הגז ואנחנו: כל השאלות והתשובות

איך ישפיע מתווה הגז על האזרח הפשוט?

אם יופקו מאגרי הגז, לקופת המדינה ייכנסו במשך הזמן מאות מיליוני שקלים. המודל שנקבע לפי ששינסקי מדבר על קרן השקעות לאומית. הכסף מהריבית של הקרן, שצפוי להגיע בעתיד הרחוק למיליארדי שקלים בשנה יועבר לתקציב המדינה, דבר שבהדרגה יקטין את נטל המס. מעבר לכך, כל הציבור ירגיש את מחירי החשמל המוזלים על פני הזמן בזכות השימוש במחירי הגז הטבעי שהם נמוכים משמעותית מהחלופות וגם נקיים הרבה יותר לסביבה. דבר שלכשעצמו יש לו גם משמעות כלכלית חיובית שכן הוא יקטין את התחלואה שנובעת מזיהום האוויר שנוצר מהשימוש בפחם ומזוט.

למה בכלל צריך מתווה לאסדרת משק הגז?

משום שכל הפתרונות לאסדרת התחרות בענף קרסו והפיתוח של שדה לוויתן ורשיונות נוספים (כריש ותנין) הולך ומתעכב. המשך עיכובו עלול "לתקוע" אותו לשנים רבות ולגרום לאובדן הכנסה אדיר למדינה. 

יש בעיה להפיק גז טבעי במים עמוקים, זהו נושא מורכב שאינו דומה להפקה ביבשה שהיא קלה יותר באופן טכני. המשך העיכובים הבירוקרטיים עלול להוביל למצב שנישאר עם שדה תמר בלבד, דבר שיהיה החמצה גדולה. ובנוסף המדינות השכנות כמו מצרים וירדן זקוקות נואשות לגז טבעי, דבר שיכול לסייע בהידוק הקשרים הכלכליים עימן.

מאגר תמר // צילום: משה שי

מה המחלוקות הפתוחות במתווה?

אחת העיקריות קשורה למחיר הגז הטבעי. הבעיה היא שקשה מאוד להשוות את המחיר למקרים דומים. בניגוד לנפט שהוא סחורה (קומודיטי) הפקה של גז טבעי משתנה מקידוח לקידוח. אין מחיר עולמי אחיד. לכן במתווה הוצעו מנגונים שונים של ממוצעים וקביעת תקרות שונות. המנגנון שייבחר לבסוף יהיה תקף רק בתחילת העשור הבא.

למה הגענו למריבות על המתווה הזה?

מאז שנמצאו מאגרי הגז, החליטו ממשלות ישראל על סדרה של ועדות שקבעו תנאים שונים לענף הגז. הראשונה היתה ועדת ששינסקי ששילשה את שיעור המס שתגבה המדינה משדות הגז. מכ-20% ל-60%. השנייה היתה ועדת צמח שקבעה כמה גז אפשר לייצא. אבל הבעיה מבחינת הרגולציה היתה ונותרה: המבנה הלא תחרותי של משק הגז. הקו שהוביל הממונה על ההגבלים גילה, שהתפטר בעקבות כשלונו להעביר אותו, היה לדעת המבקרים אידילי מדי ואפילו אוטופי. לא היתה דרך לחייב את החברות לקיים אותו מבלי להלאים את המאגרים.

למה לא להלאים את המאגרים ולסבסד אותם?

כי מדינת ישראל לא הצליח לחפור עד היום רכבת קלה בעומק 10 מטרים בתל אביב. השגת הידע המצריך קדיחה לעומק של 6 קילומטרים במעמקי הים התיכון והקמת צנרת שתביא את הגז לחוף, היו עולים הרבה יותר אם זה בכלל היה מצליח. הבעיה בסבסוד חריף של מחירי הגז היתה פיתוח תלות חריגה של כל המשק בגז. ביום שהגז ייגמר יפרוץ משבר כלכלי אדיר. מדינות שסיבסדו את מחירי האנרגיה בצורה קיצונית כמו ונצואלה ואיראן סבלו מההשלכות בטווח הארוך. ההסכמה היא שמחירי הגז צריכים להיות סבירים ביחס לנהוג בעולם המפותח. מה זה מחיר סביר? על זה חלק גדול מהויכוח.

איך הגיעו לטריליון שקל? מה זה יחידת גז?

לצורך הפקת אנרגיה שורפים את הגז הטבעי ומניעים עימו טורבינות. יש כמה שימושים הנהוגים למדידת כמות הגז. מיליארד מטר מעוקב (BCM) או טריליון רגל מעוקב (TCF). ישנה גם יחידה טרמית בריטית המכונה (BTU). העלות הנהוגה בחוזים הנוכחיים היא מעל ל-5.6 דולרים למיליון יחידות BTU. התגליות של ישראל מוערכות בהיקף של למעלה מ-760 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי, שהם כ-240 מיליארד דולר או כטריליון (אלף מיליארד) שקל. מהסכום הזה נתח ניכר יגיע לקופת המדינה, זאת בהנחה שמישהו יפיק בסופו של דבר את כל הכמות הזאת.

למה זה מגיע לכנסת, איך התחיל הפלונטר הנוכחי?

מכיוון שהממונה על ההגבלים דיויד גילה התפטר על רקע המתווה שגיבשו בממשלה יש צורך בעקיפת סמכויותיו. גילה היה למעשה אחד הגורמים הבודדים שנותרו בהתנגדות לעבודת מטה מאומצת שריכז ראש המועצה הכלכלית הלאומית פרופ' יוג'ין קנדל בהוראת רה"מ, ושכללה עבודה מצד גורמי ממשלה רבים. 

עקיפת סמכויותיו ניתנת לביצוע על ידי שר הכלכלה אריה דרעי באמצעות הפעלת סעיף, שטרם הופעל עד היום – סעיף 52. דרעי הציג דרישות במכתב לראש הממשלה לפני הפעלת הסעיף. ככל הידוע הדרישות נענו אבל לבסוף הוא בחר שלא להפעיל את הסעיף ודרש שהממשלה תפעיל אותו במקומו. בכך הוא יצר פלונטר פוליטי ואולי גם משפטי, שכן הממשלה צריכה את אישור הכנסת להפעלת סמכות זאת. 

מדוע רה"מ רוצה להעביר את המתווה בממשלה ולא בכנסת?

יכול להיות שזה משום שהכנסת כבר הצליחה לסכל אי אילו מתווים. למשל את רפורמת התכנון הגדולה שרצה נתניהו להעביר בסוף העשור הקודם. מלחמת החורמה שנוהלה נגדה בכנסת ריסקה אותה לחלוטין. מעבר לכך, הממשלה אמורה למשול, ובסמכותה לאפשר את פיתוח משק הגז. סוגיית פיתוח מאגרי הגז כוללת בתוכה שאלות גיאו-פוליטיות, מעבר לכלכליות גרידא. מדובר בקשרים עם מדינות שכנות ופוטנציאל לשיתוף פעולה עם מדינות נוספות באזורינו. 

מאגר גז // צילום: רויטרס

אז האם המתווה ייצר תחרות במשק הגז או לא?

זה עניין סבוך ויש כמה תרחישים. בתרחיש האופטימי, מאגר כריש-תנין יימכר לגורם שלישי שיפתח אותו ויתחרה בלוויתן ובתמר. בתרחיש הפסימי, הפיתוח של כריש-תנין יתקע, מאגר לויתן יפותח בעיקר לצורכי ייצוא ותמר ימשיך לחלוש על המשק. בתרחיש המפתיע: מצרים תחזור לייצא גז עוד כמה שנים ואולי גם קפריסין תיכנס לתמונה ואז התחרות תתרחש מעצמה.

אבל הגז הוא של כולנו אז למה בכלל לתת אותו לטייקונים?

אם הגז הוא של כולנו, גם האין גז הוא של כולנו. מי שחיפש ולא מצא דבר – יכול לפי היגיון זה לבקש פיצוי מהמדינה. ובכלל, אולי גם החול שעל הירח הוא שלנו. אבל רק מי שיודע לטוס ולחזור משם עם החול יכול להביא אותו. להפיק את הגז במים עמוקים זה כאמור עסק מורכב, ספק רב אם מי שרוצים להלאים את מאגרי הגז יודעים איך להציע דרך חלופית ויעילה לחלץ אותו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו