בעין כרם היבט נוסף. הפלשתינים מתנגדים לחפירות ארכיאולוגיות בירושלים, כיוון שלטענתם המטרה של החפירות היא ליצור רושם מזויף כאילו ליהודים יש עבר בבירה.

גם ארגוני שמאל ומגוון פעילי שלום מתנגדים, ולטענתם החפירות נועדו לשרת את 

הניסיונות "לייהד את העיר". ונשאלת השאלה: אם אפילו בעין כרם, שנחשבת למעוז יאפי, השמאל לא מצליח למנוע חפירות שחושפות את העבר היהודי של הארץ - איפה הוא כן ימנע אותן? 

מצד שלישי, אם אבו מאזן הצליח להכריז שישו היה פלשתיני, מה הבעיה להודיע שגם המקווה פלשתיני? 

לרגל התגלית, הבה נחזור לתקופה עתיקה פחות, כאשר בעיירה יהודית כלשהי נתקלו שתי נשים זו בזו בכניסה למקווה.

האחת היתה הרבנית, אשתו של הרב, והשנייה - הפרוצה של העיירה. אמרה הרבנית: "אני צריכה להיכנס קודם, כי באתי לטבול למען הרב".

ענתה השנייה: "את באה רק בשביל אדם אחד, הרב - ואילו אני הגעתי בשביל כל תושבי העיירה, כולל הרב".

 

מה נשתנה

הדבר הכי מעצבן בהסכם המתגבש עם איראן הוא שאומרים כי הג'וקים ישרדו גם אחרי שתיפול פצצה גרעינית. אם ככה, לא נרוויח כלום - כי אחרי שתיפול עלינו פצצת אטום, המסעדות אצלנו יישארו בדיוק אותו הדבר‫.‬

 

בלי שאבס ובלי בצלם

מוזר שהמצרים מרשים לעצמם להגיב בצורה כה קשה על מתקפת דאעש בסיני, בלי לחשוש מוועדת שאבס ומכל מיני גינויים מרחבי העולם. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו