במקרה הזה, להבדיל מכמה אחרים, בנימין נתניהו אינו האיש הרע בסיפור. הוא לא אביו מולידו של פרויקט המאגר הביומטרי. הוא לא הגה אותו, הוא לא דחף אותו, הוא לא בישל את הדייסה הזאת שעלתה כבר למשלם המסים כמיליארד שקלים. הניסיון הנואש להפוך את מדינת ישראל למדינת האח הגדול, אינו רשום על שמו.
זכות היוצרים במקרה הזה רשומה על שם שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית. הוא האיש שגרר את הממשלה להרפתקה המסוכנת הזאת. הוא התחיל במלאכה, וגדעון סער, המאור השני של משרד הפנים לשעבר, המשיך בה. גם השר גלעד ארדן לא עצר את הפרויקט למרות נורות האזהרה שהדליק למענו מבקר המדינה.
כך גם השר הנוכחי, סילבן שלום, שביום שלישי השבוע, בניגוד לכל היגיון, החליט לחבר את הפרויקט הבעייתי לבלון חמצן חדש. הוא עשה זאת רגע לפני פרסום דו"ח מבקר המדינה בפרשה; ימים ספורים אחרי פרסום "דו"ח מסכם" של התנועה לזכויות דיגיטליות - דו"ח שעליו חתומים חמישה מגדולי המומחים בנושא.
אבל מה לעשות, נתניהו הוא ראש הממשלה והוא נושא באחריות. הוא המבוגר האחראי שצריך לומר לחבריו בגילוי לב בישיבת הממשלה הקרובה: ידידי, המאגר הביומטרי נכשל. אין בו צורך אמיתי. הוא יסכן חפים מפשע. כל מי שאינו חפץ לחיות במדינת האח הגדול - צריך להתנגד לו. תקראו את דו"ח מבקר המדינה ואת דו"ח חמשת המומחים שקיבלתם כמוני - ותבינו על מה אני מדבר.
נכון לעכשיו ספק אם ראש הממשלה יעשה זאת. ספק גדול. אבל אצלו אין לדעת עד לרגע האחרון. הביטחון חשוב לו והוא יתקשה להתעלם מההיבטים הביטחוניים שעליהם מצביעים המומחים.
לדבריהם, לא רק אזרחים אלא גם חיילי צה"ל יהיו נתונים לסכנה. העובדה שעל אנשי שירותי הביטחון, כמו גם על דיפלומטים, נאסר להצטרף למאגר - מדברת בעד עצמה.
בלון חמצן לגופה
הדו"חות האלה, שבהמשך נסביר אותם בשפה שווה לכל נפש, לא הונחו באקראי דווקא השבוע על שולחן הממשלה והכנסת. הסיבה ברורה לגמרי: בעוד כמה ימים עומדת להסתיים תקופת הניסיון (הפיילוט) בת השנתיים הקבועה בחוק המאגר הביומטרי, וחברי הכנסת אמורים לבחור ביום שני באחת משלוש האפשרויות:
1. להפוך את ההצטרפות למאגר הביומטרי חובה לכלל אזרחי המדינה. כלומר, להכריז על ישראל כעל מדינת האח הגדול.
2. להאריך את הפיילוט בעוד תשעה חודשים, כפי שמציע לעשות השר שלום, למרות הסכנה הטמונה בו.
3. לבטל את הפרויקט הזה ולחסוך בכך כסף רב כמתבקש מדו"ח חמשת המומחים:
פרופ' אלי ביהם, לשעבר דיקן הפקולטה למחשבים בטכניון, שהקים את מרכז הסייבר בטכניון; פרופ' קרין נהון מאוניברסיטת וושינגטון והמרכז הבינתחומי בהרצליה; צבי דביר, מהנדס אלגוריתמים ויזם היי־טק; דורון אופק, מומחה לאבטחת מידע וסייבר; ועו"ד יהונתן קלינגר, היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות.
במדינה שפויה, אחרי סוללה כזאת של מומחים ועוד כמה אחרים דוגמת פרופ' עומר ריינגולד, מומחה להצפנה ממכון ויצמן - היתה הממשלה שמחה להיפטר מהפגר הזה. בישראל זה לא יקרה כנראה, כי שר הפנים החדש מיהר להתחייב לספק חמצן לגופה לעוד תשעה חודשים.
השר מתנהג כאילו אינו מבין שאין צורך במאגר הביומטרי כדי להילחם במזייפי תעודות הזהות והדרכונים; כאילו אינו יודע שדי בתעודות זהות חכמות, כדי להילחם בנגע הזה; כאילו אינו מכיר את הסכנות הנוראיות של המאגר הזה שאי אפשר להבטיח אותו מפני חדירות ודליפות; כאילו אינו יודע מדוע נאסר על אנשי שירותי הביטחון למיניהם להצטרף אליו.
כאילו שאם ימשיכו להריץ את הפרויקט הזה, הציבור ישתכנע בסוף שהוא אינו מסוכן. שהסוס המת הוא סוס חי. שראוי להשקיע בו עוד מיליונים רבים, מהכיס של מי שעלולים להיות קורבנותיו.
אזהרת פרופ' דני דולב
רגע לפני שאני נדרש לעיקרי דו"ח מבקר המדינה ודו"ח המומחים בפרשה; רגע לפני שאתם שואלים את עצמכם איך ממשלה יכולה להתעלם מבעלי מקצוע מנוסים כאלה, שרוצים רק טוב - תזכורת קצרה מאזהרת מסע שפירסמתי כאן כבר בדצמבר 2013 יחד עם עוזי דיין ומיכל שבת.
השר שלום // צילום: פלאש 90
במדור שכותרתו היתה "המאגר המסוכן", הסברנו תחילה מה הסיבה להקמת המאגר הביומטרי: "ראשית, רצון לסכל זיוף של תעודות זהות ודרכונים, כלומר רצון להגן על הדמוקרטיה; שנית, מלחמה באנשי פשע ובגורמי טרור המשתמשים בתעודות זהות מזויפות ובדרכונים מאותה משפחה".
מה היה ונשאר סלע המחלוקת בסיפור? הטענה של משרד הפנים כי לצורך סיכול מעשי הזיוף צריך לבנות את המאגר הביומטרי. הבל הבלים, טענו כבר אז אנשי התנועה לזכויות דיגיטליות, זריית חול בעיני הציבור. די בתעודת זהות חכמה, שבה יש שבב דיגיטלי, כדי לחסום את התרמית. די בכך מסיבה פשוטה: המידע הביומטרי (טביעות אצבע וסריקת פנים) של בעל הכרטיס החכם, זה שסירב להתחבר למאגר, נשמר על הכרטיס הפרטי בלבד.
בנסיבות האלה אין חשש שהמידע הרגיש ידלוף לגורמים עוינים, אין חשש לזליגתו לחוקרים פרטיים או אל מבקשי רעתו. אפשר להירגע.
באותו מדור הבאנו דברים של "אזרח מודאג" כלשונו, יודע סוד, שהיפנה אותנו לנאום שנשא פרופ' דני דולב, מקצוען בתחום מהאוניברסיטה העברית, כמה שבועות לפני פרסום המדור. דולב תיאר מצב שבו המאגר הביומטרי נפרץ, דלף והגיע לידיים עוינות לישראלים ובנמל התעופה בבורגס למשל, שם כבר היה פיגוע רצחני, יושב לו מחבל ומסמן לעצמו מי ישראלי ומי לא.
לוי. ניסה בחקיקה לסגור את דלת הממשלה והכנסת בפני עבריינים, ונחסם בידי שרת המשפטים שקד // צילום: דודי ועקנין
פרופ' דולב לא הסתפק בזאת וכתב בהזדמנות אחרת: "מאגר ביומטרי קל מאוד להעתיק החוצה... כשמאגר כזה דולף אין דרך לשקם אותו... אין מאגר שלא עלול לדלוף... אני יכול להחליף את הסיסמה שלי, לא את הפנים שלי, לא את טביעת האצבעות שלי... העובדה שיש מאגר שמזהה את תושבי המדינה אחד לאחד זו סכנה שלא תתואר... אנחנו צריכים לחשוב מה יקרה בתסריט הרע ביותר..."
"כולל סוכני מוסד"
גם חמשת מחברי הדו"ח המיוחד עוסקים, בין היתר, בסכנה הביטחונית של המאגר הביומטרי, נוסף על פגיעה בפרטיות האזרחים.
"דליפה חלקית או מלאה מהמאגר", הם כותבים, "תפגע בוודאות באזרחים; ברשויות החוק ובביטחון המדינה. במקרה של דליפה מלאה של המאגר, אפילו ללא קישור של הנתונים הביומטריים לזהות בעליהם, יוכלו מדינות זרות (דוגמת דובאי) לזהות כל אזרח ישראלי הנכנס למדינה, כולל סוכני מוסד עם דרכון זר. חמאס יוכל לזהות חיילים ישראלים שהשאירו טביעות אצבע במבנים בעזה בזמן הלחימה שם. אין צורך לפרט את הנזק שייגרם לביטחון המדינה".
שפירא. חשף את הכישלון // צילום: דודי ועקנין
ועוד: "תופעה חמורה נוספת היא ביטול האפשרות של המשטרה להפליל פושעים על פי זיהוי טביעות האצבע שלהם בזירת הפשע. שכן לפושעים תהיה יכולת לבחור אזרח כרצונם, ולהשתיל את טביעות האצבע שלו בזירת הפשע... אפילו לא ידלוף כל המאגר, עדיין מובטח שנתונים מתוכו ידלפו באופן קבוע ויגרמו לחלק מהסיכונים..."
נתון מדהים שהם חושפים: "בשנת 2004 התגלו 71 מקרים של התחזות וזיוף, 70 מהם ניתן היה למנוע באמצעות תעודת זהות חכמה או ביומטרית. רק מקרה אחד היה נמנע על ידי תשאול מעמיק יותר של מבקש התעודה. אף לא מקרה אחד היה נמנע על ידי המאגר הביומטרי".
הפתרון הפשוט מבחינתם: תעודת זהות חכמה.
"קלות הזיוף של תעודות הזהות הנוכחיות", הם כותבים, "היא איום קבוע על ביטחון הציבור. כבר שנים שהחלפתן בתיעוד מתוחכם היא צורך בוער. אילולא התעקשות משרד הפנים לכרוך את פרויקט התיעוד החכם עם הקמת המאגר הביומטרי, תעודות זהות מתקדמות היו מונפקות לכלל אזרחי המדינה כבר לפני שנים".
•••
כאילו אין די בגילויים האלה, הגיע השבוע מבקר המדינה, יוסף שפירא, ונעץ מסמר נוסף בארון המאגר הביומטרי. דו"ח המבקר מציג את עבודת הרשות לניהול המאגר כחובבנית, רשלנית, שטחית - עבודה שאין להתפאר בה. בדיקת הנושא, מאשר המבקר, נעשתה בלי שהיו בידי הרשות מידע ונתונים על אודות תופעת גניבת הזהות וההתחזות.
פרופ' נהון. התריעה על הסכנה (א')
ועוד: בתקופת המבחן הוחלפו סורקי טביעת האצבע בגין ספק באיכות ביצועיהם... לא נבדקו חלופות למאגר הביומטרי... התשאול של מבקשי תעודות זהות חכמות לא היה מספק...
מחדל ועוד מחדל ועוד אחד - ועדיין לא דיברנו על שתי עובדות נוספות: הראשונה, לא נמצאו במשרד הפנים מסמכים על אופן קבלת ההחלטות בתקופת השר שטרית ומנכ"ל משרדו דאז, אריה בר. השנייה - הרשות הביומטרית אישרה כי בחלק גדול מתקופת הפיילוט לא היה ממונה לאבטחת מידע. הסיבה: הממונה התפטר.
פרופ' דולב. התריעה על הסכנה (ב') // צילום: שי בן אפרים
הקלון של שרת המשפטים
שרת המשפטים, איילת שקד, מתנהגת בצורה תזזיתית: היא דוחפת הצעות חוק כאלה ואחרות, היא בולמת הצעות חוק חשובות, היא כל הזמן בתנועה - היא כאילו מבקשת להוכיח לנו שהאורים והתומים שלה הם באמת שני קודמיה בתפקיד: פרופ' דניאל פרידמן וד"ר יעקב נאמן.
פרידמן ונאמן, שהגנו על השחיתות השלטונית, שהתייצבו לימין נבחרי ציבור שסרחו, שאינם מתנגדים לשובם לממשלה של מקבלי שוחד ועבריינים סדרתיים אחרים, הם מודל החיקוי של שרת המשפטים החדשה.
אין כאן טעות. שקד צועדת בדרכם.
השבוע נכשלה איילת שקד במבחן האמיתי הראשון שלה: את הצעת החוק הכי חשובה והכי עקרונית שהוגשה לוועדת השרים לחקיקה, בידי נציג יש עתיד רחמנא ליצלן, ח"כ מיקי לוי, היא דחתה עם יתר נציגי הקואליציה פה אחד. חרפה.
לוי ביקש לנעול את הדלת לשלטון בפני עבריינים, ושקד החליטה לפתוח אותה. זה כרטיס הביקור שלה. היא נחשפה בקלונה. אני לא מציע לאף שוחר חוק לבנות עליה.
אריה דרעי שוב ברח
שלושה שרים חברתיים, לפחות על פי הצהרותיהם, יש בממשלה הנוכחית: משה כחלון, חיים כץ ואריה דרעי.
מה עשו שלושתם בפרשת מונופול הגז, שעסקנו בה בשבוע שעבר ועוד נעסוק בה בקרוב? ברחו מתפוח האדמה הלוהט. נמלטו על נפשם. הפקירו את החלשים שהם מתיימרים לייצג.
דרעי. ניתנה לו הזמנות להוכיח שהוא באמת חברתי הדואג לשקופים, אבל הוא בחר לדאוג לברוני הגז // צילום: דודי ועקנין
על בריחת כחלון נאמר כבר כמעט הכל. על כץ לא נאמר הרבה, כי מראש לא פיתח ציפיות. אבל באריה דרעי תלו תמימים רבים, כולל אקדמאים מהארגונים החברתיים, תקוות גדולות. הם האמינו, משום מה, שהוא ידאג לשקופים.
אז הנה הגיע רגע האמת ולדרעי ניתנה הזדמנות פז כשר הכלכלה לדפוק על השולחן, להוכיח שהוא חברתי, להילחם למען שכבות המצוקה. לסכל את הכניעה המבישה של הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו, לברוני הגז. להציל מיליארדים רבים לטובת כלל הציבור.
ניתנה לו ההזדמנות והוא חמק ממנה. הוא הסכים לעקיפת הממונה על ההגבלים העסקיים, המחסום האחרון בפני ההסדר השערורייתי, באמצעות הקבינט המדיני־ביטחוני. הוא שותף לתרגיל המכוער הזה שירשם לדראון עולם.
במילים אחרות: הוא שוב יורק בפנים של מי שתמכו בו ערב הבחירות. הוא לא הפה של השקופים, של העניים, של הזוגות הצעירים חסרי הבית. תשכחו מזה. הם לא ממש מעניינים אותו.
מה קורה בעליון?
מדוע יש לי ולרבים אחרים תחושה שמשהו רע קורה בשנה האחרונה בבית המשפט העליון? שהסחבת מנצחת, שאין סופיות הדיון, שהכרעת הדין ניתנת לעיתים אחרי שנים, ושבמקום להרים את רף הענישה במלחמה בפשע, חלק מהשופטים בוחרים להוריד אותו?
* אולי משום שחלפו שבעה חודשים מאז הסתיים הדיון בערעור ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ויתר מורשעי הולילנד - שעל רובם נגזרו עונשי מאסר כבדים - ועדיין אין בתיק הזה החשוב הזה מועד למתן הכרעת הדין.
* אולי משום שעותרים בנושאים ציבוריים ראויים מרגישים כבר זמן רב שהדלת נסגרת בפניהם באמצעות גזירת הוצאות משפט מנופחות, ובניגוד לחזקים, ובהם מערכות שלטוניות, הם אינם מסוגלים לעמוד בהן.
* אולי משום שהשבוע, בעת שמיעת עתירת התנועה לאיכות השלטון לפסילת כהונת שר עבריין והבקשה להגדלת הרכב השופטים בשאלה כל כך עקרונית, שידרו כבודם לנציג העותרים, עו"ד אליעד שרגא, שהם לא מאיר שמגר ואהרן ברק ואין לצפות מהם ליצירת תקדים ברוח זו של שנת 1993, שנעל את שערי הממשלה בפני נאשמים בפלילים.
* אולי משום שעד לרגע זה אין מועד לשמיעת ערעור המדינה בתיק השוחד של שמעון גפסו - תיק בו עירערה המדינה, הן על העונש והן על ההחלטה ההזויה של השופט המחוזי עודד גרשון, שלפיה לא דבק קלון במי שהורשע בעבירת שוחד. כאילו יש אפשרות להפריד שוחד מקלון.
שלא יהיה ספק: לי, לעוזי דיין ולמיכל שבת יש אמון מלא בשופטי העליון. הם העוגן האחרון של האזרח הקטן ושל השפיות במדינה. דווקא משום כך נכתב הקטע הזה. אסור שלציבור תהיה תחושה שגם המוסד הזה נמצא בסכנת קריסה.
מחאת ראשי הבנקים
השבוע ראיתי שניים ממנהלי הבנקים הגדולים מגיעים לבית המשפט לבקש צו להרחקת מפגינים מביתם. לא ריחמתי עליהם אף שאני מסתייג מהסגנון, מדברי הנאצה ובעיקר מההטרדות ומהפגיעה בפרטיות של הילדים. הם, וכמה מחבריהם בצמרת הבנקים, קנו ביושר את זעם הציבור.
זקן. ראשי הבנקים זועמים איך הם יסתדרו עם ההנחיה שלו להסתפק בשכר שנתי של 2.5 מיליון שקלים בלבד? // צילום: דודי ועקנין
כמעט באותה נשימה פורסם כי הבנקים מתנגדים למגבלות השכר החדשות שיזם המפקח על הבנקים, דודי זקן. רגע לפני ששומר הסף הזה מסיים את תפקידו, הוא התעורר מתרדמת החורף, חידד שיניים והציע מה שאמור להיות מובן מאליו אפילו לאלפיון העליון של הבנקים: שהיו"ר לא ישתכר בשנה יותר מ־2 עד 2.5 מיליון שקלים, כולל הכל. יש גבול לחזירות.
אוי, נזעקו המקופחים והדפוקים, איך אפשר להתקיים משכר עלוב כל כך? איך אפשר לשרוד כך במדינה שבה יוקר המחיה מטפס לשמיים? איך אפשר לעשות לנו דבר כזה?
הזעקה הזאת עומדת להפוך למחאה. אולי למלחמה. המסכנים הכי עשירים אינם מוכנים לוותר על הבונוסים. רק שלא יחתכו לעצמם את הוורידים.
בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו