יקבים שהוקמו על ידי משפחות כורמים הם לא תופעה נדירה. רק בשבוע שעבר כתבתי כאן על משפחת מוגה מאזור ריוחה בספרד, שבניה גידלו כרמים כמה מאות שנים עד שהחליטו להקים יקב משלהם. נראה שכורמים רבים, שרואים מדי שנה בשנה כיצד הפירות שגידלו בהמון מאמץ ותשומת לב הופכים לבקבוקי יין יקרים, רוצים לקחת לעצמם נתח גדול יותר מהפעילות.
משפחת סיידא ממושב ספסופה שבגליל העליון מגדלת כרמים למרגלות הר מירון קצת יותר מעשרים שנה. השילוב בין הרכב הקרקע - בזלת, גיר וטרה רוסה בחלקה אחת - הדישון בקומפוסט מייצור עצמי, הגובה, המיקום הייחודי והטיפול המסור - הפך את הכרמים שגידל יוסף סיידא לאיכותיים ומבוקשים על ידי לא מעט יקבי בוטיק. כל כך מבוקשים עד שאחת החלקות, שעליה התחרו מדי שנה ארבעה ייננים, זכתה לשם "חלקת המריבה". כמה חודשים לפני שגידי, בנו של יוסף, השתחרר מהצבא, הוא החליט לקחת את כל הפרי מכל כרמי המשפחה ולהקים יקב משפחתי. האב, שכבר ראה כמה וכמה יקבי בוטיק קמים ונופלים, שיכנע אותו לקחת את הדברים לאט, ובשנת 2006 הוקם יקב לוריא, שנקרא על שמו של רבי יצחק לוריא, מגדולי המקובלים.
בתחילת הדרך ייצר גידי - בוגר לימודי גפן ויין במכללת רמת גן וקורס היין של יקב שורק - את היינות במתקנים של יקב אור הגנוז. מאוחר יותר הוקם, בצמוד לבית הקירור של המשפחה בספסופה, יקב מודרני שמייצר כיום יותר מ־100 אלף בקבוקים בשנה, חלקם עבור יקבים אחרים. את הפרי הטוב והעבודה הקפדנית יוכל להרגיש, כמעט בכל בקבוק, גם מי שלא יתחבר לסגנון.
לוריא, לבן 2014
גוורצטרמינר הוא הזן הלבן שהקהל אוהב לאהוב. בדרך כלל מייצרים ממנו יינות חצי יבשים פרחוניים, מתקתקים, שלא מאתגרים יותר מדי את החושים. את היין היבש הזה הרכיב גידי משישים אחוזי גוורצטרמינר וארבעים אחוזי פינו גריג'יו. יש לו אמנם ריחות אופייניים לגוורצטרמינר - פירות טרופיים, מתוקים, פרחים, הדרים ועשב קצור - אבל בחך מתגלה יין יבש בעל מרקם שמנוני ומבנה רחב, טעמי הדרים, חמיצות מתונה וסיומת יבשה ומתובלת. יין שמנסה לרצות את כולם ובדרך קצת מאבד את הפוקוס. כשר. המחיר: כ־75 שקלים.
לוריא, פינו גריג'יו 2014
מהזן הלבן הזה, שהופיע בישראל לראשונה בבציר 2013, יוצרו בישראל כמה יינות בהירים, יבשים ומעודנים. הצבע שלו, כמתבקש, בהיר מאוד, שקוף כמעט, אבל האף מגלה שמדובר במשהו שונה לגמרי. ליין ריחות מתפרצים של פירות טרופיים ועשב קצור, משולבים במינרליות מרתקת. המבנה שלו מוצק, יש לו חמיצות נהדרת, והסיומת חדה וארוכה, מלווה במליחות קלה שעושה חשק לשתות אותו ליד מנות דגים ופירות ים. כשר. המחיר: כ־85 שקלים.
לוריא, רוסו 2011
היין הנמכר ביותר של היקב נעשה ברובו מענבי סנג'ובזה וברברה, שמזוהים עם יינות איטלקיים, בתוספת ענבי סירה וקברנה, שנועדו לרכך אותו כדי שיתחבר טוב יותר לחך הישראלי. ליין, שהתיישן ארבעה עשר חודשים בחביות, יש ריחות של פרי אדום בשל ותבלינים מתוקים שמזכירים עוגת פירות עשירה, המבנה שלו נעים, החמיצות טובה והסיומת מרחפת. קשה מאוד שלא לחבב אותו. כשר. המחיר: כ־100 שקלים.
לוריא, גראנד ויטל 2011
יין הדגל של לוריא, המיוצר מדי בציר מהחביות הטובות ביותר ביקב, הורכב בבציר 2011 הקריר והאיכותי מענבי קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. זהו יין מהודק, מדויק ומרשים בעל ריחות טובים של פרי אדום טרי, עשבי תיבול, תבלינים מתוקים ועץ קלוי. בפה מתגלים טעמי פרי עשירים, מאוזנים בחמיצות טובה ומלווים במסגרת לא מעיקה של עץ קלוי ותבלינים, והסיומת עשירה ומורכבת. המחיר: כ־170 שקלים.
yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו